נתחיל מהשורה התחתונה – הרב שי פירון אינו אוייב של הקהילה הלהט"בית.
הוא אינו השר שמצביע נגדנו בהחלטות ממשלה, הוא אינו השר שתוקע מקלות בחוקים שעולים לאישור הממשלה. הוא גם אינו שר חינוך דתי קודם שצעק געוואלד על תוכנית טלוויזיה בחינוכית (קלפים פתוחים) על העלאת תכנים להט"בים לשידור, יתרה מזאת – הוא שר חינוך אשר נפגש עם הקהילה הגאה ונפגש עם הזרוע החינוכית של הקהילה (חוש"ן, שוב"ל), יתרה מזאת – הוא בעד זכויות כלכליות שוות, הוא כרב גם אינו מגמגם ואומר מעל במה דתית – כן אדם שנמצא בזוגיות עם בן מינו, זה דבר ראוי. הוא בהחלט נמצא בצד החיובי של הסקאלה הרבנית האורתודוקסית.
אז למה ההתבטאות האחרונה שלו ביום חמישי גרמה להתפרצות זעם? למה התחושה הזאת של כאילו יש איזה תקרת זכוכית שהיא אינה נפרצת?
התשובה היא – תסכול.
אכן, זה מתסכל לראות איך רב שאמון על חינוך הדור הבא של מדינת ישראל בשמשו כשר החינוך, לא מבין את מהות הבעייתיות במילותיו שהמדינה כמדינה יהודית אינה יכולה לראות בזוגות בני אותו המין – כמשפחה.
התסכול אינו על הראיה ההלכתית האורתודקסית, כי אותה אנחנו כבר יודעים ומכירים. אלא התסכול הוא על כך שברגע האמת, ברגע המבחן במיוחד כשמדובר על היחס לקהילה הלהט"בית, קורים שני דברים.
הראשון – אי היכולת לראות מעל המימד ההלכתי, לא במובן של להתעלם ממנו, אלא פשוט לראות מעליו – לראות כמו שחברי הדתיים שיודעים את ההלכה ואף למדו באותו תיכון בו לימד הרב פירון, שיחסם אל המשפחה שאני אקים יהיה שגרתי ונורמלי כמו אל כל משפחה אחרת בישראל.
השני – אי היכולת להבין שמדינה יהודית במצבה היום איננה מחויבת להיות מדינה יהודית במובן ההלכתי. ועל כן ההיקש שצריך להקיש מכך על ההתיחסות היהודית הציבורית – קרי, יחסה של המדינה.
את הרב שי פירון צריך להעמיד על טעותו, לא בגלל דעתו על איך נראית משפחה, הרי הוא זכאי להחזיק בכל דעה שירצה.
אלא שצריך להעמיד אותו על הטעות באי ראייה כוללת במיוחד בגלל אחריותו כשר חינוך. הוא איננו סתם עוד בורג קטן במערכת – הוא המערכת, בה"א הידיעה.
אין ספק שצריך לכבד את הרב על כך שבאמת עשה הרבה למען הקהילה, אבל דווקא בגלל זה, דווקא בגלל הפוטנציאל הגלום ברב כמוהו, בשר חינוך כמוהו, ראוי היה שלא היה שוכח את הראייה הכוללת, וראוי גם להמשיך את השיח איתו מתוך תקווה ואמונה שנשמע זמירות חדשות עולות ממשרד החינוך.
ובינתיים, כדאי לא לשכוח מי באמת צריך לספוג קיטונות של בוז ושל מחאה, חבר מועצת העיר נתניה ד"ר ישראל שטבון (אביו של ח"כ שטבון) על האמירות שלו בגנות המצעד המתוכנן בעיר, ועל כך שהומוסקסואליות היא מחלה וסטיה.
