מה יעשה אדם הרוצה לרסן את מערכת המשפט, להעלות את המיסוי על עשירים, להנהיג את שיטת השוברים במערכת החינוך, לתת לכל אדם תחת שלטון ישראל זכות הצבעה לפרלמנט, אך למסד בחוק את זהותה התרבותית היהודית העברית של המדינה, כך שהיא תתמוך כלכלית במוסדות תרבותיים תורניים בלי קשר לחלקם באוכלוסייה של יהודים שומרי מצוות? היש לאדם כזה מפלגה להצביע לה? בעייתו שלו ובעייתו של הלהט"ב הדתי אינן שונות מבחינה פוליטית כלל וכלל. אנו מצביעים למפלגות, המייצגות את רצונותינו בדברים אחדים, וחותרות תחת כל שאנו מאמינים בו בדברים אחרים. זה המצב ואיתו צריך לעבוד. מהבחינה הספציפית הזו, השאלה לאיזו מפלגה אני יכול להצביע כלהט"ב דתי בעל סל ערכים לא רחוק מזה של החינוך הממלכתי דתי שבו גדלתי – היא שאלה הרבה פחות מעניינת מהשאלה לאיזו מפלגה יכול להצביע אותו טיפוס מסכן שתיארנו לעיל. אפשר בהחלט להשיב בחיוב על שאלתו של אבן גבירול "הַמְעַט הֱיוֹתִי בְּתוֹךְ עָם / יַחְשֹׁב שְׂמָאלוֹ יְמָנִי?". אבל יש בחינה אחרת של השאלה לאיזו מפלגה נצביע, ועליה כבר זועקות מילות המשורר: "נִקְבָּר – אֲבָל לֹא בְמִדְבָּר / כִּי אִם בְּבֵיתִי אֲרוֹנִי".
לפני שלוש שנים התראיינתי לכתבה על להט"בים יהודים מחוץ לקו הירוק. המסלול שעברתי – יליד ירושלים שעבר לאלון שבות בסביבות גיל 18 – היה פחות נפוץ מהמסלול ההפוך: להיוולד מחוץ לקו הירוק, לעבור לגור בתוכו. אין צריך לומר ששני המסלולים כוללים אתגרים. להתנחל בלבבות של יישוב קהילתי זה אתגר אחד, להתחיל חיים חדשים בעיר הגדולה זה אתגר לא פחות. אבל לילך בן דוד כתבה פעם על הבעייתיות שבהפיכת תל-אביב לגטו שבו מסתגרים כל הלהט"בים, ועל האימה הגדולה של להט"בים שעזבו חברה מסורתית (או דתית, זה לא משנה) ומרגישות שאם יסתובבו לאחור יהפכו לנציב מלח. לילך מדברת גם על אקטיביסטיםות שבחרו להישאר בחברה הדתית, ורומזת למה שקרל צ'פק כתב פעם בפירוש: תרחיש שבו לוט מתעכב וחוזר לעזור לסדום.
כל יישוב שאדם נמלט ממנו מפני שהוא שונה, בתחושה שאם יסתכל לאחור יהפוך לנציב מלח, יש בו מן הסדומיות. לפעמים צריך לקום ולעזוב את סדום, ולמצוא, למצער, מפלט בגטו של תל אביב. לפעמים צריך להצביע למי שיפסיק את פעולות האיבה מבית שהן מנת חלקם של להט"בים דתיים רבים, ואפילו היה אותו חבר כנסת אויב בנפש של היהדות הדתית ושל כל הערכים שאנו מאמינים בהם. לפעמים אפשר למצוא בסדום עשרה צדיקים. או אז יש לה זכות קיום, ואפילו מותר להצביע למפלגות שלה. השאלה האם צריך לקום ולברוח ולא להיספות בעוון העיר, או שמא מוטב דווקא להיות עשירי למניין ולהציל את כולה, היא שאלה נוקבת וקשה, ואין לאף אדם רשות לתבוע מחבירו דין וחשבון על הכרעתו בה – לא בכל מצב מותר להיות עשירי למניין, ולפעמים "חייך קודמים לחיי חבירך" או סתם "בסֹדם אל תבֹא נפשי".
גם אדם המאמין בשמאל מדיני ובשמאל כלכלי, אם הוא ירא שמים עליו לבחול בסלידה ממידת העוינות לדת ולדתיים הנוטפת מרוב המפלגות המדברות בשם הערכים הללו. גם אדם המאמין בימין מדיני ובימין כלכלי, אם הוא חפץ בבניין הבית השלישי במהרה בימינו, עליו לבחול בסלידה ממידת שנאת החינם כלפי להט"בים הנוטפת מרוב המפלגות המייצגות את הקולות האלה.
השאלה לאיזו מפלגה להצביע, כלהט"ב דתי, איננה השאלה איזו מפלגה תממש כמה שיותר מרצונותיי, אלא האם יש מפלגה שאינה תופשת אותי כאויב. ייתכן שיש כמה כאלה, אבל ההיצע קטן מדי.
#מעת_לעט | Jonathan Gill Rossen Maman | #דעה
