בשביל החברותא, בשביל הלימוד ובשביל השינוי
חברותא בשבילנו היא הקהילה שלנו. כשמה כן היא, חברותא בשבילנו היא חברות: חברות עם אנשים שעברו כמונו את אותו המסלול, שלמדו איתנו בישיבה התיכונית, למדו איתנו בישיבת ההסדר והיו שם איתנו ברגעי היאוש והשמחה. חברים שהיו איתנו ביציאה מהארון כשסיפרנו לחבר'ה מהישיבה, שהיו איתנו ברגעי בדידות אחרי דייטים לא מוצלחים, עד שנמצא זוגיות (נתי) וגם כשכבר מצאנו (בני).
חברותא בשבילנו היא מקום של לימוד. כשאנחנו התחלנו את הצעדים שלנו החוצה מהארון לא היה לנו מודל לחיקוי. לא הכרנו אף הומו שלמד איתנו בישיבה, לא חשבנו בכלל שזה אפשרי. היום בחברותא, יחד עם אנשים כמונו, למדנו ועודנו לומדים, מה זה אומר להיות הומו מרקע דתי, ואיך אפשר לחיות את זה.
חברותא בשבילנו היא מקום לשינוי. אנו חושבים ומאמינים שמי שיכול, צריך לעשות למען החברה שבה הוא חי. היום, עם כל הזאטוטים שיוצאים מהארון, קשה להסתכל אחורה ולהיזכר כמה זה היה קשה לנו, כמה קשה עדיין לאחרים וכמה שכל כך קשה למשפחות שלנו. אנו מאמינים שמי שיכול, צריך לעשות כדי לשנות. חברותא היא מקום שמאפשר את השינוי.
וקצת קצת גם על חברותא…
כדי לבנות קהילה, כדי לשנות את החברה הדתית בישראל, וכדי לסייע למי שצריך מבני הקהילה שלנו, התחלנו לפני קצת יותר משלוש שנים (שלוש שנים! איך שהזמן עובר כשנהנים…) את חברותא. מאז צמחה חברותא והתרחבה לכדי מאות חברים ברשימת התפוצה ועשרות שפוקדים את מפגשיה בקביעות. לאחרונה גם הפכנו לעמותה רשומה: אנו חושבים שהקמת העמותה היא התבגרות של הקהילה שלנו. הקמת העמותה היא צעד בדרך ללקיחת אחריות על מה שקורה בחברה ההומו-דתית, בחברה הדתית-לאומית ובמדינה בכלל. אנחנו כבר לא מתבכיינים, אנחנו לוקחים אחריות ומנסים לשנות. קודם כל בשביל עצמנו, לבנות את הקהילה שלנו, אחר כך בשביל לסייע למי מבין חברינו שצריך עזרה ובסוף כדי לנסות להשפיע על החברה הדתית שממנה באנו.
האנשים של חברותא
חברותא היא קודם כל ואחרי הכל האנשים שלה. רובם המכריע גדל על ברכי החינוך הדתי-לאומי, התחנך בישיבות תיכוניות וחלק ניכר מהם גם למד בישיבות הסדר. חברותא משתדלת להתמתח ולהכיל את כל מי שמרגישים באופן טבעי חלק ממנה. אנחנו מגיעים למפגשים ופוגשים שם לא רק את החברים הדתיים שלנו אלא גם דתל"שים שמוצאים בחברותא בית לחזור אליו.
חברותא לא מפחדת להשכין בכפיפה אחת את גווניה הרבים: החל ב"דוסים" אדוקים, המשך בדתיים שמבקשים לאתגר את ההלכה וגם דתל"שים ומסורתיים.
מה שמשותף לכולנו זו השפה המשותפת, הרקע המשותף ואותן דקויות שרק אנחנו יכולים להבין…
אז למה עמותה?
חברותא הייתה חייבת להפוך לעמותה כי כמו שכולנו יודעים, כדי להוציא לפועל פעילות – צריך כסף. הגענו למצב שאי אפשר להמשיך להחביא כסף ציבורי מתחת לבלטות, או לחילופין (כמו שהיה עד עכשיו) בשקית ניילון בתוך ארון בגדים של מישהו. צריך ניהול תקין, שקוף, על השולחן, ולא מתחת, ובעיקר צריך שהכסף וחברותא יהיו שייכים לקהילה: לא לנו ולחברים שלנו – אלא לקהילה שלנו.
בימים אלה אנו מזמינים את קהילת חברותא להצטרף כחברים רשומים בחברותא: להיות חבר מן המניין בקהילה שעושה היסטוריה, שמאמינה שאפשר לשנות ושלוקחת אחריות.
אנו מקווים שחברי הקהילה שלנו ימצאו אותנו ראויים, ויהפכו לחלק מהעמותה שהיא בעצם גם הסיפור האישי של כל אחד מאיתנו.
בני אלבז ונתי אפשטיין
2 תגובות
מלהכריז שאתה יוצא מהארון?
מה זה נותן לי ובמה זה מקדם אותי?
איך זה נותן לי כלים להתמודד עם תורת אמת?
הרי אנחנו כאן כדי לתקן עולם במלכות ה'
וה' לא עלה במחשבתו כל מה שעולה במחשבת אדם.
אשמח לקבל תשובות לשאלות.
המשך יום נעים.
לא ידעתי שאנחנו יודעים מה עולה במחשבתו של ה'. טוב, לומדים משהו חדש כל יום. העיקר שאתה יודע מה עולה במחשבתו של ה'. מקווה שעניתי לך על השאלות.
וברצינות, אם אתה רוצה תשובה לחלק מהשאלות שלך, אז אף אחד לא ביקש/הציע לך לצאת מהארון.
הכלי הראשון להתמודד עם תורת אמת הוא להיות אמיתי בעצמך, עם עצמך ומול העולם.
התיקון שלנו יש לו ערך סביבתי. ה' הוא לא חבר שלך מקורס מ"כים, הוא בוחן כליות ולב, וכל מעשינו ודברינו יש להם ערך.
על כן, הצעתי אליך היא שתפסיק להיות מכוון מטרה, כי זו לא מהות היהדות, ותתחיל להבין שמה שחשוב זו הדרך.
אציין רק שאני לא מדבר בשם חברותא או בשם מישהו או משהו, רק בשם עצמי, עובר אורח כאן.
ותאמין.