יובל טואיטו
אהבה.
יש משהו ברגש הזה שלא ניתן להגדרה. משהו מסתורי, ממגנט, לא חד משמעי. הוא תופס צורה, משתנה, מתעצב לאורך הזמן והחיים, לובש מראות וצבעים שונים.
אבל יותר מהכל, הוא תמיד שם. הוא הכוח המניע והכוח הבולם. הוא הכוח להגיע לפסגות הכי גבוהות, אך גם לתהומות הכי עמוקים.
אהבה מגינה עלינו, והיא הדרך והמחויבות בה אנחנו מגינים על היקרים לנו.
אהבה היא האופן בו אנחנו מכירים ומקבלים את השונה מאיתנו, נותנים לצבעים היפים שהוא מביא איתו להתערבב בצבעים שלנו.
אהבה היא ממכרת, וכשמרגישים אותה, את העקצוץ הזה שמרעיד את הגוף, יודעים שזו ההרגשה הכי מיוחדת שאפשר להרגיש, שנרצה לצרוך ממנה עוד ועוד.
אהבה היא בלתי מנוצחת, מתעלה מעל כל מכשול.
היא נשארת לעולמי עד, וזה לא משנה אם היא מתקיימת מעשית אל מול הדבר לו היא מוענקת. מהרגע שהיא נכנסת למרחב האופף אותנו היא שם ותהיה שם, תחצה כל מרחק וזמן, בין אם עברנו משברים הקשורים בה וגם אם חשבנו שהיא נעלמה. היא תהיה שם גם אם האדם שקיבל אותה כבר לא יהיה כאן בשביל לקבלה, ואז הגוון שלה יצבע בנקודות קטנות של עצב שלעולם לא יעלמו עוד.
לאהבה יש השלכות, כלפי חוץ וכלפי עצמנו. יש שיגידו שהיא ענן ורוד הנישא במקום הקיים בינינו לצד השני, הנאהב, ויש שלא היו רוצים שהענן הורוד הזה יתקיים.
היא מסכנת אותנו, גורמת לנו להרגיש פגיעים, מנשלת אותנו מכל הגנה וחומה ששמנו על עצמנו, ומובילה אותנו לעשות דברים שלא חשבנו שנעשה כדי להשיגה, עלולה להיות הרסנית.
אהבה היא הדרך לגרום לנו להרגיש במקום הבטוח והנוח לנו, זה שאנחנו פורחים בו בצורה הכי מדהימה שיכולה להיות.
היא רגש כה נעלה שהיא עלולה להיות בלתי מושגת, כי לפעמים החיים מורכבים יותר מהרצון שלנו להרגיש אותה כלפי משהו מסויים. לפעמים צריך לוותר עליה כדי שלצד השני יהיה טוב, וזהו מימוש אצילי וטהור שלה.
אני חושב שאין שאלה שעסקתי בה בשנתיים האחרונות מאז שיצאתי מהארון, ואולי למעשה כל חיי, כמו בשאלה מה זאת אהבה?
הצורך לאהוב, ולהיות נאהב, כלפי עצמי ומתוך הכלל, הוא מעיין בלתי נדלה של תחושות שמלוות אותנו במהלך חיינו.
החיים המורכבים שאנחנו עוברים, בכל המעגלים האפשריים, מחייבים אהבה שתהיה שם כדי לפתור את כל הקשיים.
קשה להבין ולזכור בתוך כל הטירוף שכולנו ראויים לאהבה, החיים הם כאלו שנועדו לעמת אותך עם תחושת הבהירות של דברים, לא לבאר לך אותם בצורה פשוטה.
אבל אם יש משהו בהיר וברור הוא שלכולנו מגיע אהבה. גם אם אנחנו לא מרגישים כך כרגע, ההבנה הזו מחכה לנו בקצה הדרך.
לכולנו מגיע להרגיש טוב עם עצמנו, לשמוח, לצחוק, להתפוצץ מאושר, לשמוע את המנגינה ההרמונית הזאת שמנגנת לתוך האוזניים וממלאת את הגוף בתחושה שאין שני לה.
אהבה היא הדבר אותו אנחנו מעניקים ללא תנאי, בידיעה שנקבל עולם ומלואו בתמורה.
וכולנו נמצא אותה.
