לילה אחד ויחידי חותם מסעות שנה,
את מוסרות הלב התרת
בחוץ פורץ אביב
אתה כביום כיפור על כיסאך יושב.
אין ייבב דמעות,
אין רעש טענה,
בלילה זה אין קול לכאב.
הוא עלה בתחנה,
זר דפנה סוגר על פרא תלתליו.
את פניו אינני לתאר
ולא את כתפי הטיטאן.
אמנם היום תם מסע הזמן,
והנה נובט מסע אחר של שרב קיץ,
סער חורף ובדידות של סתיו.
שנה שלֵמה אני צריך עכשיו לנדוד
מפרא תלתליו.
כל הזכויות שמורות למחבר. לתגובות: johanes6169367@walla.com
