ידידנו אמתי מינצר כתב על חוויתו האישית כאדם דתי שאיננו אורתודוכס. ניכר שהדברים שכתב יצאו מן הלב והביעו חוויה אישית כנה, ואין מה לסייג אותם כלל. עם זאת הייתי רוצה לסייג רושם שעשוי להתקבל מהם. אפשר היה בטעות לחשוב שאין אצלנו בחברותא מקום להומואים דתיים אורתודוכסיים, וחשוב לי להגיד באופן ברור ונחרץ: אצלנו מקבלים גם הומואים דתיים אורתודוכסיים!
אני יודע, יהיו כאלה שיגידו שהדברים שלי עשויים לתת לגיטימציה לתופעה עצמה. לפיכך אדגיש: אפשר ורצוי להפריד בין היחס לאדם לבין היחס לתופעה. אתחיל את דבריי ביחס לאדם, כדי שתהא ימין מקרבת. האדם עצמו – גם ההומו הדתי האורתודוכס! – רצוי אצלנו בחברותא כבן בית, כאחד מבעלי הבית, לא סתם כאורח אהוב. יש אצלנו כל מיני חברים בני בית ובעלי בית. יש אצלנו דתל"שים, יש אצלנו מסורתיים, יש אצלנו דתיים בלתי אורתודוכסיים, יש אצלנו שומרי דין התלמוד, שומרי תורה ומצוות, דרדעים, וגם, כן כן, הומואים דתיים אורתודוכסיים.
בכל זאת, נראה שיש צורך לדבר גם על התופעה עצמה, ופה אדגיש שאינני מדבר כלל על אף אדם פרטי, כדי שרק שמאל תהא דוחה. התופעה הנקראת אורתודוכסיה איננה תופעה חדשה. ברור שכבר התורה הכירה בה, ואצל חז"ל אנו מוצאים אמירה מפורשת "שנא את הרבנות" – משמע שכבר בימי חז"ל הייתה רבנות, ואין לך רבנות אלא רבנות אורתודוכסית. משמע שהייתה אורתודוכסיה. נראה לי שההבדל הגדול בין העבר להיום הוא בתחושת הבושה. אני חלילה לא חושב שאדם צריך להתבייש בשל היותו אורתודוכס, כשם שאדם אינו צריך להתבייש בכך שיש לו הרהורי עבירה. אל תאמר אי אפשי.
מצד שני, האורתודוכסיה כזהות – זה דבר שהיה פעם מוקצה מחמת מיאוס, והיום יש אנשים שמתגאים בזה, וזו בעיה. לפני כל האג'נדות הפרוגרסיביות המודרניות, לפני שהייתה השכלה וחילונות ורפורמה, אני לא חושב שהיה יהודי ירא שמים אחד בעולם שעמד והגדיר את כל זהותו הדתית כ- "אורתודוכס". אדם שהולך בדרך הישר? אולי. אדם ירא שמים? בהחלט. אנשים השומרים את דין התלמוד? כה לחי! אבל אורתודוכס? עד כאן. אלה דברים מפורשים של כל גדולי קדמוננו. אני לא חושב שאני צריך עכשיו לצטט משנה אחרי משנה, מימרה אחרי מימרה: לא להתוודע לרשות, לא לעשות את התורה קורדום לחפור בה, דאישתמיש בתגא חלף, גדולה מלאכה שמחממת את בעליה, מכתלי ביתך ניכר שפיחמי אתה. בימי חז"ל היו יהודים בעלי נטייה אורתודוכסית, אבל אף אחד מהם לא העז לעמוד בגאון ולהכריז: זו הזהות שלי, אני רב אורתודוכס העומד בראש קהילה אורתודוכסית. הבושה הזו, לא של האדם בעצמו אלא של כלל עם ישראל בתופעה הכללית – הבושה הזו נעלמה, ולדעתי זוהי הדרדרות רוחנית חמורה של דורנו.
הלא מהי אורתודוכסיה? מן האיסור לפתוח מטריה בשבת ועד חוק הונאה בכשרות – הציר העיקרי שסביבו סובבת הקהילה הזו הוא כח. הכח לקבוע מי בפנים ומי בחוץ. הכח לגזור גזירות שאין הציבור יכול לעמוד בהן. הכח לתקן תקנות גם לאחר ביטול הסמיכה וחורבן הסנהדרין. מרגע שנפרצה הגדר וכל אדם יכול להכריז על עצמו קבל עם ועדה "אני אורתודוכס" בלי בושה, התהוותה לה קהילה אלימה וכוחנית. קהילה שמרחקת בזרוע, קהילה שאוי לנו מאגרופה, קהילה שעליה נכתבו דברי הנצי"ב: "מפני שנאת חנם שבלבם זה אל זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה". בואו, אני לא רוצה לדבר על האדם אלא רק על התופעה. אבל מישהו מעלה בדעתו שהקדוש ברוך הוא סובל צדיקים כאלה?!
הקב"ה באהבתו אותנו בחר לייסר אותנו כייסר אב את בנו, וגזר: "ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים". יש בעיה חמורה של קלות ראש בעובדין דחול בשבת? "ותורה תאבד מכהן". נקודה. אין מה לעשות בעניין. יש חשש גדול שמא יהיה לאדם סט אחד של כלי אוכל שעובר הגעלה כל הזמן מחדש ואולי יבואו לידי תקלה? "ועצה מזקנים". נתמודד. מיום שנחתם התלמוד הבבלי לא ניתנה רשות לאף אדם לתקן תקנות, לגזור גזירות, לאסור את המותר שמא יבואו לידי תקלה, או להבדיל קהל קדושים מתוך קהל קדושים ולומר שלא לצרף פלוני לדבר שבקדושה – אלא אם היה פלוני פסול מצד דין התלמוד בלבד. והנה בארצות אשכנז הרימה את ראשה תופעה מכוערת (ואינני מדבר חלילה כנגד אף אדם פרטי!) – קמו "רבנים אורתודוכסים" – אנשים אשר כל זהותם סובבת סביב הדבר הזה, שכל היום עוסקים במשחקי כח וכל בית המדרש שלהם מסריח מהדבר הזה, והחלו לתקן תקנות, לגזור גזירות, לומר שתפילה במניין קונסרבטיבי נאסרה בייהרג ואל יעבור! מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי?!
אני לא אומר, אם מישהו רוצה להיות רב אורתודוכס בבית שלו זו זכותו, אנחנו חיים במדינה שהיא גם דמוקרטית. אבל אנחנו גם מדינה יהודית! היהדות איננה מכירה באורתודוכסיה כרכיב מכונן באישיותו של האדם, ולא ניתן שהדבר הזה יכתיב את הטון ברשות הרבים. עד כאן.
מהיכרותי עם אמיתי, אני חושב שהרבה ממה שאמרתי לעיל טמון בהצהרתו לגבי בחירתו שלא להיות אורתודוכס, ואני מכבד בחירה זו. בתור אדם דרדעי ירא שמים, גם אני נמנע מכניעה לטרנדים חדשים מקרוב באו בכל הקשור בהגדרת הזהות שלי. אבל ייתכן, בהחלט ייתכן, שמישהו קרא את הדברים וקיבל רושם שגוי לגבי מי רצוי אצלנו בחברותא. אז שיהיה ברור: כל אדם בעל זהות להט"בית וזיקה לעולם הדתי – הוא בשר מבשרנו, אנחנו נקבל אותו ונאהב אותו ונאמר לו "אחינו אתה!" גם אם לא נסכים עם התופעה. אפילו הומואים דתיים אורתודוכסיים.
