דניאל יונס
"זכויות אדם הן ערך דתי", הזכיר הרב שי פירון בערב לציון פסח שני-יום הסובלנות הדתית. "אם תורני זה להפסיק ללמוד ספרות אז אני לא תורנית" קבעה אפרת שפירא-רוזנברג.
ביום חמישי החולף ציינו את פסח שני כיום הסובלנות הדתית באמצעות יום עיון שכותרתו "הכלת המיעוט והשונה למען החברה כולה". אחרי שבשנים הקודמות ניסינו להבין האם יש בכלל דבר כזה סובלנות דתית, ומה תפקידה של ההנהגה ביחס למיעוטים, השנה רצינו לבדוק איך הסובלנות נראית מנקודת מבטו של הרוב. מה מרוויח כלל הציבור כשהוא מכיל בתוכו את השונה? את הערב יזמו הארגונים בת-קול, קולך, חברותא ונאמני תורה ועבודה, והוא התקיים בבית יהודית בירושלים בחסות הקרן החדשה לישראל.
בחלקו הראשון של הערב התקיימה שיחה בין אפרת שפירא-רוזנברג לבין הרב שי פירון. בראשית דבריו ביקש פירון להזכיר ולהזהיר שבסיפור פסח שני המסופר בתורה לא מדובר בסובלנות אמיתית כלפי אנשים ומצבים 'כמו שהם', שהרי בפסח שני אותם טמאים כבר נטהרו ובעצם חזרו לחיקה של הנורמה. שפירא-רוזנברג לא רואה בנקודה הזו חולשה של ההחלטה לבחור דווקא בפסח שני כיום שמייצג את הסובלנות הדתית. לשיטתה העיקר הוא לחשוב מחוץ לקופסה ולחפש פתרונות יצירתיים למצבים הלכתיים וחברתיים מורכבים. היא טוענת שהחשיבה הדיכוטומית של רוב ומיעוט אינה מוצדקת, שכן כל אדם, משתייך לעתים לרוב ולעתים למיעוט ולכן זה צריך להיות אינטרס של החברה כולה ושל כל פרט בחברה לשמור על זכויותיו של המיעוט ולהכיל אותו.
הרב פירון מצידו התקומם במהלך הערב בכל פעם ששפירא-רוזנברג ניסתה להנגיד בין ערכים דתיים-יהודיים לערכים מערביים-הומניים. "ככל שהפער בין ההלכה לזכויות אדם במובן המודרני שלהם ילך ויגדל, יכולת ההזדהות של אדם סביר עם היהדות תלך ותקטן. יהדות ודמוקרטיה, יהדות וזכויות אדם אלו סוגיות קריטיות, אם לא נבין את זה יקרה משהו רע ליהדות שלנו." אמר הרב פירון, והוסיף: "הישיבה הזו ביחד במקומות שעוסקים בקבלת האחר והשונה חשובים כי הם יכולים להגדיל תורה ולהאדיר."
כששפירא-רוזנברג ניסתה להזכיר לרב פירון שלא כל השונים שוים בעיני הכלל , כי קל לחברה להכיל שונים כמו מוגבלים או קשישים, אך קשה יותר להכיל שונים כמו הומואים ולסביות, גלשה השיחה לדיון מרתק על ההווה והעתיד של הציונות הדתית ולתהייה איפה המנהיגים שלה. שפירא-רוזנברג קראה לרבנים הצעירים, ביניהם הרב פירון, לקחת אחריות. "אל מי אתם נושאים עיניים, לרב דרוקמן שהביע תמיכה בקצב?!", הרב פירון מצידו רמז שגם הציבור, הרוב הדומם צריך לקחת אחריות.
החלק השני של הערב הוקדש לתיאטרון כשקבוצת הנשים הדתיות "קצ'עקס" העלתה מופע של תאטרון פלייבק תאטרון אילתור המבוסס על סיפורים אישיים של הקהל. "קצ'קעס" עלו לבמה ללא מחזה ידוע מראש. השחקניות שמעו סיפורים מהקהל ושיקפו אותם על הבמה בהומור ברגישות ובליווי מוסיקלי. הן נתנו לקהל הזדמנות להרגיש איך בחורה דתייה שיצאה מהאולפנה מרגישה ביום הראשון של הלימודים באוניברסיטה כשלפתע היא מוקפת בגברים בקירבה שלא הכירה קודם, איך גבר סטרייט מרגיש כמיעוט בבית הכנסת של הקהילה הגאה בניו יורק, ומהי תחושת הזרות של ישראלי בין סינים שהופכים לגוש אחד מאיים כי הוא אפילו לא מצליח להבדיל ביניהם. החיבור בין הקהל לשחקניות היה מיידי וסיפורים אמיתיים על שונות, פתיחות ופחד קיבלו חיים ואינטרפטציות חדשות.
