על שילוב בלתי ראוי באיצטלא של תורה

יהונתן גיל רוסן ממן

א"מ;ל"ק: תלמידי ישיבות נדרשו לחלוק מגורים עם חייל בעל הרכב כרומוזומלי שונה משלהם, באופן שאין בו שום בעיה הלכתית. וייאנחו החיילים מן הטרלול הפרוגרסיבי, ותעל שוועתם אליי, והנה באתי בדברים האלה.

מגורים משותפים ללסביות, הומואים, ביסין וטרנסין (כן, אני משתמש בסיומת 'ין' לריבוי לא ממוגדר. תתמודדו) עם אוכלוסיה הטרו-סיסית הם אתגר אמיתי. ברמה הפרקטית זה אתגר פתיר מאוד. ברמה הקונספטואלית קל להפוך אותו לאתגר בלתי פתיר, אם רוצים. יותר מכל אתגר אחר, זה האתגר שהוביל לקרע ביני לישיבה שלמדתי בה (זו שבקמפוס מכללת הרצוג).

אגלה לכם סוד. יש נורמות מסוימות במגורי בנים. יש נורמות אחרות במגורי בנות. נניח בצד ענייני דאודורנט, גרעפסים ופלוצים. אני מדבר כרגע על ענייני צניעות. כל בר בי רב דחד יומא יודע שדיני צניעות חלים גם בין אדם לעצמו. כל בר בי רב דחד יומא יודע שרבותינו תמיד ראו קשר בין יראת שמים לצמצום גילוי הגוף למינימום ההכרחי. אמרתי בר בי רב דחד יומא, כי נראה שאחרי יומיים שלושה בישיבות הסדר אנשים נוטים לשכוח את תלמודם. מה לכם כי תלינו על מצעד הגאווה בתל אביב – גברים מופקרים בתחתונים יש בעיקר בפנימיות בישיבות.

צה"ל, כור ההיתוך של החברה הישראלית, הצבא של כולנו, התמודד עם הבעיות הללו היטב והגדיר כללי צניעות החלים גם במגורים חד מגדריים. הכללים האלה נובעים בחלקם מרצון לאפשר שירות משותף לכולנו, אבל הרבה מעבר לזה הם קשורים בדינים המופיעים בספר דברים, והיה מחניך קדוש. זה נח להסתובב במגורים בבוקסר. זה נח לוותר על כללי צניעות ומהוגנות בצבא. זה נח לעשות קקי ופיפי על הרצפה בשטח. הכניעה לנוחות הזו היא היא עוון בעל פעור, והקדוש ברוך הוא תובע מאתנו להתגבר על כך. והיה. מחניך. קדוש.

אפשר להתפלפל עד מחר בשאלות מטפיסיות של זהות מגדרית. אני מודה, מעולם לא מצאתי בזה עניין. מטפיסיקה זה תחום רציני ועמוק, וזיהומו בקטגוריות מגדריות זה סימן היכר של מיסטיקה אלילית. לאנשים שונים הרכבים כרומוזומליים שונים, ולאנשים שונים זהויות חברתיות שונות, והבחירה לסווג בני אדם לפי הרכבים כרומוזומליים ולא לפי זהויות חברתיות היא הבחנה מצוינת בין עיקר לטפל, והתמקדות בטפל.

יש גם דיני ייחוד, והצבא חייב לאפשר לחיילים לשמור על דיני ייחוד. בעוונותיי שירתתי ביחידה מעורבת ולמדתי בקורס מעורב, וכשבמהלך הקורס היו סיטואציות שבהן היה אפשר להגיע לכדי אילוץ לעבור על דת – התלוננתי. אני רוצה חמש נקודות על זה שאפילו בתור הומו, הקפדתי בצבא על דיני ייחוד. אם חס ושלום תצא פקודה המאלצת חיילים לעבור על דיני ייחוד, אני מקווה שבתי הדין הצבאיים יכירו בהיותה פקודה בלתי חוקית בעליל, ויטיל סנקציות דווקא על מי שיישמע לה.

מכל תיאורי המקרה שהגיעו אליי, מכל הפקודות הצה"ליות הרלוונטיות, ומעדותם של החיילים תלמידי הישיבות עצמם, ברי כביעתא בכותחא שאפשר היה למצוא פתרון שאין בו ייחוד, שאין בו בעיה הלכתית, ושכל הצדדים מרוצים ממנו. ה"חירות" להסתובב בבוקסר במגורים משותפים איננה חירות דתית, אלא מופקרות מעין חוקות הגויים, והיא איננה מצדיקה, ודאי לא במדינה יהודית, שילוב שאינו ראוי כלפי אחין לנשק. האדם העוטף את החירות הזו באצטלא דתית (והרי טוב היה לו שיתעטף בעצמו באיזו אצטלא או שתיים); האדם שחשוב לו להדיר אח לנשק בכלל הרכב כרומוזומלי – יש כינויי גנאי רבים בתולדות הספרות העברית שראוי לקרוא לו בהם. אני בוחר דווקא צירוף אידיומטי מן העברית החדשה. ילד ז**ן. תתבייש.

בתמונה: אני מברך בכוונה על כוס אספרסו שעל המיטה בפיג׳מה צנועה

#דעה | Jonathan Gill Rossen Maman