תגובה על סדרת הכתבות על השינויים בנטייה המינית בעלוני השבת, כולל הסעיף שהורידו בעולם קטן
הרב רפי אוסטרוף, ראש המועצה הדתית של גוש עציון
אני כותב אליך: בחור נפלא בן 16 או 17, נערה צעירה בת 15 או 18. עיקר דבריי מכוונים אליכם.
יש נערים ונערות שמסתובבים בעולמנו ושואלים האם גם להם יש מקום תחת השמש שברא אלוקים?
האם העולם גם יכול להכיל אותם, שהם שונים ואינם הולכים בתלם של כולם.
בגיליונות האחרונים של "עולם קטן" הובאו עדויות של גברים ונערים שהצליחו לשנות את האוריינטציה המינית שלהם ולהמשך לנשים במקום המשיכה הראשונית שלהם לגברים.
איני מטיל ספק בעדויות כיון שאני מאמין לכל אדם שבא בצורה כנה לפניי ומספר את סגור לבו, אבל אני רואה צורך לתת מקום גם לקול אחר במסגרת כתבות אלו. לשם כך עלי להקדים מספר הקדמות:
א. אכתוב להלן בעיקר בלשון זכר, אבל דבריי מכוונים באותה מידה לנשים ונערות.
ב. אני לא מייצג אף ארגון, אג'נדה, קרן חדשה או ישנה. רק אני אחראי לדבריי וכל הטעויות יש לתלות בצווארי בלבד.
ג. כל מה שאכתוב הוא מתוך לימוד תורה, שיחות עם רבותי, חבריי, והרבה הומואים, לסביות ואף טראנסים. אך בעיקר: הקשבה אמיתית לכאב, בדידות ותסכול של אנשים שמצאו את עצמם בנסיבות חיים שהם לא בחרו בהם ונאלצים להתמודד איתם יום יום.
האם אפשר להשתנות? אני מאמין בכל ליבי שכן. העדויות של אלו שטוענים שהם השתנו, הופיעו בדפי עולם קטן ואינם צריכים תימוכין ממני. אישית גם דיברתי עם גברים שאני מכירם אישית שנים רבות וסיפורם האישי נצור בליבי על המאמצים שהם עשו להימשך לנשים והם הצליחו.
האם כולם יכולים להשתנות? ברור לי שלא. איך אני יודע? כי דיברתי עם מספיק נערים ונערות, גברים ונשים שרצו דבר אחד בלבד: להימשך לבני המין השני והם לא הצליחו. הם הלכו למסע אל הגבריות והנשיות, לטיפול פסיכולוגי וטיפולים רבים אחרים. שום דבר לא עזר, הם עדיין חלמו, פינטזו והתרגשו ממחשבה על בני מינם ולא בני המין השני. יש רבים רבים מאד כאלו. ויש גם רבים שיצאו עם נזקים נפשיים מחלק מהטיפולים. גם את זה חייבים לדעת.
מי הם? הם כמוני וכמוך. בני משפחות טובות ביו"ש או בגבעת שמואל ובוגרי האולפנות והישיבות הטובות ביותר. חיילים ביחידות הכי קרביות ובנות שירות. וכן, גם בנים שלא מהציונות הדתית. ליטאיים, חב"דניקים וש"סניקים ששמע הפוסטמודרניזם או הקרן החדשה או ארגוני הלהט"ב לא חדרו כלל למחוזות אלו. כמו חלקכם (ואני מקווה רובכם), יש להם הורים אוהבים ורגילים, משפחה חמה ואוהבת, מורים ורבנים מוערכים ובכל זאת הם יצאו ככה.
לא עלה על דעתם, כמוכם, שהם ימצאו את עצמם במסע מתיש בניסיון להיפטר מ"הנטייה" הנוראה הזאת שדחפה אותם אל הארון עם סוד כמוס ומכוער. כל מה שהם אי-פעם ייחלו לעצמם הוא להיות נורמלי וה"משיכה" הלא-רגילה שלהם, פשוט לא נתנה להם מנוח.
אז הם עשו כל מה שאדם בכוחו לעשות כדי להפוך ל'רגילים' וזה לא עבד להם. אז מה הם צריכים לעשות עכשיו? ומה אנו, כקהילה, כחברה, כיהודים וכבני אדם צריכים לעשות?
אני רוצה להגיד לך את הדבר הבא. אם יש לך משיכה כזאת, עשה את הפעולות הבאות:
"האם כולם יכולים להשתנות? ברור לי שלא. איך אני יודע? כי דיברתי עם מספיק נערים ונערות, גברים ונשים שרצו דבר אחד בלבד: להימשך לבני המין השני והם לא הצליחו. הם הלכו למסע אל הגבריות והנשיות, לטיפול פסיכולוגי וטיפולים רבים אחרים. שום דבר לא עזר, הם עדיין חלמו, פינטזו והתרגשו ממחשבה על בני מינם ולא בני המין השני. יש רבים רבים מאד כאלו. ויש גם רבים שיצאו עם נזקים נפשיים מחלק מהטיפולים. גם את זה חייבים לדעת".
א. אם אתה יכול לשתף את ההורים ואתה בטוח בתגובתם האוהבת – הכי טוב. שתף אותם.
ב. מצא חבר טוב שאתה יכול לבטוח בו ב-100% וספר לו, כדי שלא תהיה לבד.
ג. באמצעות יועץ בית הספר, קופת חולים או ההורים מצא פסיכולוג מקצועי. אמור לו שאתה רוצה לבחון איתו את האפשרות להימשך לבני המין השני. אם הוא פסיכולוג מקצועי הוא לא יבטיח לך שתוכל וגם לא יסמן לך את המטרה. המטרה היחידה היא טובתך האישית.
ד. אם אתה הולך לפסיכולוג רק כדי לרצות את ההורים, הרב או את הקהילה, אל תלך. חבל על הזמן ועל הכסף, זה לא יעבוד.
ה. אל תתייעץ עם כל מיני ארגונים שעוסקים בנושא. לכולם יש אג'נדות, אידיאולוגיות ומטרות שלא תמיד הם לטובתך.
ו. אם לאחר כל מאמציך, אתה עדיין נמשך לבני מינך, למד את עצמך לקבל את עצמך כפי שאתה. אהוב את עצמך כי ריבונו של עולם, מקור הטוב והחסד, לא בא בטרוניה עם בריותיו והוא אוהב אותך כפי שאתה.
ז. נסה ככל יכולתך לא לעבור על איסורי דאורייתא או דרבנן אבל לאחר שתתבגר מצא בן זוג (לאישה בת זוג) שתוכלו לחיות באהבה ובשלום לכל ימי חייך. רבונו של עולם קבע בטבע האדם שעליו לא לחיות בבדידות (לא טוב היות האדם לבדו – כל בני האדם).
סעיף זה שונה והוסר ע"י מערכת העלון עולם קטן במאמר שפורסם.
