חיפוש
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
חיפוש

לפני שנתיים בדיוק, בתחילת חודש הגאווה החגיגי (יובל לסטונוול!)

לפני שנתיים בדיוק, בתחילת חודש הגאווה החגיגי (יובל לסטונוול!), מינה רה"מ נתניהו את השר ההומו המוצהר הראשון בתולדות המדינה. באותה ממשלת ימין ישבו המפלגות הדתיות והחרדיות, שההתנגדות לזכויות להט"ב היא לחם חוקן, והן בכל זאת בלעו את הצפרדע (אפשר לחשוב). ובהכללה גסה- הקהילה הייתה מרוצה, שאר הימין נופף שהוא לא עד כדי כך הומופובי והשמאל צקצק בלשון.

זו לא היתה סיבה להתרגש יותר מדי, אלא רק לשמוח שאדם הומו ממונה לפי מעשיו ויכולותיו, ומקבל ביקורת לא בגלל נטייתו אלא לפי המחנאות הישראלית הבריאה, כאחד האדם.

כמובן שמעבר למינוי החגיגי, הקהילה לא זכתה לקידומים משמעותיים.

מאז עברו קצת מים בירדן והרבה פתקים בקלפיות, והנה, בפתח חודש הגאווה הנוכחי, נראה שבא הקץ על הקפאון הימני-חרדי- האם הפעם יקודמו זכויות להט"ב? מודה, גם אני קיוויתי לשינוי, רק בנושא הזה, וקיוויתי מאוד.

באופן אישי, לא תמיד חשבתי שזכויות הקהילה הן צו השעה, למרות היותי חלק ממנה. יש בטחון, יש כלכלה, יש מערכת משפט, יש יחסי חוץ, לא חסרים דברים לדאוג להם. אך מה לעשות, קלחת הפוליטיקה הישראלית הצליחה לגרום לי להתייאש משינויים חשובים מדי בנושאים אלו.

בנוסף, ההגעה לגיל בו החברים סביבך מתחתנים, גורמת לך להרגיש את הפער בזכויות באופן אישי, ויחד כל זה העלה בי תקווה לתת את הצ'אנס לקידום זכויות לקהילה.

והנה מתקבצים ראש.תי הרשימות, החכמים יודעי העתים, וכל מקום אשר דבר עמית סגל ודיווחו מגיע אבל גדול להומואים- כי מסתבר שראשי מפלגות השינוי נכנעו לראש אחת המפלגות, וקידום זכויות הלהט"ב יוקפא.

כמובן. מזל שהתאמנתי על הפרצוף המופתע שלי.

הרי אנחנו הטרף הקל, רווי הבטחות ושבעי תירוצים. קל לסיכול ונח לאכזב.

וזה באמת מאכזב. הרי בשביל התקווה הזו נעשו, לפחות מצדי, התפשרויות בסוגיות אחרות- ודווקא בסוגיה הזו, הוויתור הגיע בכזו דרך אגב.

את ההומופוביה מהימין היהודי פסלנו מכל וכל, למה הדרישה המקבילה נענית בכזו קלות?

אני לא מצביע ומתלונן על דו פרצופיות- לא כי היא לא קיימת, אלא כי היא מובנת מאליה.

שוב הזכירו לנו שאנחנו עלה התאנה הצבעוני שקל לנופף בו ואז לייבש, להצטלם איתו במצעד ואז לשכוח.

שנזכה!

חודש גאווה שמח 3>

#עוז_קוטוּר | Oz Fenton | #מעת_לעט

למה צריך בכלל מצעד? ועוד בירושלים?

לאחר הרבה שאלות מהרבה מכרים/ות, חברות/ים ובנות/י משפחה, ושנים ארוכות אחרי שחשבתי שהדברים האלה כבר ברורים לכולן/ם, אני מציע תשובות לשאלות:
למה צריך בכלל מצעד? ועוד בירושלים?

קרא עוד »

חורבן, כמו פורקן הוא תוצר של פעולה מתמשכת, הוא לא קורה מעצמו יום אחד

לכל אחד מאיתנו יש איזו ארץ מובטחת, נחלה שאליה הוא שואף להגיע בה למנוחה, לפחות בדמיון. אף אחד לא מבטיח לנו שהדרך לשם תהיה קלה. כל אחד יתמודד בדרך עם יציאה ממצרים. לשלוח מרגלים קצת יותר קשה לנו, אבל כמעט כולנו זוכים להבלחות של החיים להם אנחנו מייחלים. פעמים רבות שיתקוף אותנו הפחד בנקודות האלה וזו משימה קשה לא להוציא דיבת התמונת עתיד הזו רעה, לא להגיע לבכית חנם.

קרא עוד »

היום יום אחד לעמי.

הוא כתב פוסטים בספירת העומר, על ההיסטוריה היהודית, הגאה והאישית שלו. היום מתחילה ספירה חדשה, למסע הבא של עמי. יהי זכרו ברוך.

קרא עוד »

שתפו את המאמר