רועי בכר
יציאת מצרים הפרטית שלי,
עכשיו כשפסח נגמר אני יכול להגיד שעשיתי יציאת מצרים פרטית משלי. ניקיתי כל פיסת חמץ מהלב, ואני מוכן לשלב הבא. לכל חג ביהדות יש סימן משלו, משהו ללמוד ממנו. הפסח הזה, בערב חג שני של פסח, רגע לפני קריעת ים סוף, ישבנו- עידן, הבנזוג שלי, רועי- חבר שהוא יאחתי על מלא ואני- ויצאנו ביחד ממצרים, כל אחד משלו וכולנו יחדיו.
לנקות את החמץ מהלב זה לא קל, יש גאוותנות, אגו ורגש, אבל עכשיו החלטתי שאני מסיים את מסע היציאה מהארון, שלב פסח. כשחז"ל ממליצים לנו לנקות את הלב מחמץ זה בדיוק זה. את כל הבעיות, הכעסים, הקשיים, הדברים שנותנים להם להחמיץ- שמתי בצד, לא התעסקתי איתם. נתתי להם לתפוח. לפעמים זה טוב. חמץ זה הרי לא חמץ כל השנה. אבל בפסח עושים פוס, מנקים שולחן. לב. עוצרים הכל ומתנקים מחמץ. מבררים את הבעיות. מלבנים את הכעסים. לא נותנים לבעיות לתפוח. עומדים מולן! מה שלא מטפלים בו ונותנים לו יחס- גדל!
וזה החמץ שהייתי צריך לנקות, הבנתי שהייתי צריך לעבור מסע עם אמא שלי- לנקות את החמץ, מסע של להתחיל מחדש ולהתחבר, מסע שלא הרבה זוכים לעבור אותו. מסע של להרגיש את הצד השני, לבער את הכעס שלי ולהבין מה עובר עליה.
ועכשיו כשאנחנו אחרי הפסח, נקיים מחמץ, אנחנו מוכנות לקבל את התורה – עידן, רועי ואני – ובעצם כל אחד מכם ואחת מכן! שעשיתם את יציאת מצרים הפרטית שלכם.
בעז"ה שנזכה להיות נקיים מחמץ הגאווה והאגו שבתוכינו, שנהיה נקיים לקבל את החברים מסביבנו, ולהיות עם ישראל אחים אחד לשני
#יומנו_של_דתלש_70_גוונים_לתורה | Roei Oz Bachar | #מעת_לעט
