אם הייתם אומרים ליוחאי הצעיר, ירושלמי, דתי ועמוק בארון, שכעבור כמה שנים יגדל להיות מלכת דראג שמלמדת הלכות ומושגים על חגי ישראל – סביר להניח שהיה לו קשה להאמין. בריאיון מיוחד עם אלי זוין מחברותא לכבוד יום הדראג הבין-לאומי, הוא יושב ומספר על הזמן באמריקה, על "טיפולי" ההמרה הקשים, על הקשר הלא מתנצל עם הדת ועל העזרה ממקורות לא צפויים שעזרו לו לטפח את האלטר-אגו הבלתי מעורערת – אבבי גזונט. ריאיון על יידיש, דראג, גמרא וכל מה שביניהם
אלי זוין | יום הדראג הבינלאומי | ו' תמוז התשפ"א | 16.06.21
הדמות שיוחאי גרינפלד (33) משחק כשהוא עולה על דראג, אבבי גזונט, החלה לקרום עור וגידים במקום האחרון שהייתם מצפים לו – בה״ד 1, בית הספר לקצינים.
״בקורס הקצינים הכרתי חבר טוב בשם שריאל. שנינו היינו מוגדרים ככ״מ – בעלי כושר מוגבל – מה שאומר שאסור היה לנו לרוץ יחד עם כולם, אז תמיד עשינו ביחד הליכה מהירה. בתור שני טיפוסים פילוסופיים, היה לנו הרבה על מה לדבר בזמן ההליכות, ומשם נוצרו רגעים שהיינו יורדים זה על זה. אהבתי להעמיד פנים שאני אמא שלו. הייתי מעיר לו בקול נשי ובמבטא אמריקאי כבד, וכולם צחקו ונהנו מזה״, מספר יוחאי.
יוחאי, במקור מירושלים, מככב בסרטוני רשת ויראליים בדמותה של אבבי גזונט, בעודה מסבירה באנגלית על חגי ישראל ועל ההלכות הקשורות בהם. אבבי היא דמות יהודית-אמריקאית מבוגרת, מצחיקה ומופרעת, והיא נולדה במלוא תפארתה כשיוחאי טס לניו יורק ב-2017, להגשים בכלל חלום אחר שלו – ברודוויי.
״כשהגעתי לאמריקה, לפני הכל חיפשתי מקור להישרדות כלכלית, שם מצאתי מלגה למימון אומנים יהודים, שמִמנה את המחיה שלי תמורת השתתפות בשיעורי תורה לאורך השנה ובהעלאת מופע לחברי הקהילה הקשור לנושא השנתי. באותה השנה הנושא היה 'חיים ומוות', מספר יוחאי.
״מיד אמרתי להם שאני רוצה להעלות מופע דראג על אמא שיושבת שבעה על הבן שלה שיצא מהארון", ממשיך יוחאי, "חשבתי שהדרך הכי טובה להתמודד עם טרגדיה היא באמצעות הומור. הכרתי סיפור כזה מאחד השותפים שלי לדירה, וחשבתי שזאת הזדמנות נהדרת לספר דרך מופע דראג על המנהג ההלכתי הכה הזוי, מופרך ומטורף, אך קיים, של ישיבת שבעה על מישהו שחי.
״ידעתי שיש לי קול בראש של אמא שאני רוצה לשחק, אותו הקול של אמא של שריאל מהצבא. רק נותר לי לתת לה שם, צורה ואסתטיקה״.
דראג, מתברר, הוא עסק לא זול. ״בזכות התקציב שאותה התוכנית התנתה לי, יכולתי להרשות לעצמי להתנסות בזה לראשונה. היה לי במאי והייתה לי במה, ומפה לשם הצלחתי להוציא מחזה מושקע שנמשך עשרים דקות״. וכך למעשה אבבי גזונט קיימה את הופעת הבכורה הרשמית שלה. משם עברה כמה גלגולים והתפתחויות – עד שהגיעה לגרסה הדיגיטלית הידידותית שלה, כיום.
כשנשאל כיצד נבחר השם אבבי גזונט, השיב כי ״בישראל שפת היידיש מתה, אבל באמריקה היא חיה ובועטת, ופירוש השם הוא 'תהיו בריאים', ביידיש".
"גם לי היו תהיות בנוגע לשילוב בין להיות הומו ללהיות דתי. אצלי זה לא מרגיש כמו חיבור, כמו שזה פשוט מי שאני". יוחאי (צילום: אלבום פרטי)
על איפה בדיוק יושב הצורך לעשות דראג?
״דראג זה בעצם הסתרה לצורך גילוי. אתה מתעטף בתלבושת מפוארת מאוד, עולה על עקבים ופתאום אתה מקבל עוצמה מסוג אחר, שאיתה אתה יכול להיות חשוף בלי להיות בסכנה. זו חוויה של התעלות, שמאפשרת לאמת לצאת החוצה, בצורה חזקה, יפה ופתוחה״.
יהדות ודראג. צייר לי את הגשר ביניהם.
"אני מרגיש שזה החיבור הכי טבעי בשבילי, זה מרפא אותי. לקח לי שנים להבין שכשאנשים שואלים אותי את זה אני צריך לדעת שזה שלהם ולהחזיר אליהם את השאלה חזרה ולנסות להבין למה אנשים חווים את זה כמשהו שהוא מנוגד אצלי זה לא מרגיש כמו חיבור כמו שזה פשוט מי שאני. לי גם היו תהיות בנוגע לשילוב של להיות הומו ודתי. חשבתי שזה לא עובד, לא קשור ואסור ובגלל שדראג זה משהו שהוא כל כך להט״בי אז ברור לי שכשאני עושה דראג דתי אני חי את החיבור הזה".
ובכל זאת, למה בחרת לבנות דמות שסובבת דווקא סביב אלמנטים דתיים?
״זה מה שאבבי גזונט נועדה לעשות. ניסיתי לדמות אישה יהודייה קלאסית כזאת, שכל אחד מאיתנו מכיר. בעיניי, מתכון טוב לדראג ולכל הופעה זה לעורר הזדהות בצופים. אני חושב שדווקא באבבי גזונט יש משהו מאוד נוגע ללב, מבינים אותה. היא מתוסכלת, מלאה בפגמים שהיא מנסה לטשטש, ולפעמים מתפלק לה, ואז היא כועסת ואין לה כוח – בדיוק כמו כולנו״.
המרה
בתור נער, החיים של יוחאי לא תמיד היו כאלו צבעוניים. כנער דתי בארון, וברוח הציונות הדתית של שנות ה-90 בירושלים, יוחאי מצא את עצמו מהר מאוד ב'טיפולי' המרה.
"חשבתי שהצלחה של 'טיפול' המרה היא שאלה של אמביציה, והיו לי טונות של זה". יוחאי (צילום: David Ferguson)
איך בכלל הגעת לשם?
גם בלי שאף אחד אמר לי את זה באופן ישיר ומפורש, הבנתי שלהיות הומו זה משהו שצריך להתרחק ממנו. בחטיבת הביניים נכנסתי עמוק יותר לעולם הדתי, והרגשתי שאין בו מקום להומואים. התחלתי לחוות את הנטייה המינית שלי ככישלון, וכמו בכל דבר אחר בחיים שלי – גם כאן רציתי לקחת את ׳נקודת התורפה׳ הזאת ולהפוך אותה למצוינות. ניסיתי להתייחס לנטייה המינית כמשהו חיצוני וחברתי גרידא, ככה שאפשר יהיה לעבוד עליו לכאורה בעבודת המידות ובטיפולים פסיכולוגיים״.
משם, נסללה הדרך של יוחאי לארגון ״עצת נפש״ – סוכנות ההמרה הוותיקה והראשונה בישראל.
חברותא, בשיתוף עם עיריית תל אביב והארגונים בת קול ושב"ל הקימו יחד את ״המרכז למאבק בהמרה״. מדובר במרכז שנועד להילחם בתופעת 'טיפולי' ההמרה ולמגר אותה. בין היתר, אתר האינטרנט של המרכז כולל עדויות מנפגעי ה'טיפולים', ויוחאי הוא אחד מהם.
״המפגשים התקיימו פעם בשבוע, ובמהלכם למדתי להפוך רגשות כלפי גברים למחשבות – ואז לדחות אותן בעזרת טיעונים רציונליים, ולפרק לגורמים מושגים כמו 'גבריות' ו'מיניות'. קיבלתי 'שיעורי בית' כמו לירוק ברחוב, לקלל בכביש או לומר לעצמי עשרות פעמים ביום שאני גבר, כדי לפתח דימוי עצמי גברי וקשוח״, מספר יוחאי. ״עבדנו על טיפוח המחשבות הרומנטיות והמיניות שלנו כלפי בנות מהתיכון ומבני עקיבא״.
השיא היה כאשר ה'מטפל' שלו שידל אותו להצטרף לסדנה שקיים, בשם ״המסע אל הגבריות״.
״ה'מטפל' קשר לי את הידיים מאחורי הגב, כרך לי חבל סביב המותניים והורה למשתתפים למשוך אותי לכל הכיוונים. אחרי כמה דקות של משיכה בחבל, הוא הורה להם לכסות אותי בשמיכות ובמזרנים, תוך כדי שהם צוחקים עליי ומקללים אותי. ביקשתי מה'מטפל' לעצור, אבל הוא צחק עליי ואמר לקבוצה להמשיך, עד שהייתי על סף התמוטטות״. אלו הן רק חלק מאותן חוויות קשות ומצלקות, שאותן מתארים קורבנות שעברו 'טיפולי' המרה.
יש פצעים מה'טיפולים' שטרם הגלידו?
״אני הרבה פעמים בוחר להאשים את 'טיפולי' ההמרה בקושי שלי ביצירת זוגיות. תחשוב שהייתי ב'טיפולי' המרה עם 'מטפל' במשך חמש שנים, ולאחר מכן ב'טיפול' המרה עם עצמי לחמש שנים נוספות. אלו שנים שכפיתי על עצמי להתנסות עם נשים. זה השאיר צלקות וטעם רע על החיים האינטימיים שלי״.
ובכל זאת, אולי מתוך ניסיון של הישרדות, הוא מסרב לצייר את עצמו כקורבן.
״זאת שאלה שמאוד קשה לי לענות עליה, כי ברגע שאני עושה את זה, אני בעצם מקעקע את עצמי כקורבן נצחי של הדבר הזה״.
אתה לא קורבן?
״אני חושב שתמיד אהיה קורבן של זה בהסתכלות מסוימת, אבל אני לא מאפשר לעצמי לראות את זה ככה״.
אתה יודע, כשמדברים על 'טיפולי' המרה, הרבה פעמים שואלים אם זה נעשה מבחירה. כמה בחירה אתה מרגיש שהייתה לך בתוך ההליך הזה?
״אני חושב שהייתי בשליטה מלאה. חשבתי שהצלחה של 'טיפולי' המרה היא שאלה של אמביציה, והיו לי טונות של זה. רציתי את זה במיליון אחוז״.
מה לדעתך אפשר לעשות כדי למנוע מאנשים נוספים להיפגע?
״אני חושב שצריך לנקוט עמדה רדיקלית ולא מאוזנת, ש'טיפולי' המרה הם דבר נורא. אפילו לא לתת לזה צ’אנס. עדיפה ההתמודדות של המשפחה ושל האינדיבידואל עם ההשלכות של זה שהוא הומו מאשר הצלקות ש'טיפולי' ההמרה מותירים. מראש לא להיכנס לסיטואציה שבה אתה נתון לחסדיו של גורם לא מקצועי שאתה מפקיד בו את כל האמון, הסמכות והכוח על החיים שלך. ברגע שאתה בוחר לעשות את הצעד הזה, הדרך חזרה לא קלה. תאמין לי, אני יודע״.
הקאמבק
יוחאי, הגשים בסוף את אותו חלום אמריקאי שהיה לו ובמשך שנה היה בסיבוב הופעות של ׳כנר על הגג׳ בברודוויי. עד שביום בהיר אחד במרץ 2020, כשאותו ווירוס קטלני שהסתובב בעולם דפק בדלת של ארצות הברית, ברודוויי עצרו את ההפקה וקיפלו את הכל. ״באותה תקופה לא היה בית לחזור אליו אבל למזלי היו לי הרבה חברים שהסכימו לארח אותי״.
עם הזמן, תוך כדי חוסר ודאות גובר לגבי מה שקורה בעולם ובאמריקה בפרט, יוחאי החליט לחזור לארץ. ״התוכנית המקורית שלי הייתה לחזור לארבעה חודשים, אבל הדברים השתנו תוך כדי תנועה. לולא הקורונה לא הייתי בישראל עכשיו. אף שלא הרגשתי מוכן לחזור, אני כאן כבר שנה. זאת הייתה חתיכת שנה, אבל אני מרגיש שאני פורח״.
לאחר שקיבל דחיפה תקציבית ממקור לא צפוי (״במהלך השהות שלי באמריקה למדתי לתקופה קצרה בישיבה שהייתה מוכנה לממן לי חלק מהסרטונים שרציתי לעשות על חגי תשרי״), החל יוחאי להעלות את הסרטונים של מלכת הדראג לרשתות החברתיות.
״היה לי גב של ישיבה שעמדה מאחוריי ורצתה שאבבי גזונט תצליח״.
"אבבי עכשיו בגיל ההתבגרות. היא שואלת את עצמה מי היא. המעבר בין הישראליות לאמריקאיות הוא סיפור חיי וגם סיפור חייה". יוחאי (צילום: אלבום פרטי)
לוגיסטית, איך אתה מפיק את הסרטונים?
״עד לא מזמן הפקתי את כל הסרטונים לגמרי בעצמי. זה היה ׳וואן מן שואו׳ בכל מובן המילה. ביימתי, ערכתי, צילמתי ושיחקתי – הכל לבד. עד שיום אחד איציק, חבר טוב שלי, קולנוען מבטיח בתחילת דרכו, ראה את הסרטונים ואמר שהוא רוצה לעזור.
וואו, יוחאי. אלו דברים שלא קורים.
״זאת השגחה מטורפת. הוא מתנה שעוד לא הספקתי לעכל אותה, כי מיד קבענו ימי צילום והוצאנו תוך חודש את הסרטון על ל״ג בעומר ועל שבועות. ככל שאני מקדיש יותר זמן לביצוע, ולביצוע בלבד, האיכות עולה. לולא מבצע 'שומר חומות', היינו מוציאים עוד סרטונים״.
מה המשפחה והחברים אומרים על אבבי גזונט?
״הם מתים עליה, אני מקבל הרבה מחמאות. תמיד כשהאחיינים שלי רואים אותי, הם מחקים את הפתיח שלה, וזה מרגש אותי בכל פעם מחדש. ובכלל, רוב סרטוני הדראג שלי כיום מצולמים בבית של ההורים שלי, ואני נעזר במלתחה של אימא שלי. זאת חוויית הכלה שאין כדוגמתה, ואני חושב שאין טוב יותר מזה. אני בבית ילדותי, במקום שגדלתי בו, ואני מתהלך שם בקולי קולות בעקבים המרעישים. אלו חוויות שהעומק והערך שלהם פשוט עצום. אני נמצא בבית שבו התחבאתי בתצורה הכי חשופה שלי – זאת סגירת המעגל שלי״.
כוכב הצפון
מתי נראה את אבבי גזונט על הבמה בישראל?
״אין לי מה להופיע לפני ישראלים, לפני שהיא הופכת רלוונטית לקהל כזה. אני צריך לעבור איתה תהליך של התנסות בשטח לפני שאני יכול להרים מופע. זה לא שאני לא יכול לעשות הופעה בפני קהל ישראלי-אמריקאי, אני רוצה פשוט להנגיש אותה לקהל הרחב. אבבי עכשיו בגיל ההתבגרות, היא שואלת את עצמה מי היא. המעבר בין הישראליות לאמריקאיות הוא סיפור חיי וגם סיפור חייה.
״אני נעזר במשפחה שלי כשפני ניסיון", מתבדח יוחאי. "הם הפרמטר שלי להבין איך דתיים הטרו-נורמטיביים חווים את זה. אני עוד מרגיש בתהליך של חיפוש בקשר לקהל היעד של אבבי. בפנטזיה שלי, אבבי גזונט היא עוגה שלכל אחד יש שכבה שהוא יכול לטעום אותה, וככל שהקהל ספציפי יותר – כלומר שאתה דתי, גיי, אוהב דראג וחיית מספיק זמן באמריקה כדי להכיר את כל הניואנסים הקטנים – כך אתה יכול ליהנות מכל השכבות של העוגה. אבל המטרה הסופית היא שגם מי שמבין רק שלושים אחוז מהבדיחות יהנה מהמופע״.
ובמעבר חד – למה אתה עדיין רווק?
״תראה, להיות נשוי זה להיות נורמלי, אבל זה להיות נורמלי בישראל. זה חלק מהתרבות שמושרשת לנו כאן, וזה נכון לסטרייטים ולהט״בים כאחד. אני לא מנסה ללכת נגד הזרם בכוח, כי בשיא הכנות אני גם לא יכול להגיד לך שזה מבחירה מלאה. הייתי שמח מאוד להיות מזמן במערכת יחסים ולא לעבור את כל מה שעברתי לבד, אבל באותה המידה אני מאמין שהסינגולריות של חיי קריטית לדרך שאני עובר, ולא הייתי יוחאי שאני היום לולא זה. אהיה מוכן להכניס זוגיות לחיי רק כאשר ארגיש מוכן לוותר על משהו שקודם לא יכולתי לוותר עליו, או שזאת תהיה ההתפתחות הטבעית שלי״.
"אני לא רוצה לדבר בצורה מכלילה על ׳פרפורמרים׳, אבל בסוף מי ששם את עצמו על הבמה כדי לקבל מחיאות כפיים, מכור לאהבה". יוחאי על במת ברודווי (צילום: Gray Randalf)
משהו בכלל חסר לך?
״ברור״, עונה יוחאי בלי למצמץ. ״אני לא רוצה לדבר בצורה מכלילה על ׳פרפורמרים׳, אבל בסוף מי ששם את עצמו על הבמה כדי לקבל מחיאות כפיים, מכור לאהבה. גם כשאני מעלה סרטונים בווידאו ולא מופיע מול קהל, מחיאות הכפיים מתורגמות ללייקים ולתגובות שעשויות מאותו החומר של ׳תזכירו לי שאתם אוהבים אותי׳. אפשר לקרוא לזה שריטה, אפשר לקרוא לזה התמכרות, אבל זאת המציאות״.
ומה הפסגה הבאה?
״אני רוצה לעשות גרסה מורחבת למחזה הראשון שהעליתי, ואני רוצה להתחיל להעלות סרטוני פרשת השבוע של אבבי גזונט. אני רוצה שתהיה לה פינה שבועית קבועה. אני גם חושב שיש לדמות הזאת מספיק נפח כדי להתחיל לנדוד לייצוגים טלוויזיוניים״.
אבל מה שבאמת גורם לעיניים של גרינפלד לזרוח, זה לעסוק בתחום שאף מלכה לא דרכה בו לפניו.
״אני רוצה להעביר שיעור שלם בדראג. לדמיין את עצמי מעביר שיעור גמרא מרגש אותי מאוד״.
בכל מהלך הריאיון, יוחאי מפגין ידע רב ושליטה מלאה בהלכות ובמושגים מעולם היהדות, שלא היו מביישים את המורה לתנ״ך שלכם בתיכון או אפילו את הרב מהישיבה.
״אחד הסרטונים המוצלחים שלי היה על חנוכה. לקחתי סוגיה שלמה מהגמרא ולימדתי אותה כדראג. אני לימדתי תורה. אחת התגובות שאני הכי אוהב לקבל על הסרטונים זה כשאנשים אומרים לי שלמדו דברים חדשים ממני. אנשים שבאים לבידור והשכילו קצת. גמרא יכולה להיות מהנה מאוד, אבל יש כאלה שמעבירים אותה בצורה כל-כך משעממת. זה לדעתי, בעצם, הדראג היהודי. דראג כבר מנגיש את עצמו לכולם, גמרא עוד לא. ובשביל זה אני נכנס לתמונה״.
