חיפוש
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
חיפוש

חורבן, כמו פורקן הוא תוצר של פעולה מתמשכת, הוא לא קורה מעצמו יום אחד

לכל אחד מאיתנו יש איזו ארץ מובטחת, נחלה שאליה הוא שואף להגיע בה למנוחה, לפחות בדמיון. אף אחד לא מבטיח לנו שהדרך לשם תהיה קלה. כל אחד יתמודד בדרך עם יציאה ממצרים. לשלוח מרגלים קצת יותר קשה לנו, אבל כמעט כולנו זוכים להבלחות של החיים להם אנחנו מייחלים. פעמים רבות שיתקוף אותנו הפחד בנקודות האלה וזו משימה קשה לא להוציא דיבת התמונת עתיד הזו רעה, לא להגיע לבכית חנם.

אביחי אברבנאל


"אמר רבי יוחנן: ויבכו העם בלילה ההוא – תשעה באב היה. אמר להם הקב"ה, אתם בכיתם בכיה של חנם, ואני קובע לכם בכיה לדורות." (מסכת תענית דף כט עמוד א).

(לפחות) חמישה דברים ארעו לעם היהודי בתשעה באב, הראשון והמכונן שבהם הוא חטא המרגלים. התרגלנו לדקלם את הסיפור של שנאת חנם, על הצורך להרבות באהבת חנם, על חשבון נפש בנוגע למערכות יחסים בין קבוצות ויחידים – אבל לא משם זה מתחיל. בכית חנם, דיבת הארץ – זה המקור. בשונה מנרטיב שנאת החנם שמדבר על בין אדם לחברו, בנרטיב בכית חנם אנחנו נעצרים רגע בין אדם למקום. אבל לא רק בין אדם למקום, אלא גם לעצמו, בבכי על מר גורלו.

"…כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִהְיֶה לוֹ

אֵיזוֹ מִצְרַיִם.
וִירוּשָׁלָיִם,
וּמַסָּע אָרוֹך אֶחָד,
לִזְכּוֹר אוֹתוֹ לָעַד
בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם." (אמנון ריבק)

לכל אחד מאיתנו יש איזו ארץ מובטחת, נחלה שאליה הוא שואף להגיע בה למנוחה, לפחות בדמיון. אף אחד לא מבטיח לנו שהדרך לשם תהיה קלה. כל אחד יתמודד בדרך עם יציאה ממצרים. לשלוח מרגלים קצת יותר קשה לנו, אבל כמעט כולנו זוכים להבלחות של החיים להם אנחנו מייחלים. פעמים רבות שיתקוף אותנו הפחד בנקודות האלה וזו משימה קשה לא להוציא דיבת התמונת עתיד הזו רעה, לא להגיע לבכית חנם.

חורבן, כמו פורקן הוא תוצר של פעולה מתמשכת, הוא לא קורה מעצמו יום אחד. גם חורבן, על אף שנוח לבוא ולתלות אותו במארג החברתי וליפול שוב למלכודת אהבת החנם, הוא תוצר של פעולה של כל אחד ואחד מאיתנו קודם כל מול עצמו, מול אלוקיו. הפעולה הזאת יכולה להתבטא בהרס של עמוד השדרה המוסרי שלנו שיתבטא לבסוף גם בין אדם לחברו, אבל גם בהרס שאנחנו עלולים להביא לעצמנו, על עצמנו.

במסע הארוך של כל אחת ואחד מאיתנו אל הארץ המובטחת הפרטית שלנו, חלקנו עוברים גם בחורבן. לפעמים זה נכפה עלינו מן החוץ, אבל פעמים שאנחנו מביאים אותו על עצמנו – זה יכול להיות בנקודת מבט, יכול גם בשנאת חנם כלפי עצמנו. אפשר להיבנות אחרי חורבן, אולי אפילו אין ברירה – כל עוד נזכור שיש ארץ מובטחת, שיש לאן לשאוף וללכת. כאן אולי אפשר להחזיר הצעה פרקטית יותר מאהבת חנם לעבודה שלנו בין אדם לחברו – בואו ננסה לעזור להראות האחת לשני שיש תקווה ועתיד. שאם נחרבנו ונחרב העולם והגענו לבכית חנם – נשוב להיבנות והעולם עמנו יבנה על ידי תקוות חנם.

תשעה_בכתב | אביחי אברבנאל

מצעד הגאווה בירושלים הוא לגיטימי כי ככה.

לפעמים ההסברה הכי טובה היא פשוט לא להסביר. אף אחד מעולם לא נדרש להסביר למה הוא הולך לקולנוע בציבור ולמה הוא אוכל פלאפל לצהריים בציבור כי אלה דברים יום יומיים שזכותו של כל אחד לעשות. גם ללכת ברחוב זה דבר יום יומי שזכותנו לעשות. ופעם בשנה אנחנו בוחרות לעשות את זה כולנו ביחד. ככה כיף לנו. ואם זה בא לך רע, אז מזל שאתה סתם בן אדם רגיל כמו כל אחד אחר ואף אחד לא מבקש את רשותך לצאת מהבית.

קרא עוד »

היום ישבתי במונית של אבא שלי ובכיתי.

אבא שלי הביט בי דרך המראה הקטנה שתלויה במונית שלו, וראיתי לו את זה בעיינים. ראיתי שכאב לו לספר לי על ההוא שקרא לו הומו וירק. חשבתי על זה, מה זה בשביל אבא לילד הומו לשמוע אדם מבוגר אחר מקלל אותו, תוך כדי יריקה, וקורא לו ״יא הומו״

קרא עוד »

"חבל שלא הצלחת להתאבד."

"חבל שלא הצלחת להתאבד."
אלו המילים האחרונות שאבא שלי אמר לי מאז שיצאתי בפניו מהארון בתור טרנסית. את אותו הלילה לא העברתי בבית.

קרא עוד »

בעוד 10 ימים אעמוד מתחת לחופה…

5 שנים אחרי שנתתי בפעם הראשונה לאמת לצאת לי מבין השפתיים, ו-4 וחצי שנים אחרי שהכרתי את מי שילווה אותי ביתר מסע היציאה, ובעוד הרבה מסעות בעתיד ב״ה, ומעניק לי אושר שלא הייתי יכול אפילו לחלום עליו מתוך הארון – החלום הזה הפך למשאלה ולציפייה כמעט הכי גדולה שלי. שני רק למשפחה שאני כבר מת להקים איתו.

קרא עוד »

שתפו את המאמר