כל הדברים היפים באמת
מתגלים בזמנם
האיטי, הבלתי מתחשב
האוהב
הפועם בקצבו של הלב
-דניאלה ספקטור שתקועה לי בראש
חודש הגאווה הזה עד כה הספיק להיות גדוש כל דרמה לטוב ולרע. בעיקר כי מי שהיה צריך לדעת יודע מה הרע נדלג בקלילות לטוב. הטוב המפתיע שהתגלה בזמנו האיטי הבלתי מתחשב.
איזה מצעד מהמם היה! א.נשים יפים, צועדות גיבורות חיל, אהובותיי כולםן. זו השנה הראשונה בה באמת צעדתי עם הקד"ג ואם תשאלו עוברי אורח הם יכולו לענות שהשתלבתי היטב ושהצורך שלי בריקודי חתונות ובת מצוות מולא. אני רקדתי ושרתי כפי שלא רקדתי ושרתי מעולם. זה המקום והזמן שלי, זה המרחב שמתאים למידותי בצורה שרק הקב"ה יכל לברוא.
לשני הדברים היפים באמת. אמא שלי רצתה לבוא למצעד שנה שעברה. כדי שזה יהיה באמת נכון וכו' הצעתי לה לחכות שהיא תרגיש הכי והכי בנוח ושגם יהיה בכלל מצעד. גם השנה היא רצתה לבוא אך מפגש הורים של נטור עצר בעדה. בעודי רוקד עם ההמון פתאום תפיכה על השכם ומי זאת אם לא אימי היקרה שהופיעה משום מקום על אף ערב ההורים. וואי וואי וואי! אפילו מילים לא תוכלנה לתאר את ההרגשה העילאית הזו!
כמו כל שנה בשבת שמיד אחרי המצעד הייתה שבת גאווה. אפילו פערי העשורים ביני לבין רוב הסועדים (יונתן: וואי חבורת ויאז'ות) היה אפילו יותר מושלם מהמצעד. משהו בשבתות ירושלמיות, משהו במניין של הקהל, משהו בבקעה, משהו בהליכה הלוך חזור לבית הכרם בעמק המצלבה, משהו באוויר היה קסם. קסם של שלמות הבריאה ושכך החיים צריכים להראות.
הסיפור השני קרה בשבת. כשהגעתי לבית הכרם לדירה של סבא וסבתא ראיתי בשירותים באופן תמוה שלושה בקבוקי מסיר איפור בגדלים שונים אבל לא ייחסתי להם חשיבות. אחרי הסעודה סבתי ניגשה אליי ואמרה כי היא רוצה לתת לי שיהיה לי מסיר טוב שלא יהרוס את העור. וואו! למשפט הזה חיכיתי מתמיד וחשבתי שאשמע אותו רק כשיבוא משיח בן דוד. כולי צרחתי משמחה בלב. זה כנראה הרגע שמוכיח שהאופטמיות וה"הכל יהיה בסדר" שלי ניצחו כל פסמיות. הכל היה בסדר. עם הדברים הללו אני פותח עידן חדש. ניפגש בשמחות!
