חיפוש
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
חיפוש

סיכום מפגש שלישי של דָּרְשֵׁנִי | חזרה בתשובה כקבלה עצמית

חודש אלול ועשרת ימי תשובה מרגישים לפעמים רחוקים, לא-קשורים לחוויית היום-יום שלנו. על אף שיש שנים בהן יש לנו פנאי להתרכז בחשבון נפש ובחזרה בתשובה, בהרבה שנים אחרות שגרת היום יום שלנו לא מאפשרת לנו להתרכז בנושאים הללו.

אתמול במסגרת תוכנית "דרשני" העביר אמתי מינצר שיעור על חזרה בתשובה כקבלה עצמית.

חודש אלול ועשרת ימי תשובה מרגישים לפעמים רחוקים, לא-קשורים לחוויית היום-יום שלנו. על אף שיש שנים בהן יש לנו פנאי להתרכז בחשבון נפש ובחזרה בתשובה, בהרבה שנים אחרות שגרת היום יום שלנו לא מאפשרת לנו להתרכז בנושאים הללו. נוסף לזה, חוויותינו מהעבר עלולות לגרום לנו לתחושת התנגדות ביחס לקונספט של "חזרה בתשובה", פעולה שמדומיינת פעמים רבות מדי כסוג של הלקאה עצמית, ניסיון לשנות את האישיות שלנו ללא הצלחה.

בשיעור אתמול דיברנו על האפשרות שעולה ממקורות שונים להסתכל על חזרה בתשובה כתהליך של התקרבות לעצמי וקבלה עצמית. תשובה כקבלה עצמית מאפשרת להסתכל על עצמנו לא כילדים נזופים לפני יום כיפור, אלא כאנשים מורכבים בעלי חסרונות ופגמים שמגיעים יחד ולצד החוזקות והאור הייחודי של כל אחד מאיתנו. הקבלה העצמית מאפשרת לעצמנו לראות אותנו כאנשים מורכבים ולא-מושלמים, שמבקשים לעשות טוב בעולם, ומכירים בכך שלעתים ניצור נזק. מעבר לכך, ההתמקדות באותנטיות ובחיבור לעצמי מאפשרת להסתכל על תהליך התשובה בדרך אחרת: לא כניסיון להגיע להישגים מסוימים, או לעמוד ביעדים שהצבת לעצמך לפני ראש השנה ויום כיפור, אלא כתהליך בו האדם מתקרב לעצמו ומבקש לנהל את חייו כברייה יחידה ומיוחדת בעולם. בצורה זאת, תהליך התשובה אינו תהליך בו האדם בוחן את עצמו על פי "מדדים חיצוניים", אלא על פי השאלה האם הוא חי בצורה שתואמת את האמת הפרטית שלו.

את שאהבה נפשי

"את שאהבה נפשי" הוא מחזה שכתב איתי סגל, שעיקר עלילתו עוסקת בפיגוע בברנוער ובטיפולי המרה. בלב ההצגה יהונתן, בחור צעיר מיישוב דתי שנפגע בפיגוע ונדרש להתמודד עם החשיפה בפני משפחתו בעקבותיו.

קרא עוד »

הדמעות שירדו לי כשהייתי אז בן 13 בחדר של הרב בישראל, שאמר לי שהומואים הם שטן מלוכלך וחטא חמור בתגובה לוידוי שלי, התחלפו בדמעות של אושר

אני זוכר שכשאוליבר נולד, חיפשנו מקום להתארח בו בבית הכנסת וגם ללכת למקווה, ואז פגשנו ברב ברוס הנדיר והמדהים שארגן לנו חגיגה מאירת עיניים בבית הכנסת בפורטלנד בארה״ב. כשהגענו, לא האמנו – המונים מהקהילה היהודית הגיעו כדי לחגוג איתנו. הרגשנו כמו משפחה אמיתית.

קרא עוד »

הרב זיני במכתב הפתוח שלו לא קובל רק על עצם הפיצוי, וטוען שלוש טענות: בטחונית, פוליטית ואמונית.

משפחות שכולות מקבלות ליווי ועזרה מרגע שנודע שיקירן נפגע. הברית הקושרת את העורף לחזית לא ניתקת כשהחייל בחזית נפגע. אפשר לקרוא לזה חוב מוסרי. אולי זה חוב מסוג אחר. החוב הוא ביחס לאנשים הקרובים שהקריבו את היקר להם, למעננו, למען המדינה ואזרחיה. אם בני זוג בחרו לחיות את חייהם הזוגיים ללא מיסוד כהלכה, יכולה להיות לכך אחת משתי משמעויות:

קרא עוד »

שתפו את המאמר