חגית כרמל
וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ,
וַעֲשָׂרָה דּוֹרוֹת אַחֲרָיו גַּם נֹחַ אֶת אִשְׁתּוֹ,
וַעֲשָׂרָה דּוֹרוֹת אַחֲרָיו גַּם אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה,
וְגַם יִצְחָק יָדַע אֶת רִבְקָה.
וַאֲנִי יוֹדֵעַ אֶת מִי לֶאֱהֹב,
אֲבָל אָסוּר.
כִּי אֲנִי אוֹהֵב בָּנִים.
יַעֲקֹב יָדַע אַרְבַּע נָשִׁים,
וְאֶת כָּל חֻקֵּי הַתּוֹרָשָׁה.
בְּצֹאן עֲקֻדִּים, נְקֻדִּים וּטְלֻאִים
מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה לוֹ כִּבְשָׂה
שְׁחֹרָה.
שֶׁתְּבַיֵּשׁ אֶת הַהוֹרִים.
להורדת החוברת המלאה לחץ כאן
* לחברה שנעלו אותי מחוץ לחדר בגשם, בשלוש בלילה, כי פחדו שההומו שאיתם בחדר יגע בהם: אני מקווה שתגבשו לעצמכם זהות מורכבת ועשירה, כזאת שלא מבוססת ורק על גבריות רעילה ווסאח של יחידה מובחרת ותפסיקו להרגיש שהומו ששוקל 60 קילו מאיים לכם על הקיום.
בימים אלו אני עובד בבית ספר ממלכתי דתי במרכז הארץ כתומך הוראה של כיתה ד', כשהכיתות מחולקות לקפסולות. מורה מן המניין באחת, ואני מעביר את אותו השיעור באחרת. מעמד-ביניים שהומצא לימי המגפה, הדועכת ב"ה.
לכל אחד מאיתנו יש איזו ארץ מובטחת, נחלה שאליה הוא שואף להגיע בה למנוחה, לפחות בדמיון. אף אחד לא מבטיח לנו שהדרך לשם תהיה קלה. כל אחד יתמודד בדרך עם יציאה ממצרים. לשלוח מרגלים קצת יותר קשה לנו, אבל כמעט כולנו זוכים להבלחות של החיים להם אנחנו מייחלים. פעמים רבות שיתקוף אותנו הפחד בנקודות האלה וזו משימה קשה לא להוציא דיבת התמונת עתיד הזו רעה, לא להגיע לבכית חנם.
