ההסבר הנדוש לגבי מיקומו של חג הסוכות בסתיו במקום באביב כשבאמת יצאנו אל המדבר, הוא שאנו חוגגים אותו עכשיו כדי להראות לעולם שלא אכפת לנו לשבת גם בגשם בסוכה. אבל כשהצטרפתי לטיול סוכות של חברותא לנחל אוג במדבר יהודה לא היה זכר לגשם שכל מורה שלי ביסודי הזכיר. היה אביך וחמים כאילו שאנחנו עדיין בעיצומו של הקיץ. חג הסוכות ואפילו שעון החורף עצמו לא שיפרו לנו את התנאים.
וככה יצאתי למפגש הראשון שלי עם אנשי חברותא: עם מים בבקבוקים כדי לפצות על הגשם שלא יהיה, עם קרם להגן מהשמש שתכה בנו, ועם זכרון ערני כדי לנסות לזכור את השמות של האנשים שאפגוש. אחד ממארגני הטיול שהכרתי עוד לפני הקמת חברותא אסף אותי, ואחרי שאספנו עוד שני ירושלמים יצאנו לדרך. ממש כמו במעלית, ראינו את המספרים יורדים: 100 מ' מעל פני הים… גובה פני הים… 50 מ' מתחת לפני הים… ואז כמובן צלצול טלפון נואש לאחד המארגנים האחרים כי לא ידענו איפה בדיוק אמורים להפגש. עצרנו בתחנת דלק ליד הכניסה לקיבוץ כדי להתקשר, אבל התברר שלא היה בזה צורך – מתוך המשפחות החרדיות שרכבו שם על גמלים, לבין החיילים החמודים בסד"ח, עין חדה יכלה לזהות שכמה רכבים של אנשי חברותא כבר הגיעו לתחנת דלק ומחכים לראות לאן הולכים. אחרי שכולם הגיעו וקנו חטיפים ואייס קפה אחרון לפני המסלול חזרנו למכוניות ונסענו לחנייה של תחילת המסלול.
לירושלמי שרגיל לאוויר הרים צלול כיין, האובך והחום הרגישו ממש כמו שכבה עבה נוספת של בגדים. איתי, המדריך של הטיול, הרגיע אותנו ואמר שהמסלול קצר יחסית, וגם נמצא רוב הזמן בתוך קניון, אז יהיה צל. "כן, וגם יהיה H&M" (-הערה מהקהל). כדי שלא נרגע יותר מדי, הוא גם הזכיר שנעלה שלושה מפלים יבשים ונחגוג 25 שנה למבצע משה. ואכן כך היה – טיפסנו מפלים, שמענו על עליית האתיופים הראשונה, היה מסלול קצר בתוך קניון ונראה לי שכמעט על כל מטייל היה לפחות פריט ביגוד אחד שהגיע מ-H&M.
כדור ססגוני בבריכה – פוגע בדיסקרטיות?
אחרי כשעתיים וחצי של הליכה, עם עמידה מרשימה בלו"ז (כל הכבוד למארגנים ולמדריך!), ולפני שהתחילו להשמע תלונות רעשניות מדי לגבי החום, הגענו חזרה למכוניות ונסענו לוורד יריחו כדי להכנס לבריכה. למזלנו, שלחנו צוות משא ומתן החלטי ומשכנע לקופת הבריכה – מה הצוות הזה עושה בחברותא, כשיש למדינה כל כך הרבה על מה להתמקח עם העולם?! – וזכינו בהנחה נוספת במחיר הכניסה שלנו לשם.
אף אחד לא היסס לקפוץ למים, וכשהיינו במים לא לקח יותר מכמה דקות עד שגם הכדור המתנפח הגיע. הכדור היה מקושט דמויות דיסני, והיו קצת דאגות שהכדור הססגוני מפר את חוקי הדיסקרטיות החשובים של חברותא, אבל לא היו יותר מדי אנשים בבריכה בפרט ובמצפה יריחו בכלל, אז הדאגות נעלמו ובמקומם באה השאלה הבאה – מה עושים עם הכדור. היה ברור שמשהו תחרותי חייב להתרחש בין נציגי ירושלים לבין נציגי תל אביב, כאשר תושבי מודיעין ובית שמש יצטרפו לקבוצה שצריכה עוד אנשים גבוהים. החוקים של המשחק לא היו ברורים אבל אחרי כמה ניסיונות הגענו למקום האידיאלי הזה שבו כולם באמת משחקים את אותו המשחק באותו זמן.
הריח של בשר שמחכה לסועדים הוציא מהבריכה את השחקנים ואת הצופים. למרות שזאת היתה הפעם הראשונה שלו בפעילות של חברותא, הא"מ שלנו (אחראי מנגל) כיבד את המטיילים העייפים בארוחה שסיפקה את הסחורה בהחלט. אחרי שהבשר הספיק להחזיר לגופנו את הקלוריות שאבנו בטיפוס מפלים יבשים ומשחקי כדור רטובים, הופיעו בזירה גם קרטיבים, שיהיה מתוק.
כשהגיע זמן תפילת מנחה, ניצל בעל הבריכה את מערכת הכריזה של האתר כדי לבשר לעולם שמתקיים בבריכה מניין. אני לא יודע אם תושבי וורד יריחו נמנעו מלרוץ אל המקום מפני שהם כבר התפללו מנחה או כי הם ראו שיהיו שם בחורים שמתפללים בעודם לובשים בגדי ים צמודים, אבל בסוף אנשי חברותא פנו לבד לכיוון ירושלים והתפללו.
אספנו את מה שנשאר – השותפים בדירה החדשה שלי בירושלים ישמחו שזכיתי במלא קטשופ שלא נפתח – והתפזרנו כל אחד לדרכו. ועכשיו, כשאני יושב בסוכה עם הלפטופ ונזכר בפרטים של היום הזה, המשמעות של סוכות עולה לי לראש. יש סיבות רבות שסוכות נופל עלינו בסתיו, והסיבות קשורות לא רק לגשם. אנחנו חייבים לקחת הפסקה קלילה וכיפית אחרי הימים הנוראיים, צריכים לוודא שחוקי התורה ירגישו טריים כמו ארבעת המינים והטבע שמסביבנו, וחייבים לקחת לעצמנו זמן להתרענן לקראת השנה החדשה. בטיול שבו היה טיפוס על הרים בארץ, השפרצות מים אחד על השני בבריכה, והזדמנות להכיר חברים חדשים, אנשי חברותא עשו בדיוק את זה.
