חיפוש
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
חיפוש

יש מקום לכולם – מדוע לא נכון לארגן מניין נפרד

הרעיון של בית הכנסת: מקום תפילה שהכול מתכנסים בו, ולא מרכז חברתי הבודק בעזרת 'דתומטר' אווילי מי רשאי להיכנס ומי יוותר בחוץ. אבל אצל עדות אשכנז, ה'קהילה' חשובה מאוד לטוב ולרע, ולכן יש משמעות עצומה לנראות החברתית, לציות לנורמות הקהילתיות, לראות ולהראות. אנחנו, ההומואים והלסביות היודעים היטב מהי התחושה להיות לא כמו 'כולם' ולסלוד מהמושג 'קהילת בית הכנסת', דווקא אנו צריכים להיות הראשונים לאמץ את המודל הספרדי-מזרחי. ובמקום זאת - אנחנו משעתקים את הקהילתיות המדירה של בתי הכנסת האשכנזיים ועורכים עוד איזה פילוג קטן ככה על הדרך, ערב יום הכיפורים * אסף בטור נגד המניין הנפרד

…תראה לאט לאט אנשים יוצאים מהמתח
ורוצים בסך הכול להיות ביחד,
בבית הכנסת הגדול הזה שנקרא ארץ ישראל
פה כולם מוזמנים להביט אל השמיים
להתפלל לגשמים לפחד מטילים.

יש לי המון תודות תודות תודות עומדות בתור מול דלתך
אבל תודות יוצאות לי קיטש.
יש לי מלא בקשות בקשות בקשות בקשות לבקש ממך
למרות שאצלי בסך הכל בסדר.

אתה אל אלוהי אתה אל אלוהי
אתה אל קבץ נדחי ישראל אלוהי
קבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ
ושלח משיחנו מלכנו דוד בן פרץ
אתה אל…

(קובי אוז, אלוהי)

בבית הכנסת של ההורים שלי הכול ברור מאוד.

sepharadi_synagougeבשבת מגעים כל המתפללים לבית הכנסת הציוני דתי בחולצות לבנות ועל ראשם כיפה סרוגה שבתית תואמת כמיטב האופנה המגזרית המשתנה תדיר.
אפשר לקבוע די בוודאות גם שכולם עברו מסלול חיים כמו 'כולם', כזה שעבר בבני עקיבא, ישיבה תיכונית, מכינה\צבא\ישיבת הסדר ואחר כך במדשאות המוריקות של בר אילן. כולם בבית הכנסת מעלעלים בעלוני שבת זהים למדי, קצת מדברים פוליטיקה וקצת רכילות ולפעמים שרים 'ניי ניי ניי ניי ניי' כשמישהו מחתן את הבת\להולדת הנכדה או במקרה עורך בר מצווה לבן בבית הכנסת ולא במלון גלאט כשר בירושלים.

בבית הכנסת של ההורים שלי יש חוקים מדוקדקים מתי ואיך עורכים 'קידוש' ולמי עדיפות בסדר העלייה לתורה ומתי.

בית הכנסת של ההורים שלי נמצא ברעננה\ \גבעת שמואל\טלביה\קרני שומרון \ריבר דייל או טינק ולפני ימים נוראים יש בו תכונה מיוחדת.
המתפללים משובצים בעזרת תרשים מסודר למקומות הישיבה שלהם בראש השנה ויום כיפור.
אל תטעו, זהו טקס שנתי מסובך ומורכב. לא פשוט לדאוג שאדון גרינבוים יישב רחוק מהמזגן, אבל גם מספיק קרוב לאדון באום, כי ככה זה עוד מהימים שהם למדו יחד בישיבת 'הכותל'. גברת סילבר ממש לא סובלת את גברת רוזנברג, ולכן צריך לדאוג לה למקום שגם יהיה קרוב למעבר (בגלל הנכדים) וגם רחוק מהרוזנברגית וגם כזה ששומעים ממנו היטב את החזן.
אה כן, החזן. זה גם עסק לא פשוט בכלל, כי בנתיב מאיר היה נוסח מאוד ספציפי אבל חלק מהמתפללים הם בוגרי המדרשייה ואוי ואבוי אם ידלגו על איזה ניגון מהימים ההם של אחד מהמוסדות הללו.

בית הכנסת של ההורים שלי, כמו שכבר הבנתם, הוא בית כנסת אשכנזי.
כן, בבית כנסת אשכנזי יש 'קהילה' ובקהילה יש חברים ולחברים יש קודים תרבותיים משותפים ואחידים למדי.
ככה זה בארץ ובתפוצות המערב.

באופן זה יש בתי כנסת חרדים וכאלה של כיפות סרוגות ויש בתי כנסת 'קרליבך' ובתי כנסת קצת 'לייט'.
יש בתי כנסת קונסרבטיביים, רפורמיים, ארותודוכסיים מודרניים, ציונים ולא ציונים ועל פי שיוך אידיאולוגי מובחן.
וכן, יש בארצות הברית גם בתי כנסת להטבי"ם, כי גם זו קהילה ולכן יש לה בית כנסת משלה. כל כך טבעי וברור מאליו, אז למה לא אצלנו?

לא אצלנו כי קיים גם מודל אחר לבית כנסת והמודל הזה קיים במאות מקומות בארץ ישראל: בית כנסת ספרדי.

שווא נע בכ"ף

נכון, גם בבתי הכנסת הספרדיים יש חלוקה בין עדות ונוסחי תפילה: יש כאלה לעולי ג'רבה ולעולי בורסה, למרוקאים וחלבים. אבל בכל בתי הכנסת יש מקום לכולם, ללובשי המגבעות השחורות הש"סניקים, להסדרניק שהגיע לשבת בחולצה לבנה וגם לבעלי הג'ינסים, הג'ל והקוצים וחולצת הטי-שרט של קסטרו.

לא מאמינים? אתם מוזמנים למגדל העמק, קריית גת, בית שאן ואור יהודה ולעוד מאות ישובים וערים.
וכן, גם לבתי הכנסת הספרדיים שבמרכז תל אביב ביום כיפור.
כולם מתפללים יחד, בלי לבדוק מי מגיע מתי ואיך הוא לבוש והאם הוא חבר ב'קהילה' ומגיע להתפלל מידי שבת בשבתו או קופץ לשעה ביום כיפור.
לא בודקים איך המתפללים הגיעו לתפילת שבת, מי ברכב ומי ברגל, מי לאחר התפילה הולך ללמוד קצת 'בן איש חי' ומי נוסע לים או לשחק כדורגל, מי שומר מצוות ומי בועל נידות.
לא בודקים מי הלך לישיבת הסדר, מי לומד בישבה פלונית ולא אחרת ומי, אבוי, בתיכון 'רגיל'.
לא בודקים מי 'דתי' 'חילוני' 'חרדי' 'כיפה סרוגה' 'סטרייט' 'הומו' או כל אחת מהקטגוריות והקיטלוגים שהחברה המערבית כל כך מומחית בהם.

פשוט מתפללים.

אפילו יש לזה שם אקדמאי 'בית כנסת אינקלוסיבי' או 'מכיל', או אם תרצו סתם 'בית כנסת' עם שווא נע בכ"ף שנשמעת כמו צירה.
כי הרי זה הרעיון של בית הכנסת: הכול מתכנסים בו ומתפללים, שהרי רק השם יראה ללבב ורק הוא בוחן כליות ולב.

להתפלל עם כולם

אצל עדות אשכנז, ה'קהילה' חשובה מאוד לטוב ולרע, ולכן יש משמעות עצומה לנראות החברתית, לציות לנורמות הקהילתיות, לראות ולהראות.
יש לכך שורשים היסטוריים הנובעים מן האופן בו שימש בית הכנסת כמרכז קהילתי חברתי בארצות הגולה. ייתכן ויש לכך מקום עוד היום בתפוצות, אם כי אני בספק. אבל היי, אנחנו בארץ ישראל ואין עוד מקום ל'קהילה' במדינת היהודים. בית הכנסת צריך להיות פתוח לכל יהודי שחפץ להתפלל כמסורת אבותיו, בלי קשר לאורחות חייו, מעמדו והשקפותיו.

אנחנו כהומואים ולסביות צריכים להיות הראשונים לאמץ את המודל הספרדי-מזרחי, שהרי בית הכנסת הוא מקום תפילה ולא מרכז חברתי הבודק בעזרת 'דתומטר' אווילי מי רשאי להיכנס ומי יוותר בחוץ.

דווקא אנחנו יודעים היטב מהי התחושה להיות לא כמו 'כולם' ולסלוד מהמושג 'קהילת בית הכנסת'. ובמקום אימוץ המודל הספרדי, (ואולי אפשר פשוט ללכת להתפלל בבית כנסת ספרדי? או שמא הפלורליזם והסובלנות שלנו נעצרות שם?) אנחנו משעתקים את הקהילתיות המדירה של בתי הכנסת האשכנזיים ועורכים עוד איזה פילוג קטן ככה על הדרך, ערב יום הכיפורים.

עזבו חברֶה, מה זה משנה מי אנחנו ביום חול רגיל ובאיזה תוויות אנחנו מגדירים את עצמנו. זה יום כיפור.
פשוט גשו לבית הכנסת הקרוב לביתכם, פיתחו את המחזור ותתחילו להתפלל.
עם כולם.
אולי ככה שנה הבאה ביום כיפור כבר יהיה כהן גדול בבית המקדש.

בעצם עדיף שלא.

מה נעשה שם בבית המקדש? איך נוותר על כל השטיקים, הניגונים, הרכילויות והוויכוחים אודות הקיגל בקידוש שמאפיינים את 'הקהילה' בבית הכנסת שלנו? אולי בעצם עדיף לייצר עוד 'קהילה'.

בינתיים עוד מעט יום כיפור והמושבים והמקומות בבית הכנסת של ההורים שלי כבר מסומנים לשביעות רצון כולם, והחזן כבר עבר יודע בדיוק היכן לשיר ובאיזו מנגינה. רק מעניין לָמה השכנים שלנו מהקומה שממעל יעדיפו גם השנה לוותר ולא יגיעו לבית הכנסת.

נו, מה, הם לא חלק מהקהילה ולכן אין להם מקום.

אולי יתמזל מזלם והם ספרדים.

מה כל כך מעצבן אותם?

הפרסומת החדשה של דוריטוס מציגה את המובן מאליו – יש כל מיני סוגים של משפחות ולכל המשפחות מגיע להיות משפחות. האמירה הזו גררה אחריה סערה ברשת, קריאות לחרם והגדיל לעשות סגן ראש עיריית ירושלים שקבע שעל זה תלויה הבריאות הנפשית של הדורות הבאים.
בנקודה הזו אני מוכרח לשאול: מה כל כך מעצבן אותם? למה המציאות

קרא עוד »

שתפו את המאמר