חיפוש
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
חיפוש

כתבת צבע

העיתונאי הצעיר דני זאק חולם להקים באשדוד קהילת הומוסקסואלים ולסביות ענפה, פורחת וגדולה. בינתיים הוא מדבר על האפשרות להביא לדרום את מצעד הגאווה, ומעודד צעירים לצאת מהארון. ולא, הוא לא חושש מהחרדים. ההפך, הם דווקא שכנים מצוינים. דוד לוי, עיתונאי ולשעבר בחור ישיבה, ראיין את זאק

[לחצו על התמונות להגדלה]

חלק 1 מתוך 8
חלק 1 מתוך 8
חלק 2 מתוך 8
חלק 2 מתוך 8
חלק 3 מתוך 8
חלק 3 מתוך 8
חלק 4 מתוך 8
חלק 4 מתוך 8
חלק 5 מתוך 8
חלק 5 מתוך 8
חלק 6 מתוך 8
חלק 6 מתוך 8
חלק 7 מתוך 8
חלק 7 מתוך 8
חלק 8 מתוך 8
חלק 8 מתוך 8

 פורסם ב"העיר, כאן דרום", ה´ בטבת התשס"ח, 14 בדצמבר 2007

אני לא מוכן יותר לשקר. לחייך ולהגיד שהכל סבבה כששואלים איך היה בצבא, אני היום כבר לא חיי בפחד, אני חיי בכעס ואני לא אשתוק.

* לחברה שנעלו אותי מחוץ לחדר בגשם, בשלוש בלילה, כי פחדו שההומו שאיתם בחדר יגע בהם: אני מקווה שתגבשו לעצמכם זהות מורכבת ועשירה, כזאת שלא מבוססת ורק על גבריות רעילה ווסאח של יחידה מובחרת ותפסיקו להרגיש שהומו ששוקל 60 קילו מאיים לכם על הקיום.

קרא עוד »

אני רוצה לפנות מכאן לנוער שגר במועצה מקומית קרני שומרון והיישובים באזור

גם אני גדלתי במקום שבזכותו הפך התנ״ך להיות הדרך שלי לדבר על עצמי, ולהגיד משהו על העולם שלנו. הפרספקטיבה שסיפורי התנ״ך מעניקים לנו על אנושיות, אהבה וחמלה (וכן, גם רשעות ואטימות) בעולם של היום, היא מתנה גדולה ויש שיאמרו – דרך חיים.

קרא עוד »

בחור בן 18-19, שהולך לטיפול "מקצועי" ו"מבטיח", תרתיי משמע, שנותן תחושה של עוצמה, ביטחון, כמו טריפ מופלא על קוקאין משובח במיוחד הנארז בתוך מעטפת של מציאות אפשרית וחוקית לחלוטין… יש יותר מזה?!

אחד הדברים שאפיינו את הטיפול זה הדגש על כך שניתן לשנות דברים- הנטייה הזאת היא נרכשת ואיננה מולדת, נאמר, ולכן אין שום בעיה לשנות את זה. המפתח הוא בי וזה תלוי רק ברצון שלי. עניין של בחירה.

קרא עוד »

אבל זה לא אירוע בודד; הוא שייך לז'אנר מפוקפק שנקרא לו "שנאה של נראות".

בחברה מתוקנת לא נבקש מחרדים "להצניע את חרדיותם". נצטרך להבין שגם אם יש בינינו קונפליקטים, חרדי צריך ללכת בביטחון ובקומה זקופה בכל מקום. גם טרנסג'נדר, גם הומו.

קרא עוד »

גם לנו זה קרה

גם לנו זה קרה…
הכל התחיל, איך לא, בשבת חברותא, אי שם לפני 9 שנים בגוש עציון. דווקא אז, לא קרה כלום וכל אחד המשיך בחייו.
אבל חייב להיות סוף טוב, אז רצה הגורל ויצאנו כעבור 3 שנים לטיול פסח של…חברותא. וכן, שם כבר נוצר הקליק ומאז הכל התגלגל…

קרא עוד »

שתפו את המאמר