חיפוש
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
חיפוש

"גם ילד לזוג חד-מיני אקבל לבית ספר דתי" – סיכום מפגש מרחשוון עם ח"כ אורי אורבך

בשיחה ההיסטורית שוחחנו עמו על הסיבות שלא יקדם נושאים הומו-לסביים בכנסת ("קדושת המשפחה הקלסית חשובה לי"), על הומופוביה ("אני נמנע מהתבטאויות גסות על הזולת, ואני יוצא נגד דיבורים כאלה"), על יחסו לילדים למשפחות חד-מיניות ("גם ילד לזוג חד-מיני אקבל לבית ספר דתי"), על דרכים לקידום הנושא ההומו-לסבי בבתי ספר דתיים ("אני בהחלט מוכן לעזור לכם להיפגש עם אנשי חינוך ומנהלים בכל מיני מוסדות דתיים"); שמענו את השקפת עולמו המוצקה והשמענו את דברינו * והוא מסכם: "נחשפתי באופן בהיר יותר לסוגיה שאי אפשר להתעלם ממנה בציבוריות שלנו"

uri_orbachהמפגש התקיים בירושלים, ד' במרחשוון תש"ע, 22.10.09, בשעה 20:00.

סיכום המפגש

לפני המפגש הזה נשאלתי על ידי כמה אנשים מהי בדיוק מטרת המפגש, ומדוע ח"כ אורבך כל כך מעניין אותנו.
אני חושב שביני לבין עצמי גם כן תהיתי מה בדיוק אנחנו מנסים להפיק ממפגש עם איש תקשורת ופוליטיקאי שמייצג מפלגה שלא ממש מקדמת את ענייני הקהילה ההומו-לסבית, ובמה תהיה שונה פגישה עם ח"כ לעומת פגישה עם רב (וכאלה היו לנו רבים).

"מישהו משלנו"
אורי אורבך הוא שם דבר בציבור הדתי-לאומי. "הדתי מחמד" של התקשורת שלפני כמה שנים, וחבר כנסת של מפלגת "הבית היהודי" בהווה. כשהוא מתקדם לתוך האולם הגדוש בהומואים מחברותא ובכמה לסביות מבת קול הייתה תחושה שהוא "מישהו משלנו". כשהוא פוסע על השביל המוליך אל תוך האולם, עובר לידי וליד חבריי, אני מושיט לו יד לשלום. הוא נבוך משהו (או כך לפחות אני חש): העיניים שלו נעוצות בקרקע ולחיצת היד שלו רפה. הוא מתיישב באולם, נושא את מבטו, ופותח בנאום אמפתי, מכיל, אנושי, שנון ואפילו מצחיק.

"לפני 10 שנים לא הייתי בא למפגש כזה. כשקיבלתי את ההזמנה התלבטתי 4 דקות, והחלטתי להגיע. ולא, לא היו לחצים שלא אבוא. לאכזבתי, ולאכזבתכם", הוא מוסיף בחיוך תחת השפם.

הוא מדגיש כמה הוא מתנער מהדבקת תוויות. הוא מבין שיש כזה דבר דתי והומו ("אתם ההוכחה החיה לכך!"), ושהשאלה מיותרת בכלל. הוא תופס את ההגדרה "דתי" כשייכוּת לציבור ("רוב האנשים יגדירו את יגאל עמיר 'דתי'"), כהגדרה חברתית-סוציולוגית ("תסכימו עמי שעמיר לא היה רוצח את רבין בשבת, ולא נוסע לשם ברכב בשבת") ולא כתיאור רמה של שמירת מצוות ("הרי כולנו חוטאים").

ח"כ אורבך לא אוהב את המילה "סטרייט" שמייצגת את ההומואים כמשהו שהפוך ממנו. הוא לא אוהב הגדרות על פי זהות מינית בכלל. הוא מתנסח על פי כללי התקינות הפוליטית, והוא מדגיש עד כמה הוא השתדל ועדיין משתדל לנקוט בלשון שווה בהתבטאויות על אודות הציבור הגאה וגם לצאת כנגד התבטאויות הומופוביות כמו כאלה שנאמרו מפיהם של כמה מאנשי ש"ס ("ובעניין הזה אתם יכולים לתפוס אותי במילה. אני נמנע מהתבטאויות גסות על הזולת").

אורי אורבך במפגש חברותא
אורי אורבך במפגש חברותא

"קדושת המשפחה" של ח"כ אורבך
בתחילה איש לא מפריע לדברי הפתיחה. אבל לסדקים שברצף דבריו מתחילות לחדור הערות קלות מפה ומשם, ואז ללא כל סדר מוקדם מתחיל מטר השאלות שסובב סביבנו, שמודה על ההכלה ועל האמפתיה, אבל מבקש-שואל היכן מפלגת הבית היהודי ניצבת כשזה מגיע לתחומי חקיקה שונים.

"מצד אחד מפלגתך עומדת ומאשימה את הציבור ההומו-לסבי בהיותו פרוץ ולא צנוע" שואלת אחת הנשים, "אך מנגד היא אינה נוקפת אצבע, ואפילו מתנגדת כשמוצעות הצעות חוק למיסוד משפחות חד מיניות – דבר שיאפשר את הסרת הפריצות, לכאורה, הזאת?" ועוד הוא נשאל: מדוע מפלגת הבית היהודי לפחות אינה נמנעת בהצעות חוק שקשורות לענייננו? מה עומד בבסיס התנגדותך למשפחה חד-מינית?

ח"כ אורבך מסביר שבכל זאת דעותיו האידאולוגיות אינן מאפשרות לו תמיכה במשפחות חד-מיניות. הוא משתמש במונח "קדושת המשפחה" ובאופן שבו היהדות מוצאת מסגרת משפחתית אידיאלית רק במשפחה שבה יש גבר ואישה. המודל הקלסי.

גם כשמישהו בקהל אומר לו שניתן לקיים זוגיות חד-מינית ללא קשר לאיסור (איסור משכב זכר שנאמר בתורה) הוא אומר שיקדם ככל שביכולתו את קדושת המשפחה היהודית הקלסית ולא יעודד מסגרות אחרות. הוא מסביר שהוא אישית לא יקדם מסע חקיקה אנטי-הומו-לסבי, אך כאיש ציבור הוא לא יוכל להצביע בעד ההצעות לכשיועלו בכנסת. "אני מתנגד לחוקק חוקים בעד הקהילה ההומו-לסבית, אבל זה לא ענייני מה כל אחד יעשה ברמה הפרטית", הוא אומר ומיד אחר כך אחד מהמשתתפים אומר שכהומו אף הוא לא משוכנע שהוא בעד חקיקה כזו.

ח"כ אורבך לא רואה את מפלגת הבית היהודי כמפלגה ששואפת לכבוש את השלטון כרגע, ועל כן הוא לא רואה את עצמו מחויב לתת מענה ולהציג פתרונות לכל גווני הציבור, אלא לציבור שהוא מייצג בלבד. הוא מוּדע ל"חור השחור" בקהל היעד של הבית היהודי שלא מקבל מענה מבחינת המפלגה – וכמה מהאנשים באולם גם מספרים לו שהם מצביעי המפלגה, ואחד מיושבי האולם אפילו עבד במטה המפלגה בבחירות האחרונות – אך ח"כ אורבך אומר שהמכנה המשותף שבשמו הוא נמצא בכנסת לטובת ציבור בוחריו הוא הדתי-ציוני-אידאולוגי, וסביב נושא זה מפלגת הבית היהודי מקדמת חוקים ופועלת.

"כל ציבור שעמו אני נפגש משוכנע שהבעיות שלו הן הגדולות ביותר. גם כשאני נפגש עם זקני הקיבוץ הדתי, גם עם נשים, גם עם אנשי מימד – כל אחד רוצה שאני אייצג את האג'נדה שלו. כך גם במקרה שלכם", הוא אומר. "אני מבין את המצוקה ואני רוצה אתכם בתור בוחרי הבית היהודי, אבל אתם צריכים לזכור שהנושא שלכם אינו אחד מהדגלים של הציונות הדתית, שיש עוד קהלים שמצביעים לבית היהודי ואני חושב שיש נושאים ציבוריים חשובים יותר מהנושא שלכם. ותסכימו עמי שיש גם ההורים שלכם שאולי לא יצביעו לי אם אדאג לאינטרסים שלכם".

"גם ילד לזוג חד-מיני אקבל לבית ספר דתי"
אחת מבנות בת קול מספרת לו על שב"ל שנפגש עם צוותי הוראה במוסדות חינוך דתיים, משתף אותם בסיפורים האישיים ומציע להם להקשיב לסיפורים שאולי גם מלווים את תלמידיהם.

ח"כ אורבך מהנהן ודווקא מנסה לחשוב עם מי הוא יוכל לשוחח ("אתו לא, אתו גם לא, אתו – ככה-ככה", הוא אומר חצי בצחוק חצי ברצינות). אישה אחרת שנמצאת בהיריון מתקדם שואלת לגבי עתיד ילדתה: "כיצד תוכל לוודא שלא תהיה לבת שלי בעיה להשתלב במוסדות חינוך דתיים?" ח"כ אורבך משיב כי ככל שזה תלוי בו – ילדתה תתקבל בעין יפה בכל מוסד חינוך דתי. "גם חילוניים אני מזמין לבתי ספר דתיים. גם ילד לזוג חד-מיני אקבל לבית ספר דתי". אבל הוא מסייג ואומר שהכוח להחליט מי יתקבל לא נמצא בידיו אלא בידי מוסדות החינוך. "אבל אם יתעורר צורך אני בהחלט מוכן לעזור לכם להיפגש עם אנשי חינוך ומנהלים בכל מיני מוסדות דתיים".

נגרר או מנהיג?
השאלות הן רבות ואנחנו אך בקושי מצליחים לנווט בין השואלים, המעירים והמשמיעים. ח"כ אורבך דווקא רוצה להמשיך ולהישאר. "אני לא ממהר" הוא אומר, אבל זמננו היה מוגבל כי למפגשי חברותא מגיעים גם חברים המרוחקים מירושלים.

כשמגיע הרגע לסכם אני מנסה לספר לו על רב-הגוניות בציבור ההומו-לסבי הדתי. אני מסביר לו על הקשת הרחבה שלאורכה נמתחים בחורים ובחורות ברמות שונות של הכרה עצמית, של הפנמה או של מציאות-חיים. אני מספר לו על אלה שמתקשרים אלינו בקול מהוסס, מצטדק, שנמצאים בבדידות איומה בעולם הישיבה התיכונית, שמתלבטים וסובלים מהשונות שלהם בגלל אטימות והתעלמות של הממסד החינוכי-דתי, שפגועים מאמירות פוגעניות של אנשי ציבור כנגד הומואים ולסביות.

אני מספר לו על הצד השני, של אלה שהשלימו, שעברו את המסע שלהם מול הקב"ה ובחרו בחיים של אמונה לצד הגשמת נטייתם – שצורכיהם כבר מעבר להכלה ולאמפתיה: הם מבקשים חקיקה מוסדרת, לגיטימיות לילדיהם.

ביקשתי מח"כ אורבך להבין את ההבדל שבין נבחר ציבור – מי עושה כל שביכולתו רק כדי למלא את רצון בוחריו, שנגרר אחרי ההמון ומתחנף להם, לבין מנהיג – מי נבחר ע"י מצביעיו אך הוא גם יצביע על כיוונים חדשים ויוביל אליהם את הציבור.

הסברתי לו שרובם של הורינו משתייכים למפלגתו. העיניים שלהם נשואות אליו ואל חבריו. וכעת עליו לבחור אם להיות נבחר-נגרר או מנהיג-מוביל: לא צריך רק ליזום הצעות חוק. אפשר להתחיל מהתנערות פומבית מדעות קדומות, מדחיפת מנהלים בחינוך הדתי להיפגש עם צוותי שב"ל, מהשפעה על רבנים להרים את הנושא ששנים שכב תחת לשטיח.

אדם אחר
אם אני חוזר לשאלה שבה פתחתי בדבריי – מהי מטרת המפגש ומדוע ח"כ אורבך חשוב לנו – בסופו של ערב, הוברר לי שזה היה אחד המפגשים החשובים ביותר של חברותא. באנו להשמיע יותר מלשמוע, ואין לי ספק שח"כ אורבך יצא מהמפגש אדם קצת אחר ממה שנכנס אליו. וכמו שאמר לי בארבע עיניים: "נחשפתי באופן בהיר יותר לסוגיה שאי אפשר להתעלם ממנה בציבוריות שלנו".

כעת נותר להמתין ולקוות שח"כ אורבך יֵדע להושיט יד אל "החור השחור" שלא זוכה כיום ליחס מצד מפלגת הבית היהודי, ולתת גם לו מקום, ולא רק אמפתיה.

נתי ועמית


המפגש סוקר גם ב-nrg יהדות, ח' במרחשוון תש"ע, 26.10.09
וגם במקומון מודיעין ניוז, י' במרחשוון תש"ע, 28.10.09 [הכתבה כבר אינה זמינה ברשת]

"מי שמפחד לחזק את שרקי ולעשות לו לייק של אמפתיה, חושש מן הטאבו המגזרי"

נציגי הציבור שמפחדים להביט במראה ששרקי מעניק להם – ישלמו מחיר אלקטורלי כשהנוער ירגיש שמנהיגותם מאבדת רלוונטיות. כשם שעזבו צעירי ש"ס ואגודה אל חיקו של בן גביר, יעזבו צעירים נוספים מפלגות נוספות שלא יישרו קו עם המאה ה־21, ועם הפוסט המכונן של מי שבסך הכל רוצה להיות אבא בשולחן שבת.

קרא עוד »

עמי ידע מאיפה הוא בא.

עמי ידע לאן הוא הולך. לכל מקום אליו פנה עשה זאת בחיוך נעים ובפנים קורנות. קולו שקט, צנוע, שיחתו נעימה. עמי בנה לו בית מלא באהבה.

קרא עוד »

תהיו נאמנים לעצמכם!

לא לחיות זה לפחד. זה לשקוע בחרדות. זה להסתיר את עצמנו מהאנשים הכי קרובים אלינו.
ולפעמים זה מרגיש שאי אפשר אחרת, כי החיים האלה הם פאקינג מפחידים ואם חושבים עליהם יותר מידי – אפשר לשקוע בדיכאון קיומי.

קרא עוד »

שתפו את המאמר