לא עוד בקרוב אצלך

כמה עוד אפשר חיוכים מזויפים, סיפורי כזבים, שתיקות רועות, עיניים מבוהלות * מוטי בשיר "לא עוד"

no_more

לא עוד

מחזיר אורם של אחרים

בודד בחשֵׁכה

לא עוד

חיוכים מזויפים

סיפורי כזבים

לא עוד

חדרי חדרים

שתיקות רועמות

לא עוד

עיניים מבוהלות

ידיים כבולות

לא עוד

ילדים רחוקים מעצמם

אנשים מתחבאים מלִבּם

לא עוד

כאב על חיים ללא מימוש

נשמות תועות מחפשות את השביל

לא עוד

אני ללא אני

אתה ללא אתה

לא עוד

בקרוב אצלך

בקרוב אצלי

הדמעות שירדו לי כשהייתי אז בן 13 בחדר של הרב בישראל, שאמר לי שהומואים הם שטן מלוכלך וחטא חמור בתגובה לוידוי שלי, התחלפו בדמעות של אושר

אני זוכר שכשאוליבר נולד, חיפשנו מקום להתארח בו בבית הכנסת וגם ללכת למקווה, ואז פגשנו ברב ברוס הנדיר והמדהים שארגן לנו חגיגה מאירת עיניים בבית הכנסת בפורטלנד בארה״ב. כשהגענו, לא האמנו – המונים מהקהילה היהודית הגיעו כדי לחגוג איתנו. הרגשנו כמו משפחה אמיתית.

קרא עוד »

את שאהבה נפשי

"את שאהבה נפשי" הוא מחזה שכתב איתי סגל, שעיקר עלילתו עוסקת בפיגוע בברנוער ובטיפולי המרה. בלב ההצגה יהונתן, בחור צעיר מיישוב דתי שנפגע בפיגוע ונדרש להתמודד עם החשיפה בפני משפחתו בעקבותיו.

קרא עוד »

שתפו את המאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *