ראש השנה הוא סוף של שנה ותחילתה של אחרת. ראש השנה הזה הוא גם סוף דרכי בחברותא ותחילתה של דרך חדשה בשבילי. אחרי שלוש שנים מופלאות של חברותא, אני פורש ומשאיר את הבמה לאנשים מצוינים.
הפעילות הקהילתית הזו נתנה לי המון. הכרתי מאות אנשים טובים, עם ברק בעיניים, שחולמים לשנות את החברה הדתית לאומית ואת החברה הישראלית כולה.
כמו חברותא, גם אני עברתי בקבוצה דרך ארוכה. כשהתחלתי עם חברותא, חשבתי שיגיעו אולי עשרה הומואים דתיים. חשבתי שמצבם של ההומואים הדתיים זועק לשמים וצריך לעשות בו שינוי.
בדרך גיליתי אנשים, חלקם חברים משכבר וחלקם הפכו לחברים, שמאמינים בדרך ובחזון שלנו ומוכנים לעזור, להרים כתף ולהזיע.
אחרי שפגשתי הרבה הומואים דתיים, וגם המון לסביות מתנחלות, טרנסים חרדים, פמות, בוצ'ים, קרוס דרסרים, אינטר ופאן סקסואלים דתיים, אנשים חכמים עצובים ומצחיקים – הבנתי שאני באמת לא מבין כלום, ומכל אחד יש מה ללמוד.
…שהביאוני עד הלום
תודה מיוחדת אני חייב לאנשים שבלעדיהם כל זה לא היה קורה: לנתי, שעיצב את חברותא במידה רבה בדמותו, ולעמית, האיש והאגדה, שהביא איתו חזון, מרץ ואינסוף השקעה כדי שחברותא תצליח. גם בפעילויות וגם, במיוחד, באתר האינטרנט. על פי החזון שלו הוקם אתר האינטרנט של חברותא, לו אלפים רבים של קוראים מידי חודש.
היו לנו ויכוחים מרים, כמו האם לקיים פעילות על טיפולי המרה שבה יהיה גם פסיכולוג דתי שמצדד בטיפולי המרה. חלקנו טענו שצריך לתת במה לכולם, וגם זו אופציה רלבנטית להומו דתי, וחלקנו טענו שמי שכבר היה בעצת נפש ומגיע לחברותא, לא צריך לעבור את כל התהליך הנורא הזה שוב- ועוד אצלנו. כמו שאתם זוכרים, בסוף הגיע פסיכולוג דתי שמבצע טיפולי המרה וגם אחד שמתנגד לכך, והיה ערב מרתק.
אני חושב שמכל הוויכוחים והפעילויות נבננו, וחברותא הפכה לקהילה ולבית שמח להומואים דתיים. גילינו שלא תמיד אנחנו מסכימים על הכול (כמו הויכוח האין סופי על המניין הגאה) אבל עדיין אנחנו בית שיכול להכיל דעות שונות ודתיים שונים.
תודה לכולכם, אני ממשיך הלאה.
התשובה כקבלה עצמית
ופטור בלא כלום אי אפשר, הלוא זה בכל זאת דבר תורה, אז אנא הרשו לי לצטט מדבר התורה שכתבתי לקראת שבת שובה של שנה שעברה. קראתי את הדברים שוב, וגם היום, שנה אחרי, הם רלבנטיים בעיניי כתמיד.
במהלך ראש השנה בשנה שעברה עילעלתי תוך כדי התפילה בספרו של הרב שג"ר ז"ל "שובי נפשי", העוסק בענייני תשובה. אני רוצה לשתף אתכם בפן אחד של התשובה שנראה לי רלוונטי במיוחד לנו כהומואים דתיים – "התשובה כקבלה עצמית". זהו דיון של הרב שג"ר במשנת התשובה של ר' צדוק.
כותב ר' צדוק: "עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכיות, רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון השם יתברך" (צדקת הצדיק אות מ').
ובמקום אחר הוא כותב: "תשובה, היינו שמשיב אותו דבר אל השם יתברך. רוצה לומר שמכיר שהכל פועל הש”י, וכוחו אפילו המחשבה טרם נוצרה בלבו של אדם… נמצא הש”י נתן לו כח גם בהעבירה ועל ידי זה אחר התשובה הגמורה הוא זוכה שזדונות נעשין זכיות כי גם זה היה רצון הש”י כך".
הרב שג"ר מסביר את ר' צדוק כך: התשובה הגבוהה איננה הכרה באחריות לחטא וחזרה ממנו, אלא דווקא התנערות ממנו תוך הבנה שגם החטא מגיע מרצון הקב"ה. כלומר, לפי ר' צדוק תשובה היא קבלת עצמך גם כחוטא. ובניסוחו של הרב שג"ר: "הדרך שבה מתגבר החוטא על הקונפליקט שבינו לבין חייו ועל חוסר שביעות הרצון שלו מעצמו הינה דווקא בקבלת עצמו כפי שהוא. לפי ר' צדוק תשובה היא תשובה אל עצמך כפגום וחוטא, ומבחנה הוא בכנות שלה".
אצל הרמב"ם התשובה היא ביטוי לחירות המוחלטת של האדם – שאין הדבר תלוי אלא בי. ר' צדוק מבין את המושג תשובה בדיוק להפך: ההבנה ששום דבר לא תלוי בי, אלא הכול תלוי בקב"ה. נקודת המבט היא שהקב"ה ממלא כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה (=אין מקום פנוי ממנו) והכול ברצון הקב"ה – ומפרספקטיבה זו, כשם שקילוסו של הקב"ה עולה מגן עדן, כך הוא עולה מן הגיהינום.
לפיכך שאלתו של השב בתשובה לא תהיה כדברי הרמב"ם: האם אני יכול לשנות אורחות חיי? אלא: האם אני יכול לקבל את עצמי? המסקנה הזו של ר' צדוק היא בעיניי מדהימה וקשה: האם אני יכול לקבל את עצמי?
צריך לומר שקבלת עצמך כחוטא מתוך הבנה שהכול מהקב"ה, לא מתירה את האסור ולא פוטרת מעונש. וכך כותב ר' צדוק: "ועל דרך זה עשתה אסתר במה שאמרה כאשר אבדתי אבדתי. היינו, גם על אבידת הנפש חס ושלום על ידי מה שעשתה עבירה ברצון להצלת כלל ישראל. וכן מה שאמר שמשון תמות נפשי עם פלישתים… היינו בעולם הבא" (תקנת השבין ה', ב').
כלומר, גם אסתר ושמשון עשו מעשה אסור מתוך ההבנה שלהם שזה מה שנכון לעשות, אף על פי שזה חטא. ר' צדוק מפרש את מה שאמרה אסתר "כאשר אבדתי אבדתי" כשני אובדנים: מיתה בעולם הזה ואובדן העולם הבא בשל החטא, ובכל זאת עשתה מה שעשתה אף שהוא אסור, כי הבינה שגם זה מהשם יתברך.
על תשובה כחזרה לאותנטיות הפנימית וכקבלה של העצמי יש עוד הרבה מה לכתוב. כדרכם של בלוגים ברשת קיצרתי במקום שצריך להאריך. את השיעור המלא אפשר למצוא בספרו של הרב שג"ר ז"ל "שובי נפשי" בפרק "תשובה כקבלה עצמית" (עמ' 126 והלאה).
שנזכה לשוב בתשובה שלמה ושנזכה לקבל את עצמנו כמו שאנחנו,
כתיבה וחתימה טובה,
בני
9 תגובות
בני, אתה שותף אמיתי וחיוני לדרך ולחזון. אני בטוח שזה רק פסק זמן, ושנראה אותך עוד הלאה בעשייה.
לנצח תהיה חבר של כבוד בוועד חברותא 🙂
בני .
הרבה תודה והערכה, וקצרה התגובה מלהכיל.
גם בניכר, יידע בני שמסר את עתיד חברותא בידי מנהיגים הראויים לכך.
"בכל ציפייה יש עצב נבו"
בפגישה הראשונה של חברותא הייתי מבוהל. כמו כל אחד אחר, אני מניח. כמו בכל פגישה ראשונה אחרת.
ההבדל מבחינתי היה שבצד השני היו הפעם אנשים אמיתיים. לא אג'נדות, לא פוליטיקה, לא תנועות שחרור הצלה וכיבוש העבודה. משהו בך, באיך שדיברת, בכנות ובאנטי-דרמטיות, הוציא את כל המסע הזה אל הדרך. בשקט ובביטחון: לא בשמיים ולא מעבר לים, הדבר הזה. פשוט אמרו כן.
עדיין לא על סיפה של הארץ המובטחת, ובכל זאת בדרך. אני מבטיח להתגעגע, אליך, לניר, ולאושו. ושנה טובה גם כן.
לייק לאליק!!
המון בהצלחה לך ולניר באמריקע הגדולה!!
אני אתגעגע! 😉
שה' יתן לכם מרגוע ושקט נפשי לחזור למוטב ולדרך הישר – לאהבה אמיתית בין איש לאישתו.
יש קליפות בעולם וה' נותן לנו את הרבנים והאנשים הנכונים להיתגבר על הקשיים ולשוב בתשובה.
התשובה היא חיפוש עצמי אמיתי, לחזור לייעוד האמיתי שה' ברא אותי עבורו.
רק כך נוכל באמת לחיות בעולם מתוקן. להוליד ילדים טובים וישרים ולהביא את הגאולה הפרטית והכללית.
אני שמח לראות שתגעגעו- כי גם אני אתגעגע.
אליק: אני אמנם מחבב את אושו, אבל נראה לי שאתה באופן ספציפי תתגעגע לג'ושו.
נשמע הבדל קטן, אבל זה בעצם ההבדל בין זן לטנטרה. ללא ספק חתיכת הבדל.
ואם אני כבר בשוונג: זה בערך כמו ההבדל בין דיינמיק לויפאסאנה מדיטיישן.
רק טוב, נתראה בתפילה, בני.
אוהב אותך בני, שיהיה לכם טוב. נשיקות.
גדול