ג'ייסון גרינספן

בימים מאתגרים אלו, אני מוצא את עצמי חושב כיצד ניתן להתמקד באקטיביזם ביסקסואלי ולהט"בי, ובכל זאת, האקטיביזם ושאלת הנראות ממשיכים לרדוף אותי בכל פינה. לאחרונה, במהלך סבב מילואים נוסף, מצאתי את עצמי משוחח עם בחור מחוץ לבית הכנסת על היותי בי ודתי. דיברנו על הנושאים ה"רגילים" – ממתי ואיך ידעתי, כיצד המשפחה והרבנים שלי קיבלו זאת, ואיך לדעתי הדבר מתיישב עם התורה – אך הוא גם שאל אותי כיצד "החלטתי" להיות בזוגיות עם גבר ולא עם אישה. האם אני לא חושש שבעתיד ארצה להיפרד ממנו ולבחור ב"דרך הקלה" – לחיות בזוגיות עם אישה ולקיים מצוות פריה ורביה בדרך המסורתית?

עניתי לו כפי שעניתי לרבים לפניו: לא "החלטתי" להיות בזוגיות דווקא עם גבר. החלטתי לחיות את חיי באופן חופשי במסגרת ההלכתית, שהרי אין לנו ולקב"ה "אלא ד' אמות של הלכה." מאחר שההלכה רואה אפשרות ששני גברים יקיימו אורח חיים זוגי יחדיו, היא מאפשרת לי למצוא את "את שאהבה נפשי" מבלי להתחשבן בקריטריונים מופשטים ואובייקטיביים. האהבה היא המקום בו יש להלכה מרחב סובייקטיבי. במיוחד כאשר מדובר בהעדפה לזוגיות בהקשר של פריה ורביה, כבר קבע רבנו הריב"ש במאה ה-14: " ולזה העלימו חכמי הדורות את עיניהם בעניני הזווגין שלא למנעם אין צריך לומר שלא להפרידם כל ששניהם רוצים. (סי' ט"ו)"

שיחות כאלו מדגישות את חשיבות הנראות הביסקסואלית. ביסקסואלים אינם נראים על פי הסטטוס הזוגי שלהם, אלא רק באמצעות הדיבור. גבר או אישה ביסקסואליים בזוגיות עם גבר הומוסקסואל או אישה לסבית ייתפסו לעיני כל כהומואים או כלסביות. באותו אופן, גבר או אישה ביסקסואליים בזוגיות עם גבר או אישה סטרייטים ייתפסו לסטרייטים. (ואפשר להאריך בסוגיית הנראות של א.נשים טרנס* ואבינאריםות). לכן, ללא גילוי דעת באמצעות הדיבור, המציאות הביסקסואלית הזו תישאר בלתי קיימת ונגישה לאחרים. היא לא תוכל לשמש כמודל עבור אלו שזקוקים לכך – לביסקסואלים, לאלו המתלבטים בשאלות זהותם (קוושטנינג), ולכל חברי הקשת המולטי-משיכתית אשר מבקשים לחיות את חייהם במסגרת הלכתית ושמתאימה לזהותם.

אני מאחל לכולנו ימים של שקט ושלום, ויום הנראות הביסית שמח וגאה לכולם.ן!