חלומות שווא ידברו

קדושה, אהבה, תורה, קידושים, דירה, ילדים, לימודים, צבא, נכדים, ביקורים, דמיון * א"א בשיר על עליך או עלייך, אהובי או אהובתי

דמיון

open_door_to_skyכשאני מדמיין את שנינו, אותך ואותי,
עתידנו נראה כל כך שגרתי.
בית מלא בתורה, אהבה ושמחה,
כי בביתנו תמיד תשרה הברכה.

אקדש אותך בטבעת, כדת משה וישראל,
ואיחולי מזל טוב ישלח לנו הא-ל.
כך יתחיל גרעין משפחתנו הקטנה,
שתתרחב תוך זמן קצר, אולי אף שנה.

כשייוולד ילדנו הראשון, בסתיו או באביב,
אבכה מהתרגשות בברכת "הטוב והמטיב".
מעתה, נוסיף ברכה לכל התפילות –
עד שיגדל, כבר לא יהיו מלחמות.

אליו יצטרפו אחים רבים, חמישה או שישה,
וכדי לעמוד בעומס, נקנה דירה חדשה.
חדר לכל ילד, עם חדר אורחים וסלון,
כי אצלנו טובת הילדים באה במקום הראשון.

נלווה אותם לבית הספר, מכיתה א' ועד הבגרות,
נבכה יחד ביומם הראשון בצבא או בשירות.
כשיבואו הנכדים, נדע אותם תמיד לפנק,
הם ירצו לבוא לבקרנו, ואתנו לשחק.

כשאני מפסיק לדמיין את שנינו, מפלח אותי כאב.
כשאני חוזר למציאות חיי, לבי בוכה ודואב.
כי כל דמיון היה יכול להתגשם, ולהיות אמתי.
לו רק במקום אהובי, הייתָ‏ בכלל אהובתי.

אני מניח באמת ובתמים שבסך הכל, בשקלול המעלות והחסרונות, טוב לכולנו יחד מאשר לבד

והייתה פעם מערכת בחירות אחת שבה זהבה גלאון רפררה לנאום הסוטים וקבעה נחרצות: "זה או אנחנו או הם". הדיכוטומיה הכוזבת הזו מסוכנת הרבה יותר ממה שהיא נראית במבט ראשון.

קרא עוד »

שתפו את המאמר

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *