חיפוש
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
חיפוש

וואו. איזו שבת זו הייתה

המילים קצרו מלהכיל את היופי, החיבור והקהילתיות שאפיינו את השבת הזו.

וואו

איזו שבת זו הייתה,

המילים קצרו מלהכיל את היופי, החיבור והקהילתיות שאפיינו את השבת הזו.

יצאנו כולנו, קבוצת קדם בלוד, לשבת מיוחדת, שבת ויקהל, במושב תירוש במחוז ירושלים,

שבת של חיבור בין אנשים מימין ומשמאל אוהבי מסורת.

לקראת צהרי שישי הגענו כולנו לווילה בתירוש. מודעות המפרטות את תוכנית השבת נתלו בכניסה, ושמות על דלת כל חדר הראו לנו היכן להתמקם. משם הלכנו למדשאות לצד ארוחת צהריים ומוזיקת רקע.

זמן לפגוש את כולם לפטפט להכיר אנשים חדשים ובעיקר להתרענן.

לאחר מכן התארגנו לשבת, הדלקנו נרות, התפללנו מנחה ועשינו קבלת שבת נוסח קרליבך – כולם יחד בשירה.

נכנסנו לחדר האוכל, שולחנות ערוכים בכל טוב הארץ ושירונים שהודפסו במיוחד לשבת חולקו לכולם. סעודת השבת הייתה מלאה בשירים ודברי מתיקה. ולקינוח התכנסנו במעגל למשחק אמת או חובה עם תכנים מיוחדים.

הבוקר נפתח בתפילה בבית הכנסת הסמוך. ובסיומה התכנסנו לקידוש ומעדני חלב לצד פעילות מרעננת ומצחיקה במיוחד. בסיום הפעילות התכנסנו שוב לחדר האוכל והפעם ארוחה חלבית מרימה ומפנקת.

בפעילות האחרונה לשבת התפצלנו לארבע קבוצות המתחרות זו בזו – מי יצליח לסיים את החלקים שקיבל. איזו אסטרטגיה כל אחד יבחר. היה כיף לראות איך כל אחד חושב אחרת.

שוב נכנסנו לסעודה השלישית עם שיריה המיוחדים.

השבת מגיעה לסיומה, השמש נוטה לשקוע. תפילת ערבית, הבדלה, תמונה קבוצתית – והופ, שוב חוזרים לקרקע למציאות החיים הרגילה.

זה היה מעין עצירה של הזמן ל24 שעות של התחברות בין אנשים גשם ורוח.

בין תפילה עוצמתית למשחק חברים, בין שיר נשמה המתנגן על מיתר הלב, לבין שיח עמוק המגלה את מה שבלב.

ויקהל בכל המובנים פשוטו כמשמעו

הסיפור של נריה שמעון

"יצאתי מהארון עוד לפני שנפגשתי עם גבר, עוד לפני שהיה לי משהו עם מישהו… לא הרגשתי שום צורך לחכות לזוגיות או להתנסות. זאת פשוט הייתה ההרגשה שלי"

קרא עוד »

אני זוכר את זה, שהוא הביט בי ואמר ש״זה לא אמיתי ורק מחשבות שווא ואי אפשר באמת לאהוב בנים, אתה לא רוצה למות לבד״.

אני זוכר את היום הזה טוב מאוד, כי הוא שרט לי את הלב. זוכר איך אבא שלי אסף אותי אחרי זה עם המונית שלו, ואיך נכנסתי וישבתי במושב האחורי כאילו הייתי לקוח זר, ורציתי שהוא ישאל אותי מי כיבה לי את הלב, איך היה אצל הרב, אבל אבא לא שאל.

קרא עוד »

ובחרת באהבה

הפסיכולוג שלי נוהג לומר את משפט המחץ הזה כל פעם כשאני מעלה את הנושא בכותלי חדרו. בתחילה עיוותי את פניי בסלידה מהקלישאה השגורה אותה דקלם פעם אחר פעם, אך עם הזמן היכרתי בנכונותה וחרטתי אותה על ליבי.

קרא עוד »

שתפו את המאמר