א׳ מירושלים
לפני כמה ימים הלכתי במרכז העיר של ירושלים.
אין לי המון כוח לצאת מהבית מאז שמחת תורה. אבל באותו יום הצלחתי כי חבר ביקש שאעזור לו להביא דברים לחמ"ל בניסן נתיב. יותר משקשה לי לקום מהספה, קשה לי להגיד לא. בדרך כלל זה לא דבר שאני מתגאה בו, אבל היום זה דווקא עזר.
צעדתי לאט על קינג ג'ורג'. התעייפתי מאוד, אפילו מהאינטרקציות הקטנות עם האנשים בחמ"ל הצפוף. לפחות מזג האוויר בחוץ קצת התקרר.
הרמתי מבט לימיני. על הקיר הזה היה תלוי שלט די גדול: "אמא + אבא = משפחה". לקח להם שנים להוריד אותו, ואפילו עכשיו אפשר לראות את השיירים שלו על הקיר, אם זוכרים שהוא היה שם.
בהמשך הרחוב היה הכנס הנורא ההוא לפני כמה חודשים. האחד שהפגנו נגדו.
ומשמאל צעדנו על הכביש ביוני האחרון. היה כל כך חם וצפוף אז, שחזרתי הביתה בעייפות אדירה, ממש כמו עכשיו.
הגעתי הביתה כמו אחרי נצח. קרסתי על הספה, וברור לי שהגב שלי יתנקם בי על זה מאוחר יותר. הדירה ריקה. השותפים גויסו או חזרו הביתה להורים. רק אני כאן, ואין לי לאן ללכת.אז אני מרשה לעצמי להישכב על הספה, ולהרדם.
