אתמול במסגרת תוכנית "דרשני" העביר אמתי מינצר שיעור על חזרה בתשובה כקבלה עצמית.
חודש אלול ועשרת ימי תשובה מרגישים לפעמים רחוקים, לא-קשורים לחוויית היום-יום שלנו. על אף שיש שנים בהן יש לנו פנאי להתרכז בחשבון נפש ובחזרה בתשובה, בהרבה שנים אחרות שגרת היום יום שלנו לא מאפשרת לנו להתרכז בנושאים הללו. נוסף לזה, חוויותינו מהעבר עלולות לגרום לנו לתחושת התנגדות ביחס לקונספט של "חזרה בתשובה", פעולה שמדומיינת פעמים רבות מדי כסוג של הלקאה עצמית, ניסיון לשנות את האישיות שלנו ללא הצלחה.
בשיעור אתמול דיברנו על האפשרות שעולה ממקורות שונים להסתכל על חזרה בתשובה כתהליך של התקרבות לעצמי וקבלה עצמית. תשובה כקבלה עצמית מאפשרת להסתכל על עצמנו לא כילדים נזופים לפני יום כיפור, אלא כאנשים מורכבים בעלי חסרונות ופגמים שמגיעים יחד ולצד החוזקות והאור הייחודי של כל אחד מאיתנו. הקבלה העצמית מאפשרת לעצמנו לראות אותנו כאנשים מורכבים ולא-מושלמים, שמבקשים לעשות טוב בעולם, ומכירים בכך שלעתים ניצור נזק. מעבר לכך, ההתמקדות באותנטיות ובחיבור לעצמי מאפשרת להסתכל על תהליך התשובה בדרך אחרת: לא כניסיון להגיע להישגים מסוימים, או לעמוד ביעדים שהצבת לעצמך לפני ראש השנה ויום כיפור, אלא כתהליך בו האדם מתקרב לעצמו ומבקש לנהל את חייו כברייה יחידה ומיוחדת בעולם. בצורה זאת, תהליך התשובה אינו תהליך בו האדם בוחן את עצמו על פי "מדדים חיצוניים", אלא על פי השאלה האם הוא חי בצורה שתואמת את האמת הפרטית שלו.
