חשבון נפש וביקורת, כולל ביקורת פנימית, הם דבר חשוב תמיד, אך לפעמים כדאי לבחון גם מאיזו נקודה מגיעה הביקורת הזאת. האם היא מעין אוהבת? האם היא מגיעה מתוך תחושה אמתית של שילוב זרועות? או שמא היא מגיעה מתוך רצון ללעוג, רצון להרחיק את המבקר ממושא הביקורת עצמו כאילו מדובר בשקית אשפה שמרחיקים מן הגוף.

אתמול התקיים כינוס חשוב, כינוס שבמהותו מעלה טונים ואפילו טוב שכך. כינוס שנוגע באחד מהעצבים החשופים ביותר בקיום הלהט"בי הדתי בציבוריות הציונית-דתית. ולמרות זאת, הכינוס לא הגיע לרמת עצבים גבוהה יותר מכינוס פוליטי או כינוס חברתי אחר. אף שמעתי במו אוזני אדם האומר לחברו "ציפיתי שיהיה יותר עקשן".

התחלתי וכתבתי שביקורת היא לגיטימית. אך הביקורת שמטיף יו"ר כמוך לא רק שמלווה בסילוף של הדברים מתוך כוונה או מתוך שגגה, אלא גם חוטאת לכותרת שלו עצמו – והיא היא הירייה ברגל. במקום לרפא, המאמר פרי ידו של עמית רק מוסיף עוד עשן למדורה. ומהיכן אני לומד זאת? המרכאות, שבהם הוא משתמש בכל פעם שהוא כותב "קהילה להט"בית", מסגירים את האמת. האמת שכנראה לא נוחה לו מכיוון שהקרקע האידאולוגית שעליה הוא עמד ועליה הוא הקים את ארגונו, קיבלה זעזוע רציני, 8 בסולם ריכטר, בעקבות הכנס אתמול. ובמקום להתכנס פנימה ולעשות חשבון נפש, בוחר יו"ר כמוך במטרה הקלה – לתקוף גם הוא את הקהילה שאליה הוא משתייך ונהנה ממה שיש לה להציע.

קוראי הטור הזה בטח אומרים לעצמם, הייתכן? האם סתם אני מדבר מדם ליבי? ובכן, הנה כמה דוגמאות שמראות שבמקום להתרכז במה שקרה אתמול, בחר יו"ר כמוך בדרך הקלה וזה לסלף את האמת ולתקוף את החלש.

הרב ארל'ה הראל אמר בכנס שחלק גדול מהמטופלים לא יצליחו להשתנות. ומה כתב היום יו"ר כמוך? "שבעצם לא כל אחד יכול". או במילים אחרות – יו"ר כמוך הפך פה את האחוזים. "מרוב" אצל הרב הראל למיעוט אצל יו"ר כמוך.

במאמרו של יו"ר כמוך מוזכרות אך ורק קריאות הפרעה של חברים מהקהילה הלהט"בית אך באורח פלא נעלם מעינו ומאוזניו קריאות גועל נפש שעלו מהקהל הדתי שישב איתו באותו אולם כל אימת שנאמרו אמירות פרו-להט"ביות.

עוד מוזכר במאמרו של יו"ר כמוך ש"יש מחקרים שאומרים שאפשר לגרום לנמשך לבני מינו להימשך יותר למין השני ושיש מחקרים הסותרים זאת", וש"יש אנשים שהטיפול סייע להם ויש כאלה שלא". הכותב שכח לכתוב, או שמא בחר להשמיט את העובדה שהמדענית הראשית שישבה בפאנל, פרופ' נורית ירמיה, הכתה שוק על ירך וסתרה את הנתונים כביכול שהובאו ע"י התומכים בשינוי. שוב יש לנו פה במילים עדינות ייפוי של המציאות, או במילים פחות עדינות: סילוף.

ודוגמא אחרונה – יו"ר כמוך מדבר בשבח האכסניה על עיתון בשבע שהרים כנס מכובד. נכון, הכנס בסופו של דבר אכן היה מכובד אבל לא הודות לבשבע, אלא הודות ללחץ אדיר שהופעל עליהם אחרי שהתברר שבמקור הרכב הפאנל היה חד צדדי באופן מובהק והלחץ שהופעל הודות בין השאר להרבה גורמים שהם לא ארגון כמוך – הפאנל היה מאוזן הרבה יותר כיאה לכנס שמכבד את עצמו. על זה מודה גם יו"ר בשבע מר דודו סעדה.

אתמול כתבה מנכ"לית הבית הפתוח בירושלים, אלינור סידי, מאמר דעה חשוב בעיתון הארץ. מאמר שדורש מהקהילה הלהט"בית לראות את פעולותיה – מה הן עושות והאם מחאות כאלו משיגות את המטרה. מאמר זה ומאמרה שלה לכאורה אומרים אותו הדבר. אבל הגישה המרכזית, המקום ממנו הם באים, הוא שונה לגמרי. מאמרה של סידי בא ממקום שבאמת רוצה לבנות, מאמרו של עמית רוצה להרוס.

ראוי היה שיו"ר כמוך יפנה את מירב השפעתו בתקשורת ומירב תבונתו לנסח מאמרי מחאה חריפים כנגד אישי ציבור דתיים כגון בצלאל סמוטריץ או אורית סטרוק שפיהם לא נדם בימים האחרונים בדברים קשים כנגד בני ובנות קהילת הלהט"ב. ראוי היה שיו"ר כמוך ישקיע את האנרגיה פחות בסילוף תוכן הכנס ויותר בהטמעת הדברים הברורים שנאמרו ע"י המדענית הראשית.

האמת והשלום הם דרכנו, כך צריך וכך יהיה. אך לא נשתוק נוכח צביעות או נוכח ביקורת שבאה להרוס ולא לבנות.