בתור התחלה נשאל שאלת טריוויה: על איזה איסור תורה מותר (לפחות לדעת חלק מן הפוסקים) לעבור בפורים?

ובכן, כך כתוב בשולחן ערוך או"ח, הלכות פורים, סי' תרצ"ו :
"ומה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונים אלא לשמחה בעלמא"

כלומר האיסור של "לא ילבש גבר שמלת אישה" (ויקרא כב' ה)  אינו חל בפורים מן הטעם שהתחפושת הפורימית היא היתולית בלבד ואין מטרתה התחזות של אמת למין השני. בזמן ובמקום אחר מן הראוי היה לדון בשלל ההיבטים המעניינים של האמירה הזו, כגון כיצד אנו מבינים שהאיסור של לבישת בגדי המין השני הוא לצורך התחזות בלבד ומה הקשר בין טעמה של המצווה הזו לבין היישום ההלכתי שלה בתחומים רבים (למשל לגבי שחקני התאטרון והקולנוע), אך כרגע ארשה לעצמי להתמקד בשאלה אחרת שמתפצלת לשתיים: מדוע ההבחנה המגדרית הכול כך חשובה ביהדות בדרך כלל מופרת ומדוע זה קורה דווקא בפורים?

בטרם נדון ביוצא מן הכלל, נחדד מעט את הסימון של הכלל.

ביהדות ההלכתית יש עמדה מהותנית ברורה מאוד לגבי הבדלי האופי והאישיות בין הגברים לנשים, וצורך מודגש הוא להפריד ולמנוע את טשטוש המגדר. מבין ההסברים הרבים שהוצעו לעניין אני בוחר להתמקד בהסבר (המיוחס בין השאר לאנתרופולוגית מארי דאגלאס) הרואה בהפרדה זו חלק מן הפראדיגמה היהודית שחיה בעולם של הפרדות: בין טמא לטהור, בין סוגי הצמחים השונים המרכיבים ביחד שעטנז וכלאיים, בין בשר לחלב וכו'.

ההפרדה בין הגברי והנשי מוצאת את מקומה בכל הרבדים – מן רובד ההלכתי של הפרדה בתוך בית הכנסת ועד הרובד המטפיזי של ההבחנה בין תפיסת הגבריות הקווית והמכוונת (יושר) לבין תפיסת הנשיות הרכה והמכילה (עיגולים). מן הראוי יהיה לציין החקר המדעי העדכני של ההבדלים בין המינים נוטה להתרחק מההנחות הראדיקליות של שנות השישים שייחסו את כל ההבדלים בין המינים להבניה החברתית ולקבל את הגרסה המשוכללת של ההנחה המהותנית בדבר ההבדלים בין המינים. הנחה זו מדברת על מכלול של הבדלים מובנים שמאפיינים את שני המינים, שנוטים להתגמש, אך לחלוטין לא להיעלם (לסיכום יפה ועדכני של הנושא בעברית ניתן לעיין בפרק ה- 18 בספרו של סטיבן פינקר "הלוח החלק" או בספרו של סיימון בארון כהן "ההבדל המהותי").

בכל אופן, מה ראינו לטשטש ההבחנה הזו בפורים דווקא? נראה כי יש בפורים, יותר מאשר בכל חג יהודי אחר, את האלמנט הניצב מעל הרציונל, ובכלל זה מעל הרציונל הדתי. המציאות נהפכת כל רגע על פניה ושמה לעל את כל הניסיונות להתמודד עמה באופן מושכל. כל הדמויות במגילה עסוקות כל הזמן בהתחפשות ובהתפשטות – מבחורה אלמונית למלכה, ממלכה למוצאת להורג, מיהודי פשוט למשנה למלך ולמועמד לתלייה ושוב למשנה למלך. מלחמה חזיתית במצב כזה הנה חסרת תועלת כי האויב מחופש לידיד וכן ההפך. לכן הדרך האפשרית להתמודד עם הסיטואציה היא לא להילחם בה, אלא לזרום עמה, לתת לעצמי להישאב אל תוכה ותוך כדי ההישאבות לנצל את הרגע הנכון. כך עושה אסתר. היא נלקחת לבית אחשוורש ( במצב שנראה כעבֵרה על הלכה שהיא בייהרג ובל יעבור ואף הופכת לדוגמה של "העבֵרה לשמה" לדורות). שם היא ממשיכה להתנהל כרגיל ולחכות לשעתה, גם שהכול נראה כקורס אל מול עיניה. אסתר מאפשרת לעצמה להישאב לתוך הסיטואציה עד החלק העמוק והמסוכן ביותר שלה ושם, תוך ההרגשה האינטואיטיבית של העיתוי, לפעול את פעולתה.

יתרה מזאת, בפורים מודגש במסורת היהודית במיוחד המוטיב של ה"התעלות מעל הגבולות". אם במשך שנה עלינו להבחין היטב "בין אור לחושך ובין ישראל לעמים", בפורים עלינו לא להבדיל בין "ברוך מרדכי" ל"ארור המן", כלומר למחוק את הגבול בין צדיק לרשע ובין יהודי לשאינו יהודי.

זה דומה במידה רבה לרעיון העומד מאחורי הצגות הדראג. גם הן נועדו להפריך את הנורמות המגדריות הקשיחות של החברה על ידי הפנייה גם לחתירה תחת ההבחנות המגדריות (הצגות הדראג) וגם על ידי ההקצנה שלהם עד כדי פרודיה ("דובים", "לסביות של ליפסטיק"). הבדיקה הזו מאפשרת לגברים לבדוק את הצד הנשי שלהם, ולנשים את הצד הגברי.

לא תמיד הפרודיה הזו חייבת להוביל לערעור של ההגדרות. לעתים היא יכולה דווקא לחזק אותן, כמו שזה קרה למשל עם פעילה לסבית יהודיה בארה"ב, נורה וינסנט. היא החליטה לעשות ניסוי של התחברות לחלק הגברי באישיותה ובמשך שנה התחזתה לגבר בשם "נד" וניהלה חיים של גבר הטרוסקסואל שכללו משחקי בייסבול, לגימת הבירה בחברת גברים ודייטים עם נשים. דווקא ההתנסות הזו עזרה לוינסנט להבין שהיא ממש לחלוטין לא גבר, אלא אישה בכל רכיבי אישיותה.

וכאן אולי התפקיד השני של התחפושת הפורימית. היא מאפשרת לנו להתחפש כדי להסיר את התחפושות. זהו תפקידו ההיסטורי של הקרנבל: לעטות מסכה כדי לעשות משהו שלא היינו מעזים לעשות "עם הפרצוף האמתי". לכן התחפושת של פורים מזכירה לנו את המסכות של כל השנה ונותנת לנו את האפשרות לחשיפה אמתית (שאולי צריך גם קצת להשתכר כדי להיות מסוגלים לה).

הנושא הזה קרוב במיוחד להומואים. רבים מאתנו נאלצו בעבר ונאלצים גם היום להתחבא ולהסתתר בארונות, בכדי לא להיפגע במסגרות החברתיות השונות. לכן פורים מאפשר לנו לעטות מסכות פעם אחת בשנה – כדי להיות כל השנה ללא מסכות.

פורים שמח ועליז,

זאביק