אוריה בן ברית, חבר ועד לשעבר ומייסד שותף של הקשת הסרוגה משתף על פרויקט 'נקודת מפגש', פרויקט שיח והסברה בכיכר ציון בירושלים שנוסד בעקבות רצח שירה בנקי ז"ל
בזמן שהפגנתם בתל אביב, זה מה שהיה בכיכר ציון אתמול:
* שובו של הדגל – יס, הדגל הוותיק נמצא! באופן מאוד מוזר, הוא פשוט חזר למחסן הנעול בו הוא היה שמור. לכן, היה דגל אקסטרה. בנוסף, עוד מישהי הביאה דגל ישראל רקום עם צבעי הגאווה במקום הפסים הכחולים בעבודת יד. וככה יצא שהיו שלושה דגלים אתמול בערב, ואיכשהו היה נראה שהיו פי שלושה אנשים 
היה שמח.
* שיחות שנקטעות – מטבע הדברים ב'נקודת מפגש', קשה לסיים את כל השיחות שמתחילות. לפעמים מישהו צריך ללכת, מישהי מצטרפת ומסיחה את תשומת הלב, רכבת עוברת וכולם זזים וכו'. אתמול מישהו ניגש אליי וניסה להסביר למה אני סוכן מכירות גרוע, והוא מבין בזה כי הוא סוכן מכירות בעצמו. ואז עברה רכבת והוא נעלם. כנראה אצטרך לחיות עם המתח 
* סמליות סובייקטיבית – טענה חוזרת אומרת שהדגל מסמל משכב זכר, וכשאני מסביר להם שהדגל הזה מסמל אהבה אחרת כדי לפשט, לא משנה להם מה זה מסמל בשבילי והם בשלהם. אני מתעקש לא לדבר נגד מיניות או אפילו נגד מין אנאלי שאסור מהתורה על פי הפרשנות האורתודוקסית כי ברור לי שהם מדביקים לזה משמעות ערכית מעבר לאסור-מותר. כמו שמישהו אמר לי "האם אתה נגד משכב זכר?". הסברתי לו שאני לא בעד או נגד, אסור או מותר זו לא דעה אלא קביעה הלכתית ובתחום הזה של בין אדם למקום אני לא רואה למה להיות "נגד" משהו שלא פוגע באף אחד לעומת רצח נניח.
* זה גשם של קללות – אמנם לא קרה הרבה אתמול, אבל היו כמה אנשים, בעיקר כמה נערים ונערה, שפשוט באים לקלל ולהתגרות. פרובוקציה אם תרצו. אני מתעלם מהם לרוב, ואם איכשהו הם מקבלים את תשומת הלב אני אומר כמו שאמרתי אתמול: "את לא מדברת בכבוד אז אני לא אדבר איתך" וככה מונע ממנה את תשומת הלב אותה היא מבקשת. מצד שני, זה מעולה שאנשים שמוכנים לקיים איתי דיון רואים את הדברים האלה ומבינים קצת עם מה חלק מאיתנו צריכים להתמודד כלהט"בים. הרבה פעמים אנשים שלא מסכימים איתי טורחים להדגיש שהם נגד סגנון הדיבור הזה וגם זה משהו לא קטן.
* תמיכה מחממת לב – אני לא יודע אם מדובר בתופעה חדשה ומתעצמת או שרק התחלתי לשים לב אליה, אבל אני רואה תמיכה מתגברת מצד דתיים. כל כך הרבה שיחות טיפוסיות שלי עם מישהו שמתדיין אתי מתפתחות לשיחה עם דתי.ה שמצטרפים לתמוך בי למרות שמעולם לא נפגשנו כמובן. זה כל כך נעים להרגיש שאני ואנחנו לא לבד במאבק אלא יש לנו בני ברית *דתיים* שמוכנים לשנס מותניים ולדבר עם מתנגדים למיניהם. כמו תמיד גם אתמול היו אנשים שלוחצים ידיים, נותנים כיפים, ניגשים לומר כל הכבוד (רובם דתיים או חרדים אגב) וביסית דתייה שבאה אליי לומר תודה על הנוכחות, אך זו התקדמות משמעותית כאשר התומכים בוחרים להיכנס לזירה ולדבר כתף אל כתף. זה השלב הבא של המאבק והוא מרגש.
* הזוג המוזר – יש זוג צעירים חרדים חמודים שחוזר כל שבוע עם "חדשות הקהילה". "שמעתי שהתבטל המצעד", "אז היום המצעד בבאר שבע?" "שמעתי שדנה הופיעה" וכו'. חחח הרוב זה פייק ניוז, אבל אני משתדל לסדר להם את הידע ולומר שלום לבבי עם קריצה
* יציאה מהארון יוצרת גלים – זה אמנם משפט ברור, אבל אתמול הבנתי עד כמה. הייתה קבוצה של נערים שאחד מהם סיפר לי ללא בושה וליד כל החברים שדוד שלו הומו והראה לי תמונה שלו עם בן הזוג, וכמובן היה נחמד מאוד אליי ואמר לי לא להתייחס לחבר ההומופוב שלו אז אמרתי לו שזה בסדר והוא נחמד סך הכל 
זוג גבר-אישה הגיע והבחור סיפר לי על גרושתו שיצאה מהארון ומגדלת את הילדים ואיכשהו הגענו לדבר על אימוץ. הוא הביע חשש שהילדים שלו שגדלים אצלה ואצל בת זוגתה יסבלו מיחס משפיל מצד הילדים, והוא השליך את זה על דעתו על פתיחת האימוץ לכולם כולל להט"ב. הסברתי לו שילדים תמיד מוצאים על מה לצחוק ולהציק, והעיקר הוא לחנך אותם להיות עם עמוד שדרה ולדעת מה לענות ואיך להתמודד. סיימנו אופטימיים שבעזרת ה' היחס ישתנה ומשתנה וילדים לא יקבלו יחס רע רק כי יש להם שתי אמהות או שני אבות בעתיד הקרוב.
