במסמך עקרונות שיזמו עשרות רבנים אורתודוכסים אמריקאים בשיתוף עם רבנים ישראלים ושפורסם לראשונה באתר ynet יהדות, הצהירו הרבנים האמריקאים הצהרה מתקדמת יותר מזו שנכתבה בישראל. תכניה של הצהרה זו מתקדמים יותר גם בהשוואה לתכני השיח הציבורי המתנהל בשנים האחרונות בין הומואים דתיים לבין הציבור הדתי האורתודוכסי בישראל. חידוש מיוחד יש בקריאה לקבלת הומואים מוצהרים ו"פעילים", ובכך שניתנה התייחסות רצינית ראשונה לסוגיית המשפחה הדתית החד-מינית.

אמנם במסמך נכתב כי היהדות ההלכתית לא יכולה לתת גושפנקא לטקסי מחויבות או לנישואים של בני זוג מאותו המין ואין לתת לגיטימציה לזוגיות חד-מינית, אך נקבע כי על הקהילות להפגין רגישות ולקבל בחיבוק מלא ילדים ביולוגים או מאומצים של הומואים פעילים. משמעות המסמך האמריקאי בפועל, הינה התקדמות בקבלה של ההומואים הדתיים המוצהרים, הזוגות החד מיניים וילדיהם בקרב הקהילה הדתית או לפחות בחלק מהקהילות הדתיות שיבחרו לעשות כן.

המהלך שנעשה במסמך האמריקאי בעניין המשפחה הדתית החד-מינית דומה למהלך הציבורי שהובילו בישראל פעילים הומואים דתיים (מהארגונים חברותא והו"ד) ורבנים שונים, אשר רואים עצמם מחויבים להתמודדות הלכתית ואמיתית עם התופעה החברתית הזו. אלה קראו לעשות הבחנה בין הפעילות המינית האסורה בהלכה לבין הנטייה עצמה ולבין בני האדם עצמם שאינם פסולים.  ניתן לומר כי הפעילים והרבנים הצליחו במאבקם הראשוני: נוצר מעין קונצנזוס בציבור הציוני דתי לפיו "יש כזה דבר הומו דתי" וההבחנה בין הנטייה המינית למעשה המיני התקבלה בחלקים נרחבים של הציבור הדתי. כדוגמה לכך, ניתן לראות כי השימוש במטבע הלשון שטבע הרב אבינר "נטיות הפוכות", שמשתמעות ממנו קונוטציות שליליות וחומרה שיפוטית, הולך ונעלם הן בתקשורת והן בקרב הרבנים המתייחסים לתופעה.

מטעמים שונים ובעיקר מטעמים פרקטיים, הלסביות הדתיות הובילו במידה רבה עד כה את השיח בעניין המשפחה הדתית החד-מינית וילדי החד-מיניים. בארגון "בת קול" ללסביות דתיות, אשר מאבקן לשינוי חברתי קדם למאבק ההומואים הדתיים, יש  זוגות רבים עם ילדים. כיום, עם ההתקדמות ביחס הציבור הדתי להומואים הדתיים הגיע העת לשבור את קשר השתיקה סביב מציאות הקיימת ממילא ואשר מסמך העקרונות האמריקאי מתייחס אליה באומץ רב. המציאות הינה כי הומואים דתיים רבים מעוניינים או נמצאים בזוגיות חד-מינית. הומואים דתיים רבים אשר בנסיבות שונות נישאו לנשים ומדחיקים את נטייתם, מוצאים עצמם לאחר מספר שנות נישואין מנהלים חיים כפולים וחיים בזוגיות סודית עם גבר או מעוניינים בכזאת. הומואים דתיים "רווקים" (כלומר, שאינם נשואים לנשים) רבים מעוניינים בבן זוג מאותו המין וחלקם אף שואף להקים משפחה חד-מינית ולגדל ילדים.

הניסיון של  רבנים שונים וגם של הומואים דתיים שמרניים לעצור את השינוי החברתי המתחולל ולהציב את הגבול לפני המשפחה הדתית החד-מינית נידון לכישלון ומדובר רק בשאלה של זמן עד להכרה ברורה יותר במשפחה ההומו- דתית, הן מסיבות עקרוניות והן מסיבות מעשיות.

באופן עקרוני אין כל הצדקה ליצור הבחנה בין נטייה מינית, שמוסכם על רבים כי אין עליה איסור, לבין זוגיות חד-מינית, שכן אלו תופעות מודרניות אשר ההלכה איננה מתייחסת אליהן במובנן כיום. נראה כי ניתן לקבוע כי זוגיות חד-מינית אסורה, רק אם נקבל את פרשנות "המדרון התלול" לפיה קבלת ההומואים הדתיים תגדיל את מספר ההומואים בחברה ותהרוס את המשפחה ההטרוסקסואלית. זוהי פרשנות בעייתית ושנויה במחלוקת אשר בבסיסה תפישה הומופובית, מפני שעבור בחורים רבים שזהותם והתנהגותם חד-מינית באופן אקסקלוסיבי, נישואין עם אישה אינם רלוונטיים כלל ומעולם לא הוכח כי נטיה חד-מינית הינה "מחלה מדבקת". כך, המסמך האמריקאי, אף שקובע עדיפות למשפחה הטרוסקסואלית וכי אין לתת לגיטימציה (במקור באנגלית נעשה שימוש במילהencouraging , כלומר "לעודד") לזוגיות חד-מינית, איננו אוסר מפורשות על זוגיות כזאת.

הטאבו הציבורי והרבני בעניין זוגיות חד-מינית עתיד להישבר בישראל גם בשל מספר סיבות מעשיות. בראש ובראשונה, קיימת מציאות אשר בה הומואים דתיים רבים מעוניינים בבן זוג מאותו המין או מנהלים זוגיות שכזו. להבדיל מהניסיון של מספר רבנים והומואים דתיים שמרניים לקרוא לקבלת הומואים דתיים כל עוד שהם בארון, הרי שכאשר מדובר בזוגיות חד-מינית, אחסונה עמוק בארון קשה עד בלתי אפשרי. כאשר הומו דתי עובר את הגיל אשר נהוג בו בציבור הדתי להינשא לאישה, חי בדירה אחת עם גבר ולעיתים בני הזוג אף מגדלים ילדים, צפוי הדבר להיוודע עם הזמן לשכנים, למשפחה ולחברים. כידוע, הקהילה הדתית במקומות רבים בארץ דומה לקיבוץ של פעם בו כולם מכירים את כולם , יודעים הכל אודות כולם ומתעניינים בענייני כולם.

בנוסף, במהלך 20 השנים האחרונות חלה מהפכה במדינת ישראל והלכה למעשה הוכרה זוגיות חד-מינית כמקנה מגוון רחב של זכויות באמצעות פסיקת בתי המשפט בעניין מוסד הידועים בציבור. הרבנים מודעים היטב למהפכה זו ולכך שהיא מושכת את השטיח תחת מדיניותם. כמו כן, הם מודעים לכך שלא ניתן למנוע מההומואים הדתיים כאזרחי המדינה להיהנות מפירותיה.

אין ספק, כי כדי לתת מענה אמיתי לשאלה התורנית הקשה לא ניתן להתעלם עוד מחלק מהמציאות של חיי ההומואים הדתיים, שפחות נוח לעיכול לציבור הדתי. מניסיון העבר של התמודדות הציבור הדתי עם ההומואים הדתיים, התעלמות והשתקה עלולות להוביל הן לטרגדיות אישיות והן לטרגדיות משפחתיות מיותרות הפוגמות בסופו של דבר גם ברמתה המוסרית של הקהילה כולה. לכן, מן הראוי כי הומואים דתיים לא יהססו לשים את המציאות כפי שהיא על שולחן הדיון הציבורי ולא יציגו לרבנים ולציבור מציאות נוחה יותר לעיכול לפיה רוב ההומואים הדתיים נשואים לנשים או נשארים רווקים ונשואים לכלל ישראל. כמו כן, מן הראוי כי רבנים אשר הפנימו ש"יש כזה דבר הומואים דתיים" לא יתעלמו עוד מהפרקטיקה ומהשאיפות של חיי רבים.

מסמך העקרונות האמריקאי יכול להוות נקודת התחלה לדיון ציבורי והלכתי כן ואמיתי יותר להתמודדות עם השאלה התורנית הקשה הן לציבור הדתי והן להומואים הדתיים עצמם. המסמך האמריקאי שם על השולחן מפת דרכים שלמה יותר ובה אפשרויות שונות ולא שוות מבחינה ערכית, עבור הומו דתי – להישאר בארון או לצאת מהארון, להתחתן עם אישה, להישאר רווק, לחיות בזוגיות חד-מינית ולגדל ילדים.

איתי