ג'ייסון גרינספן
לרגל יום הנראות הביסקסואלי ג'ייסון גרינספן משתף:
אני רוצה לספר לכם משהו: לפני שיצאתי מהארון לא פגשתי ביסקסואל דתי אחר. ומהסיבה הזאת, אני מתעקש לדבר על נראות ביסית.
לפני שנתיים, התראיינתי לכתבה באתר חברותא יחד עם חברתי היקרה מיכל, שאמרה את המשפט החכם הבא: "נראות ביסית היא דבר חשוב, ולו רק בשביל שידעו שזה קיים. אני חושבת שאחד מהצרכים הבסיסים שלנו הוא מציאת אנשים שחווים את המציאות כמונו." בשנה האחרונה בלבד, יצאו בפניי מהארון שמונה גברים ביסים בגילאים שונים. זה בזכות העובדה שהם ידעו שאני כתובת. שהם יכולים לדבר על זה בחופשיות, בלי פחד או בושה, ובלי אמירות כמו "אולי אתה בעצם הומו" או "למה זה משנה".
מישהו שאל אותי השבוע למה אני אומר שביסים דתיים בארון זו הקבוצה שהכי קשה בשבילי לשלב ולהזמין למרחבים להט"בים כמו חברותא? ביסים וביסיות למעט הומואים, לסביות טרנסים ושות'. הסיבה היא שהם חיים בצומת ה-"לפני".
במסגרת ההתנדבות והעבודה שלי, יצא לי לדבר עם הרבה הומואים ולסביות בארון. בד"כ הם בתהליך של הבנה עם עצמם. שאלות כמו "מה אני רוצה לעשות עם זה", "מתי אני אתחיל לצאת עם גברים", ו"איך ארגיש מספיק בנוח לספר למשפחה". אבל בכל המשפטים האלה יש יעד – השאלה היא מה נכון ואיך להגיע ליעד הזה. עם ביסים בארון זה לא ככה, לא ברור שיש יעד כזה בכלל. אני חוזר לעצמי כשהייתי בצומת הזה. עלו לי שאלות אחרות: אולי אני לא צריך לעשות עם זה כלום? אולי אני אגיע למפגשים האלה, וזה ידלף, וזה יפגע ביכולת שלי לצאת עם מישהי? אולי אחרים ישפטו אותי רק כי אני "ככה" גם אם אני לא עושה עם זה כלום? אולי יחשבו שאני משקר? איך אני יכול להגיע למפגשים שלא רואים שם ביסים, ו"אולי זה לא אני"? ועוד שאלות שאומרות לך שזה לא רלוונטי לעשות כלום עם הזהות הזאת. כל אלה משאירים אותך בצומת ה-"לפני" כי אולי יום אחד תמצא מישהי ותרצו להתחתן ולא היית צריך להתעסק עם הזהות שלך בכלל. לא הייתי צריך לבחור לספר לאנשים או להצטרף. זה היה לשווא.
אבל הצומת הזה הוא באמת רק אשליה של בחירה. של בחירה לא להיכנס למרחבים האלה, ושל בחירה להחליט לצאת רק עם מגדר אחד. זו לא בחירה אמיתית כי החברה לא באמת נותנת את האופציה לביסים לצאת מהארון. כדי שתהיה בחירה צריך את היכולת לבחור. אם לא היה מחיר ליציאה מהארון, של דחייה חברתית, של אמירות מזיקות, של טענות של בגידה, של חוסר רצון מפרטנרים ממגדר אחר לצאת איתך, אני מניח שאותם אנשים היו יוצאים מהארון בדרך כזו או אחרת. הם היו יכולים לפגוש עוד אנשים שדומים להם, למצוא קבוצת שווים של אנשים שחולקים חוויות דומות. כי מה לעשות, החוויה של להימשך רק למגדר אחד הוא ממש שונה מחוויה של להימשך ליותר מזה. ולשמוע ולדבר על חוויות דומות זה מחזק וזה נותן לנו את אפשרות לשתף את האמת שלנו, את מי שאנחנו.
ולאותם אנשים בארון אני אומר: אני רואה אותך גם כשאחרים לא רואים. אני רואה אותך גם אם תחליט שלא לספר לאף אחד או לצאת עם 'אותו המין'. כי זה חלק ממך. חלק שאת לא צריכה להתבייש ממנו גם אם אין לזה השלכה מעשית על החיים שלך (לוקינג את יו ביסים נשואים). זה חלק שאתה יכול להתגאות בו, כי יש לך הרבה יכולת לאהוב. יכולת לבחון אהבה מעבר לכל פינה ולראות את היופי הפנימי והחיצוני של כל כך הרבה אנשים.
ולכן אני אמשיך לדבר על נראות ביסית. כשאני במסיבה או בדיון או לא משנה איפה, אני אתעכב ואגיד "שאני ג'ייסון ושאני ביסקסואל" כדי שיראו ויידעו שאני קיים ושאת.ה קיים.
