ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך היו המילים האחרונות שאמרתי בתפילה בגוף ראשון יחיד, שאר תפילת העמידה אמרתי, כמו כולם, בגוף ראשון רבים. המשנה ברורה כותב שהצורך שלנו במניין הוא דווקא עבור תפילת העמידה, ובמקרה שאחד המתפללים, יטעה ישכח או לא יכוון באחת הברכות ותפקיד הציבור להיות שם בשביל הפרט, ולהשלים את חסרנו לפני המקום שהרי: אין הקב"ה מואס בתפילתם של רבים.
א-לוקים ניצב בעדת א-ל – ומכאן מוסיפים "א-לוקינו" לזימון של עשרה, אך איך יודעים שמניין אלו עשרה אנשים? דעה אחת בגמרא שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל ונאמר בבני יעקב לשבור בתוך הבאים והם היו עשרה כאשר באו לשבור אוכל במצרים (יוסף כבר היה במצרים ובנימין נשאר עם יעקב). דעה נוספת בגמרא לומדת ש"עדת א-ל" היא עשרה מעדת המרגלים, שהיו עשרה כיוון שכלב ויהושע לא הוציאו דיבת הארץ, הקב"ה מקבץ אותם יחד ואומר עד מתי לעדה הרעה הזאת.
בשני מקרים אלו העשרה, המרגלים והאחים, חטאו, אם במכירת אחיהם או בהוצאת דיבת הארץ, ומעניין שדווקא ממציאות זאת לומדים אנו את נושא המניין.
ניתן להגיד שאין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא ובמקרה יצא שבשתי הדוגמאות יש חוטאים. אך נראה, שיש פה קשר יותר מהותי. למרגלים הקב"ה קורא עדה רעה, האחים הם עשרה דווקא בגלל החטא שחטאו. כיצד ניתן ללמוד דווקא מחטאים על דבר כל כך בסיסי ביהדות?
ואולי, יש כאן מסר, בשני המקרים, החטא היה מתוך דאגה לציבור, המרגלים, בראותם את הכניסה לארץ ישראל כסוף זמן ההשגחה הניסית והתרחקות מהבורא, טעו לחשוב שעדיף להישאר במדבר. האחים, חשבו שיוסף מנסה לפרק את עם ישראל טעו לחשוב שצריכים להיפתר ממנו. תפקיד הציבור ושלוחיו לדאוג לציבור, עד כדי כך שציבור אף שחטא ציבור הוא.
ואולי יש כאן עוד מסר, אין לציבור יכולת להגיד אתה לא בסדר, צא מהמניין שלי. מניין אינו של אף אדם, הוא נציגות העם מול ה' וכולם שייכים אליו. אפילו מי שנדמה שהוא חוטא גדול, ולא מבינים את מעשיו, ממנו אפשר ללמוד הלכות מניין, והוא יכול להשלים חסרונו של מתפלל אחר.
–
נדב שוורץ הוא פעיל בחברותא ורכז חינוך וקהילה בבית הפתוח בירושלים
–
בעלון זה:
כוחה של קהילה – דברי פתיחה
אנו קהלך ואתה חלקנו מאת הרב אלקנה שרלו
להתפלל עם העבריינים מאת נדב שוורץ
וישתחוו לפניך כל הברואים מאת הרב בני לאו
קהל, קדוש מאת חנה פרידמן
מחוץ לגדר? מאת אבנר רנד
על דעת הקהל מאת אליק אוסטר
שיר: עִמם מאת דני בוקובזה
