לעדכונים על פעילויות ואירועים:

מהי "חירות" בשביל זאב שביידל

seder_pesachובני ישראל יוצאים ביד רמה – תרגומו בריש גלי, היינו לא ביד רמה נגד אחרים בגאווה וגאות, רק שהם בני חורין בלי יראה ופחד משום אדם

(מי השילוח לר' מאיז'ביצה, ר' מרדכי יוסף ליינר, ח"א, פר' בשלח, ד"ה ובני ישראל)

השנה החדשה של הלוח העברי מתחילה באביב. האילנות מלבלבים בשיא הפריחה ואנחנו שוב מנסים להרגיש בני חורין. לחג הפסח הרבה משמעותיות בעבור כל יהודי – ובפרט ליהודי ההומוסקסואל הדתי.

במסורת הקבלית-חסידית יש הבנה מעניינת של חג הפסח, שקשורה לאו דווקא לשחרור מהעבדות הפיזית, אלא ליציאה מהגלות הרוחנית. פסח בחסידות נדרש "פה-שׂח", כלומר פה מדבר. והסיפור של יציאת מצרים הוא תנועה מבפנים החוצה, מִשְתיקה כפויה ואילמת לְשיח ארוך.

יציאת המצרים מתחילה משעבוד, "וירד יעקב מצרימה" – אנוס על פי הדיבור. יכולת הדיבור והביטוי העצמי של העבד היא הראשונה שנפגעת בעבדות. לכן בני ישראל מאבדים לאִטם כל יכולת להתבטא. לכן גם כשהם זועקים להשם על הקושי ועל המצוקה של שעבוד מצרים, כתוב "ויאנחו מעבודה קשה". מרוב שעבוד אנשים מאבדים את היכולת לדבר.

את הכפייה האילמת הזו בא לתקן ליל הסדר. בלילה הזה אנו לוקחים לעצמנו את כל הזמן כדי לספר, לדבר ולתאר בפירוט את כל הסיפור האישי שלנו. "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח".

פסח הוא מעין חג של פסיכואנליזה קבוצתית, חג שבו אנו גואלים את עצמינו על ידי הדיבור. אנחנו מספרים גם על דברים שאולי היינו מעדיפים שלא לזכור – על כך ש"עובדי עבודה זרה היו אבותינו" ועל כך ש"בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו". הגאולה שלנו היא דווקא ביכולת הדיבור הזו. בהפיכת פסח לפה-שׂח.

בליקוטי המנהגים שנהג ר' שלמה קרליבך זצ"ל (מופיע גם ב"אגדת קרליבך" וגם בספר "לב השמים" על פסח) מופיע מנהג מעניין שר' שלמה כנראה ראה בו מנהג של ממש בליל הסדר. הוא הורה לשים על שולחן הסדר יומן אישי למי שמנהל יומן. זאת מתוך הבנה כי יומנו האישי של כל אדם הוא מספר את הסיפור האישי שלו, מה שמכונה היום ה"נרטיב". וזו המטרה שלנו בסיפור על יציאת מצרים – לתת לכל אחד את התחושה של הגאולה האישית. "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".

האהבה ההומוסקסואלית הייתה ועודנה בעבור רבים נושא שאסור לדבר עליו. הסופר אוסקר ויילד קרא לה "אהבה שאינה מעזה לומר את שמה". הצורך להישאר בארון ולשמור על הסוד המעיק היה למעמסה הבלתי נסבלת עבור רבים מאתנו. יהי רצון שבליל הסדר כל אחד יוכל להשיח את אשר על לבו ולזכות לגאולה.

היבט נוסף שיש לליל הסדר הוא שזה חג מאד משפחתי באופיו. המעניין הוא שהמשפחיות שהחג הזה לבש בחברה הישראלית דווקא דומה מאד לאופיו המקורי של החג בתורה. כי אם בסוכות, למשל, "ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת", הרי שבפסח כולנו מתחלקים למשפחות, כדי לאכול את קורבן פסח וכל אחד חייב למצוא לעצמו משפחה.

את המשפחתיות של חג הפסח הרבה פעמים נוהגים לתאר, כ"דביקה", "מעיקה" ו"חונקת". זה בוודאי נכון כשנאלצים להישאר בארון והחג הופך לפסטיבל הסיוט של הדודות הפולניות שמתעניינות בכפייתות בשידוך שלך. אך קיימת אפשרות להפוך את ליל הסדר לחוויה שונה מאוד. לחוויה שבה נוכל להתחבר מחדש אל המשפחות ואל האנשים הקרובים אלינו, לא מתוך הסתרות, סודות ושקרים, אלא מתוך גילוי הלב. מתוך שאיפה להיות בני חורין אמתיים.

חג אביב שמח וכשר לכולם,

זאביק

בחור בן 18-19, שהולך לטיפול "מקצועי" ו"מבטיח", תרתיי משמע, שנותן תחושה של עוצמה, ביטחון, כמו טריפ מופלא על קוקאין משובח במיוחד הנארז בתוך מעטפת של מציאות אפשרית וחוקית לחלוטין… יש יותר מזה?!

אחד הדברים שאפיינו את הטיפול זה הדגש על כך שניתן לשנות דברים- הנטייה הזאת היא נרכשת ואיננה מולדת, נאמר, ולכן אין שום בעיה לשנות את זה. המפתח הוא בי וזה תלוי רק ברצון שלי. עניין של בחירה.

קרא עוד »

סדנת כתיבה מונחית

לכתוב את מה שבפנים. את מה שלמדנו להשתיק ולהפנים. לא להדחיק, לא להחליק, אלא לחלוק את שעל הלב. שכבר למד לכאוב אך גם להתאהב.

קרא עוד »

ליין אוי גיי זמיר

מקוות שהתעוררתן חמודות מתוקות, כי אחרי המסיבה מוש מוש מוש שהיתה לנו קשה לקום!! אריאלה רשף המדהימה עלתה והרימה לנו את הרחבה, ו100 חברותות פיזזו אמש במועדון ה"אמור" בתל אביב, עד שהמנהל בא ואמר "רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית". אוי גיי זמיר 2 – הייתם מדהימים והיה מדהים! תודה שבאתם ונתראה במסיבה הבאה

קרא עוד »

סדרת ארון הקודש

"ארון הקודש”
היא סדרת רשת דוקומנטרית שיצרה הבמאית וחברת הקהילה מורן נקר, על להט”בים דתיים שתעלה בתאגיד השידור הציבורי “כאן”. כל פרק מתמקד בדמות, זוג או משפחה בשלב אחר בחיים. הקרנת הסדרה מביאה תיעוד אינטימי של אנשים המתמודדים עם המפגש בין נטיה מינית וזהות מגדרית ובין אמונה ואורח חיים דתי, דרך רגעים משמעותיים וטקסים דתיים, משפחתיים וזוגיים.

קרא עוד »

אני חושב שהמילה שחיפשת היא "קוויר"

הרב אברהם סתיו, אני חושב שהמילה שחיפשת בפתיחת דבריך היא קוויר (או אולי גיי באנגלית), אדם שהוא חריג מהציפיות הסיס-הטרו-נורמטיביות של החברה שלנו, ולא המילה הומו או הומוסקסאול. כשאנשים להט"בים מזדהים עם דמויות כמו בובספוג או אלזה "ומשייכים" אותן לקהילה הגאה הם לרוב לא מסווגים אותם מבחינת נטייה מינית או זהות מגדרית, אלא מצביעים על חוויה משותפת. בדרך כלל החוויה הזאת לא תהיה של אחת הזהויות הכלולות באותיות להטבא"ק+. זו פשוט חוויה כללית יותר, החוויה של שונות בתוך חברה שמניחה שכל בן נמשך לבת, שמבוגרת בשנות ה-30 שלה צריכה להתעניין בקשרים רומנטים, ושהחוויה המגדרית של כל אחד.ת היא או גבר או אשה. המילה היותר כוללנית לזהות השונה הזו היא המילה קוויר. הקושיה – איך ייתכן שלספוג או לכוכב ים תהיה נטייה מינית או זהות מגדרית שונה, רלוונטית כמו הקושיה איך ייתכן שבובספוג מדבר, שיש לו רישיון נהיגה, ושהוא לובש חולצה מכופתרת ועניבה.

קרא עוד »

שתפו את המאמר

2 תגובות

  1. כולנו רוצים להיות גלויים עם המשפחה ועם החברים. אנחנו רוצים שיאהבו אותנו בגלל מי שאנחנו ולא בגלל המסיכה שעל פנינו. ובסיטואציות משפחתיות כשואלים שוב ושוב "מתי אצלך?" ואנחנו מתחמקים או משקרים, המסיכה על פנינו צורבת יותר מתמיד.
    כואב לנו כשאנחנו מסתירים מפחד שהקשר עם החבר או חס וחלילה ההורים פשוט ינותק.
    אני זוכר היטב את התקופה בארון. היום כשאני מחוץ לארון הקשר שלי עם הוריי ועם חבריי טוב יותר ואמיתי יותר.
    רק הסתייגות קטנה. לא בליל הסדר.

    1. חברה אחת של אמא שלי – מן סוג של דודה שלמרות שיודעת שאני הומו מזה 18 שנים (כן, אני כזו וייז'ה!) עדיין שואלת מתי אני אתחתן… אני עונה לה: "כשתמצאי לי חתן!" – היא תמיד מכינה לי להנחתה ותמיד נבוכה מחדש. אבל היא יוצאת מן הכלל, הרוב רוצים שיהיה לי חבר. אבל מה לעשות שיש כל כך הרבה בחורים ואני לא מספיק… גררר…

      חג אביב פורח מסביב! נתראה השבוע בטיול 🙂

      אמיר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.