
"השיח הזה חורץ דיני נפשות" קבעתי, "אתם לא חייבים לחשוב כמוני בנושא אבל גם לא חייבים להשתמש בשפה הזו כדי להתנהל מולו", סיכמתי.
ואני? אני לא מנסה "לקבור את האומללים בנטיות" אני הוא שמנסה לעזור לאותם אנשים שלא לשקוע בדיכאון וללכת לאיבוד בו, אני וחבריי הם אלו שמנסים להציל מטביעה חיי אדם בזמן שאנשים אחרים דוחפים את הראש שלהם חזרה אל מתחת למים, אני וחבריי וכל הקהילה הלהט"בית הם האנשים הטובים שנמצאים באמצע הדרך, וכמו עם היועץ מהישיבה, לא מנסים לחנך לערכים שונים – אלא להציע נווה מדבר, למי שבעזרת עשרות מאמרים ומאות קללות במסדרון, נשלח חסר כל למסע במדבר.

שלום צ’אט ג’י פי טי, תוכלי לספר לי בבקשה מהי הומופוביה?
כמו שצ’אט ג’י פי טי אמרה, יש קשר מובהק בין דתות לבין הומופוביה. ספציפית, יש קשר מובהק בין היהדות לבין הומופוביה. לפני כשנה פרסמתי ב”התקופה” את המסה “כה אהבו חכמינו”, שעסקה בדרך שבה היהדות המסורתית פירשה את סיפור רבי יוחנן וריש לקיש בנהר הירדן. משפט הפתיחה הפלרטטני של ריש לקיש: “יופיך לנשים”, שאותו ניתן להבין בקלות כ”אתה יפה כמו בחורה” פורש לאורך ההיסטוריה היהודית כ”חשבתי שאתה אישה”, כי לא ייתכן שדמות נכבדה כל כך, הנמנית על חבורת הרבנים המכונה “חז”ל”, תהיה אדם שנמשך לגבר. אבל הסיפור קורע הלב של שני החכמים הוא סיפור אהבה רומנטי, ועוד כזה שנגמר בטרגדיה, אולי כדי להזהיר את מי ששוקל להתאהב בגבר.

בעוד 10 ימים אעמוד מתחת לחופה…
5 שנים אחרי שנתתי בפעם הראשונה לאמת לצאת לי מבין השפתיים, ו-4 וחצי שנים אחרי שהכרתי את מי שילווה אותי ביתר מסע היציאה, ובעוד הרבה מסעות בעתיד ב״ה, ומעניק לי אושר שלא הייתי יכול אפילו לחלום עליו מתוך הארון – החלום הזה הפך למשאלה ולציפייה כמעט הכי גדולה שלי. שני רק למשפחה שאני כבר מת להקים איתו.

אני זוכר את זה, שהוא הביט בי ואמר ש״זה לא אמיתי ורק מחשבות שווא ואי אפשר באמת לאהוב בנים, אתה לא רוצה למות לבד״.
אני זוכר את היום הזה טוב מאוד, כי הוא שרט לי את הלב. זוכר איך אבא שלי אסף אותי אחרי זה עם המונית שלו, ואיך נכנסתי וישבתי במושב האחורי כאילו הייתי לקוח זר, ורציתי שהוא ישאל אותי מי כיבה לי את הלב, איך היה אצל הרב, אבל אבא לא שאל.

"אולי תְּלמד את הבן שלנו לקראת הבר-מצווה?".
האימהות כולן הרימו אירוע לפנתיאון, ואבינעם קרא מעולה ובשיא הביטחון. כולנו גאות ומזילות דמעה או שתיים.

אמיר אוחנה, הומו מוצהר, עומד כיושב ראש ועדת השופטים של חידון התנ״ך.
אמרנו שהיום שמים את המחלוקות בצד ומדברים אהבת חינם. אז היום אני שם בצד את הביקורת שיש לי ואני רוצה להגיד שבעיני הסיטואציה הזו מרגשת וחשובה.

"דע שאתה חשוב בעולם הזה"
בפעם הראשונה שסיפרתי להורים שלי שאני טרנסג'נדר, אימא שלי קצת הייתה בשוק אבל אבא שלי הוא הראשון שקיבל. לצערי הרב אבא שלי כבר לא איתנו, והרגשתי מאוד בודד. מכאן התחיל הרצון שלי להתחזק בדת ובאמונה, באתי מבית חילוני אז להתחיל כזה תהליך לבד זה לא כל כך פשוט כמו שזה נראה.

אנחנו צריכות להיראות
אנחנו קהילה חזקה שגדלה מיום ליום, ולא נופלת. אנחנו נהפוך את העולם שלנו ליותר טוב.
אנחנו ננצח.

"מי שמפחד לחזק את שרקי ולעשות לו לייק של אמפתיה, חושש מן הטאבו המגזרי"
נציגי הציבור שמפחדים להביט במראה ששרקי מעניק להם – ישלמו מחיר אלקטורלי כשהנוער ירגיש שמנהיגותם מאבדת רלוונטיות. כשם שעזבו צעירי ש"ס ואגודה אל חיקו של בן גביר, יעזבו צעירים נוספים מפלגות נוספות שלא יישרו קו עם המאה ה־21, ועם הפוסט המכונן של מי שבסך הכל רוצה להיות אבא בשולחן שבת.

הרודפים אותנו? שבו בפינה בבקשה, עם הפנים לקיר
יש המון המון שבח לומר, ואילו פי מלא דברי שבח אין אני מספיק להודות לכל מי שראוי להודות לו. בדין הייתי צריך לסיים בשבח, אבל לבי אינו מתיר לי. העוול שנעשה לי מצד אנשים הנסמכים על שירותיי ועל תרומתי פשוט קשה מנשוא.

התהום נפערת, אבל חוט מאיר של חסד משוך עליה
אתמול כתב יאיר שרקי ברגישות ובאומץ רב שהוא ״אוהב בנים ואוהב את הקדוש ברוך הוא״, ומאז הוא זוכה לתמיכה נרחבת ומרגשת | יודע האדם: כמה הייתי רוצה להמשיך להאמין בזה או בזה, כמה הייתי שמח אם הכל היה שונה

אלוהים לא נמצא במקום שיש בו שנאה
הייתי צריך לבחור בין לקבל את הבן שלי ולאהוב אותו, לבין להתנכר לו. לזרוק אותו בגלל מי? בגלל אלוהים? אלוהים לא נמצא במקום שיש בו שנאה״.

שחקנית מקצועית
הנה זה שוב קורה…
הוואטס אפ רוטט ורוטט… לוקחת אוויר, לוקחת נשימה. מקווה שמדובר באמירה של מישהו זוטר, או אולי בכלל איזה משהו בקבוצת הגן, השכונה או החברים. אבל הנייד הרוטט לא משאיר כ"כ הרבה מקום לבלבול. שוב כותרת, שוב כיווץ, שוב "הרשת סוערת" ואיתה הקהילה או בכלל הקהילות, שוב התלבטות מה יעשה יותר נזק או תועלת: לדבר? או לשתוק?

קשה מאוד להיות להט"ב דתי. כאילו, סתם ככה
קשה מאוד להיות להט"ב דתי. כאילו, סתם ככה, גם בלי כלום.

באנו חושך לגרש
במשך תקופה ארוכה חשבתי שהקולות בראש שלי, אותם קולות שאמרו לי שאני טעות, שאני מקולקל, שאני לא ראוי לאהבה – הם האור, ואני החושך.

שבת של צמרמורות והתרגשות עד דמעות.
שבת שפשוט אי אפשר להבין כמה אהבה יש באנשים שהיו חלק ממנה, אבל כמה הם גם נשרטו בחייהם ממשפחתם וסביבתם, בגלל שנולדו שונה.

אני חוסכת לדלק לקיץ
הטרידה אותי מאד התחושה הזאת שהורים מסתובבים בתחושת בושה עמוקה. את הילד הם מקבלים לגמרי, אוהבים אותו, אין שם בעיה. אבל הם בארון. היא לא הולכת לבית-כנסת מרוב בושה. פחד. חרדה. של מה יגידו.
שיתרחקו מהם.
שיסובבו להם גב.
איך זה יכול להיות שהיא לא יודעת כמה הרבה משפחות להטב יש לנו בבית-כנסת


הדמעות שירדו לי כשהייתי אז בן 13 בחדר של הרב בישראל, שאמר לי שהומואים הם שטן מלוכלך וחטא חמור בתגובה לוידוי שלי, התחלפו בדמעות של אושר
אני זוכר שכשאוליבר נולד, חיפשנו מקום להתארח בו בבית הכנסת וגם ללכת למקווה, ואז פגשנו ברב ברוס הנדיר והמדהים שארגן לנו חגיגה מאירת עיניים בבית הכנסת בפורטלנד בארה״ב. כשהגענו, לא האמנו – המונים מהקהילה היהודית הגיעו כדי לחגוג איתנו. הרגשנו כמו משפחה אמיתית.


כמה ממכם בעד דברים רעים?
כלומר, לא דברים שנויים במחלוקת, פשוט דברים רעים. התשובה, אני מקווה בכל אופן, היא אף אחד, אף אחד לא בעד מה שרע וכולנו מנסים לצדד בטוב. ובכן, ניתן להסיק מכאן שלהיות בעד מה שטוב ולהתנגד לרע זה דבר משותף (כמעט) לכל האנושות – ולכן זה לא אומר הרבה. אני מציע לעשות את אותו התרגיל עם הומופובים. כמה ממכם בעד טיפולי המרה?


דיספוריה היא אמיתית
דיספוריה היא אמיתית.
לפעמים פשוט לוקח חיים שלמים בשביל להבין אותה. ולקרוא לה בשם.


אמש צוין יום הזכרון הטרנסי. יום שלם של אחדות ותקווה לצד יום שכולו זכרון ואבל
ביום הזה אני נזכרת בכל הא.נשים על הקשת הטרנסית שהכרתי ושסיימו את חייהם, בכל הקשיים המנטליים והחברתיים שהקהילה הטרנסית, הקהילה שלי – חווה באופן יומיומי.


תהיו נאמנים לעצמכם!
לא לחיות זה לפחד. זה לשקוע בחרדות. זה להסתיר את עצמנו מהאנשים הכי קרובים אלינו.
ולפעמים זה מרגיש שאי אפשר אחרת, כי החיים האלה הם פאקינג מפחידים ואם חושבים עליהם יותר מידי – אפשר לשקוע בדיכאון קיומי.


חברותא לעולם תהיה עבורכם.ן בית
מאמר זה הוא צפירת הרגעה בכל חלקי הדיגיטל שלנו. במידה ובמהלך קריאת שורות אלה יתרחש אירוע איומי ממשי תשמע צפירה כפולה מיד לאחר מכן.


היום ישבתי במונית של אבא שלי ובכיתי.
אבא שלי הביט בי דרך המראה הקטנה שתלויה במונית שלו, וראיתי לו את זה בעיינים. ראיתי שכאב לו לספר לי על ההוא שקרא לו הומו וירק. חשבתי על זה, מה זה בשביל אבא לילד הומו לשמוע אדם מבוגר אחר מקלל אותו, תוך כדי יריקה, וקורא לו ״יא הומו״


אני מניח באמת ובתמים שבסך הכל, בשקלול המעלות והחסרונות, טוב לכולנו יחד מאשר לבד
והייתה פעם מערכת בחירות אחת שבה זהבה גלאון רפררה לנאום הסוטים וקבעה נחרצות: "זה או אנחנו או הם". הדיכוטומיה הכוזבת הזו מסוכנת הרבה יותר ממה שהיא נראית במבט ראשון.


לצערי נפלו בכתבה בעולם קטן מספר טעויות
בגליון הקודם (868, בראשית) פורסמה בעלון זה הכתבה "מחקר חדש: טיפולי המרה עשויים להפחית אובדנות". לצערי נפלו בכתבה מספר טעויות אשר עלולות להשאיר את הקוראים עם רושם שגוי לגבי המחקר המדובר ולגבי הקשר בין טיפולי המרה לאובדנות. קראתי את המאמר המדובר של ד"ר סולינס ואת המאמר נגדו יצא, ואבקש לתקן שגיאות אלו.


שבוע המודעות לא-מיניות
במסגרת שבוע המודעות לא-מיניות שחל השבוע, אוריה בן ברית מותיקי חברותא משתף



יום היציאה מהארון הבינלאומי
"יצאת כבר מהארון?
כמה כבר יודעים?
והמשפחה שלך בסדר עם זה? איך החברים קיבלו?"
(כל העולם, שם שם)


לרגל יום הנראות הביסקסואלי
לרגל יום הנראות הביסקסואלי ג'ייסון גרינספן משתף:
אני רוצה לספר לכם משהו: לפני שיצאתי מהארון לא פגשתי ביסקסואל דתי אחר. ומהסיבה הזאת, אני מתעקש לדבר על נראות ביסית.


פרשת הילד בגבעה ופרשת ישי לבב
התלבטתי הרבה על זה, אבל בא לי רגע שנדבר על פרשות השבוע – לא, לא ניצבים, אלא פרשת הילד בגבעה ופרשת ישרי לבב.



אני מתאבלת על מגזר שלם שנראה כמי שכפאו שד
אני לא מתכוונת לצאת כאן באמרות חז"ל על "מה ששנוא עליך" או "ואהבת לרעך כמוך". אני מרגישה שכל כך התרחקנו מהערכים הבסיסיים שחז"ל דיברו עליהם, עד שאמירות כאלה הן בבחינת כוסות רוח למת.


אין זה מקומם של יהודים
לפני מאתיים שנה, כאשר בקייב הלכה אדל לבית הספר וסיימה לאכול את ארוחתה, היא מלמלה בשפתיה את ברכת המזון. כאשר שמעו על כך הבנות האחרות הלשינו עליה למורה כי היא יהודיה ומשכו אותה משערה. לפני אלף שנה, כאשר יוסף הלך בשווקים שבפס, לקחו ממנו כמה בחורים את ספריו וזרקו אותם לבאר רק משום ש"אין זה מקומם של יהודים".


דבר אחד אסור להם לעשות להעלות ילד קטן על המוקד
למרות זאת כשראיתי את המדורה (הסימבולית) שהציתה קבוצת הורים בפתח בית ספר ממלכתי דתי באחת מערי המרכז ביום שישי האחרון, לא יכולתי ללמד עליה סניגוריה.


שמעתי אדם שבטוח ויודע שהאמת אצלו
היום צפיתי בראיון של הרב ארלה הראל מול הרב גיא אלאלוף, שמעתי אדם שבטוח ויודע שהאמת אצלו, שהדיעה שלו, לטענתו, היא קונצזנוס בקהילה הדתית, שהעובדות שלו מוחלטות ולא ניתן מקום לספק, אז לגבי זה אין לי מה לומר כי אני בעצמי לא מכיר את פרטי עדותו – על כל אלה שהצליחו להשתנות, על ההומו הדתי שטוען שהוא נשמר מכל חוויה מינית, על אותו פסיכולוג שהחליט להתעלם מעדות החברים שהוא הביא לו, אני לא אטען שהוא טועה או מטעה, אני לא אטען לחוסר אמינות עדותו, אבל העמדה הבוטחת הזאת שהאמת אצלו שהוא יודע למסור את רצון ה בצורה פשוטה היא בעצמה מעידה על עובדותיו, על דיעותיו ועל גאוותו שמסנוורת אותו.


אבא יוצא מהארון.
פעם חשבתי שלאבא זה הדבר הכי נורא בעולם. אבל עכשיו, זה אצלי וזה הבן שלי. וזה לגמרי בסדר.


המגדר שלי זה אני.
שנים פחדתי לגלות שאני לא מספיק "גבר". כשהייתי ילד אהבתי ללבוש שמלות, לשחק תיאטרון (בבית), לעצב את החדר ועוד כל מיני התנהגויות שיש מי שראה כמתאימות ל"נשים" ואני הפנמתי את המסר הזה. בד בבד גם שיחקתי כדורגל ואהבתי מאוד את מה שיוחס כמתאים ל"גברים". עם זאת המסר שאני "נשי" היה חזק והשאיר בי חותם.


מדריכים.ות בחברותא מספרים.ות על התפקיד, על העשייה ומה שביניהם
מדריכים.ות בחברותא מספרים.ות על התפקיד, על העשייה ומה שביניהם
והיום – גל אלפר ואיתי גטרר-שמחון, מובילי הקשת הסרוגה בחיפה.


אין פה מקום לבלבול מדובר בביריונות
בתור טרנסית בעצמי, שלמדה במוסדות דתיים, אין פה מקום לבלבול מדובר בביריונות. מדובר פה בקריאה לחרם. חרם וכעס שמופנה כלפי ילד שהדבר היחיד שהוא עשה לא נכון הוא להיות שונה. מדובר בתנועת נפש אלימה ואינפנטילית של כעס על האחר והשונה רק משום היותו שונה שכאשר היא נעישת בידי מבוגרים קל וחומר בעלי כוח פובלציסטי היא רצחנית. מדובר בהמון זועם שמשתלח בילד כי מה? כי הוא נולד אחרת?


מדריכים.ות בחברותא מספרים.ות על התפקיד, על העשייה ומה שבנהם
מדריכים.ות בחברותא מספרים.ות על התפקיד, על העשייה ומה שבנהם


בחור בן 18-19, שהולך לטיפול "מקצועי" ו"מבטיח", תרתיי משמע, שנותן תחושה של עוצמה, ביטחון, כמו טריפ מופלא על קוקאין משובח במיוחד הנארז בתוך מעטפת של מציאות אפשרית וחוקית לחלוטין… יש יותר מזה?!
אחד הדברים שאפיינו את הטיפול זה הדגש על כך שניתן לשנות דברים- הנטייה הזאת היא נרכשת ואיננה מולדת, נאמר, ולכן אין שום בעיה לשנות את זה. המפתח הוא בי וזה תלוי רק ברצון שלי. עניין של בחירה.


הייתי בן 15. מדריך בשבט ניצנים (השולטט1!!!!).
היה לי דייט קבוע עם אחת המדריכות המקבילות אלי בצוות, בבית קפה מקומי, מתכננים (עוד) פעולה בסטייל דמיקולו.


סדרת ארון הקודש
"ארון הקודש”
היא סדרת רשת דוקומנטרית שיצרה הבמאית וחברת הקהילה מורן נקר, על להט”בים דתיים שתעלה בתאגיד השידור הציבורי “כאן”. כל פרק מתמקד בדמות, זוג או משפחה בשלב אחר בחיים. הקרנת הסדרה מביאה תיעוד אינטימי של אנשים המתמודדים עם המפגש בין נטיה מינית וזהות מגדרית ובין אמונה ואורח חיים דתי, דרך רגעים משמעותיים וטקסים דתיים, משפחתיים וזוגיים.


אני חושב שהמילה שחיפשת היא "קוויר"
הרב אברהם סתיו, אני חושב שהמילה שחיפשת בפתיחת דבריך היא קוויר (או אולי גיי באנגלית), אדם שהוא חריג מהציפיות הסיס-הטרו-נורמטיביות של החברה שלנו, ולא המילה הומו או הומוסקסאול.


עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר
עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר, ואיננו מסוגלים עוד לחשות. מחזיקנא טיבותא לרב בני לאו שנענה לדברי הרב יובל שרלו וכתב הצעה לחיי משפחה להט"ב בקהילה הדתית (קישור בתגובה הראשונה), ונגע בנקודות רבות ומגוונות. אחרי שהנושא צף מול תלמידים שלי, באתי להגיב לחלק מדבריו, ולהשלים בחלק ממה שנראה בעיני. אשמח לתגובות.


מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל
א"מ;ל"ק: תלמידי ישיבות נדרשו לחלוק מגורים עם חייל בעל הרכב כרומוזומלי שונה משלהם, באופן שאין בו שום בעיה הלכתית. וייאנחו החיילים מן הטרלול הפרוגרסיבי, ותעל שוועתם אליי, והנה באתי בדברים האלה.


מאז שאני זוכר את עצמי, היה לי יותר נוח לכתוב ביד שמאל
מאז שאני זוכר את עצמי, היה לי יותר נוח לכתוב ביד שמאל. זה אף פעם לא היה עניין גדול מבחינתי, פשוט בגיל מסוים הבנתי שקוראים לזה להיות שמאלי, ושרוב בני האדם משתמשים ביד ימין.


אז כן – אני הומו, הפתעה!
אז כן – אני הומו, הפתעה!
ולא – לא מדובר במתיחת 1 באפריל סופר מאוחרת ואין לי חוש הומור כזה גרוע.


"חבל שלא הצלחת להתאבד."
"חבל שלא הצלחת להתאבד."
אלו המילים האחרונות שאבא שלי אמר לי מאז שיצאתי בפניו מהארון בתור טרנסית. את אותו הלילה לא העברתי בבית.


למה צריך בכלל מצעד? ועוד בירושלים?
לאחר הרבה שאלות מהרבה מכרים/ות, חברות/ים ובנות/י משפחה, ושנים ארוכות אחרי שחשבתי שהדברים האלה כבר ברורים לכולן/ם, אני מציע תשובות לשאלות:
למה צריך בכלל מצעד? ועוד בירושלים?


כאן מקשיבים: אני דתייה טרנסג'נדרית
מעיין ניסתה להיות גבר דתי נורמטיבי והתנדבה ליחידה מובחרת בצבא, אבל עמוק בפנים תמיד הרגישה נוח יותר בתור אישה. #כאן_מקשיבים לאישה דתייה טרנסג'נדרית


כדתי, חשוב לי להגיד שרובנו לא כאלה.
כדתי, חשוב לי להגיד שרובנו לא כאלה.
רובנו מאמין שלהיות דתי זה קודם כל ״ואהבת לרעך כמוך״ (גם זה בפרשת ״קדושים״ כבוד הרב).
רובנו סולד משנאת אחים, וזוכר על מה חרב הבית ומה הביא אותנו לגלות.
להיות דתי זה מורשת, מצוות בין אדם למקום וגם בין אדם לחברו, או לתלמידו.
זה לסור מרע, לעשות טוב, לרדוף רק אחר השלום, ולהאמין בצדק. גם אם הוא לא תמיד נראה לעין.
זה לקדש את היופי שבכל פלא בריאה – גם אם אנחנו לא מבינים אותו, והוא לא מסתדר לנו עם תפיסות מיושנות.


יזכור
יזכור.
יזכור עם ישראל את רועי, השם הבדוי בו נודע לרובנו, שבשבת פרשת "נח" ירה בעצמו למוות בבסיס. יזכור עם ישראל את שידעתי רק אני כמעט, שמטפל ההמרה אמר לרועי- "שינוי או מוות". ורועי לא הצליח להשתנות. והוא מאוד רצה. ואם אין שינוי, יש מוות.


קנקן ומה שבתוכו
לכבוד היום הבינלאומי לניראות טרנסית שחל היום, ל', חבר בקבוצה של ארגון חברותא משתף ברגשות ובמורכבויות של להיות טרנס ל' פעיל חברותא אל תסתכל בקנקן


גם לנו זה קרה
גם לנו זה קרה…
הכל התחיל, איך לא, בשבת חברותא, אי שם לפני 9 שנים בגוש עציון. דווקא אז, לא קרה כלום וכל אחד המשיך בחייו.
אבל חייב להיות סוף טוב, אז רצה הגורל ויצאנו כעבור 3 שנים לטיול פסח של…חברותא. וכן, שם כבר נוצר הקליק ומאז הכל התגלגל…


את שאהבה נפשי
"את שאהבה נפשי" הוא מחזה שכתב איתי סגל, שעיקר עלילתו עוסקת בפיגוע בברנוער ובטיפולי המרה. בלב ההצגה יהונתן, בחור צעיר מיישוב דתי שנפגע בפיגוע ונדרש להתמודד עם החשיפה בפני משפחתו בעקבותיו.


משהו קטן על ״סערת הדוריטוס״
משהו קטן על ״סערת הדוריטוס״ (לא זאת שבקיבה שלי במקום ארוחת ערב פעמיים בשבוע), שהוא בעצם משהו קטן וחשוב על הומופוביה גם בכל סערה אחרת.


מה כל כך מעצבן אותם?
הפרסומת החדשה של דוריטוס מציגה את המובן מאליו – יש כל מיני סוגים של משפחות ולכל המשפחות מגיע להיות משפחות. האמירה הזו גררה אחריה סערה ברשת, קריאות לחרם והגדיל לעשות סגן ראש עיריית ירושלים שקבע שעל זה תלויה הבריאות הנפשית של הדורות הבאים.
בנקודה הזו אני מוכרח לשאול: מה כל כך מעצבן אותם? למה המציאות


מחשבות על דוריטוס
מחשבות על דוריטוס
רבים מאיתנו בציבור הדתי לאומי כבר מכירים מאד מאד מקרוב משפחות מהסוג "הפחות מסורתי":
הם מהמשפחה שלנו
הם חברים שלנו עוד מהתיכון
הם החברים שלנו מהצבא
הם חברים מהלימודים
ומהעבודה
ומהשכונה שלנו..


קוויריות במחשכים
הרכבת גולשת לתחנה ואני עולה, ושוב תפילה קטנה שאלוהים יעזור לי עם הנוער הירושלמי הקט הזה שלא חטא כי לא ראה קוויריות או שלא חטא שהסתובב ביום חמישי אחד במרכז העיר ונתקל בי. שאלוהים יעזור.


אז מי האבא האמיתי?
תמיד שואלים אותנו, את דני ואותי, מי האבא של אוליבר. כלומר, לרוב הם שואלים אותנו יותר בנימוס – מי האבא הביולוגי?


ברגע שראשי המערכת לא מוכנים לטפל בבעיה, הפתרון יגיע מהשטח
בשנת 2002 הרחוקה, ישי מאיר ואני, ניהלנו יחד את הפורום "גייז דתיים" באתר "ואללה". בהתחלה עשינו זאת מתוך חיפוש נואש וכדי להבין, האם אנחנו בודדים בעולם. ודי מהר התברר שיש עוד הרבה אנשים כמונו, בכל המגזרים של החברה הדתית ואת חווייתם ניתן לתאר- בגדול- כסבל בל יתואר.


מה זה טיפולי המרה? מה קורה בטיפולים האלה? אילו טיפולי המרה מתרחשים בישראל?
מה זה טיפולי המרה? מה קורה בטיפולים האלה? אילו טיפולי המרה מתרחשים בישראל? הפודקאסט "אלוהים לובשת פראדה" עוסק בפרשת השבוע ובמגדר. בשבוע הזה, פרשת יתרו


עוד טור דעה טרנסופובי מפי אישה דתיה
בשבת האחרונה פרסמה שרון רוטר טור דעה על קרוב משפחה שלה (מצורף למטה, מוזמנים ומוזמנות לקרוא). כאיש מדע, ביולוג וגנטיקאי אני ממש מרגיש צורך לענות על הטיעונים שלה שמלאים בחוסר ידע ובהבנה בעניין.


גל משתף ברגל הדתית וברגל והלהט"בית שלו
גל אלפר, מנחה קבוצת הקשת הסרוגה של חברותא בחיפה, משתף בכאן מקשיבים בסיפורו האישי, שהתחיל בקונפליקט והסתיים בחיבור, בין שתי הזהויות – הלהט"בית והדתית.


גל מדריך בחברותא משתף בשתי זהויותיו – הלהט"בית והדתית.
גל אלפר, מנחה קבוצת הקשת הסרוגה של חברותא בחיפה, משתף בסיפורו האישי, שהתחיל בקונפליקט והסתיים בחיבור, בין שתי הזהויות – הלהט"בית והדתית.


העברתי שיעור בשירה חדשה על קריאות קוויריות במקרא ובחז"ל
בחג השבועות האחרון, העברתי שיעור בשירה חדשה על קריאות קוויריות במקרא ובחז"ל. כפי שפתחתי שם, המטרה שלי בקריאה קווירית היא לא להגיד אמת מוחלטת אלא


אני חושבת על הזוג הלהט"בי שהגיע להתארח בשבת וגילה צמיגים מנוקבים
אורית נבון אני חושבת על הזוג הלהט"בי שהגיע להתארח בשבת וגילה צמיגים מנוקבים, אני חושבת על אלה שהגיבו – 'נו למה הם ציפו, להגיע ליישוב


על ההטרדות המיניות בקהילה הגאה- וכל מיני כיוונים של שיח
זאב שביידל 1.כגיי, כפעיל גאה, כאיש טיפול שעבד תקופה ארוכה עם פוגעים מינית ויוצא לי מדי פעם לעבוד עם הנפגעים- אני חש המון הערכה לכל


לשבור את מעגלי הפגיעה
הפרסומים האחרונים על בכירים בקהילה שפגעו מינית לכאורה מציפים מחדש את השיח על הנושא בקהילה הגאה. את מחזורי הנפגעים שהופכים לפוגעים יש לשבור י"ב כסלו


תגידי את עושה הפרשת חלה?
חום הלב רחלי אסולין הטלפון שלי צילצל מעבר לקו נשמע קול של בחור צעיר רחלי?? כן היי, רציתי לבדוק איתך… תגידי את עושה הפרשת חלה?


תולדותם למשפחותם – פרק א: מבוא
הגיע הזמן לשיח שפוי על זוגיות, אהבה והקמת בית – בקהילה שלנו. שי ברמסון כותב במדור חדש על המילה הכי בנאלית שמשום מה הפכה להכי


תארו לכם שהייתם טרנסג'נדרים
מיכל ורדיגר תארו לכם שהייתם טרנסג'נדרים בשנה האחרונה נכנסו לחיי סיפורים ש39 שנים קודם לכן הצליחו לחמוק מפני. ומאז שהם נכנסו לחיי אני לא פעם


במשך שישה שבועות כמהתי לילד
במשך שישה שבועות כמהתי לילד זו האמת הפריווילגיות שלי. בין הילד השלישי לרביעי עברתי לידה שקטה, כזו שהשאירה אותי ריקה וכמהה. שישה שבועות של חוסר


למערכת החמ"ד, לתורת מדינה, לרב חיים נבון ולשאר העוסקים במלאכה
למערכת החמ"ד, לתורת מדינה, לרב חיים נבון ולשאר העוסקים במלאכה, רגע לפני שתצאו בשבת הקרובה כנגד החלטת בג"צ לשיוויון ואחרי שכבר התחלתם לפרסם את הסדרת


כל הדברים היפים באמת
כל הדברים היפים באמתמתגלים בזמנםהאיטי, הבלתי מתחשבהאוהבהפועם בקצבו של הלב-דניאלה ספקטור שתקועה לי בראש חודש הגאווה הזה עד כה הספיק להיות גדוש כל דרמה לטוב


אפשר לדון בשאלה העקרונית
לפני כמה שנים, באיזו השתלמות צוות של אולפנה ידועה, שאלה אותי מחנכת י"ב – "התלמידות שלי שאלו אותי אם אני והאיש שלי הצלחנו לשמור נגיעה


והימים ימי "עמיחי שיקלי".
אין הכוונה לאיש עצמו, אלא לצורך הקיומי לצאת נגד אקסיומה רווחת ולגרוף בדרך אגב מחיאות כפיים ומאמרים מלאי הלל על "האומץ". אתמול התפרסם מכתבו של


"צמיד ליבי ממעמקים"
יש ימים שמשתבשים לך בצורה שאתה לא מבין איך זה קרה. אתמול היה יום כזה, מוזר, שנגמר בדרך שלעולם לא הייתי מנחש שאפשרית. אבל הוא


היי בצלאל סמוטריץ'
היי בצלאל סמוטריץ' רציתי לחוד לך חידה: אתה מזהה איפה צולמה התמונה הזו? אתן לך רמז: מזרח גוש עציון. אם תשאל את עצמך בצלאלוש מה


הייתי מחכה שכולם יירדמו.
הייתי מחכה שכולם יירדמו.ואז הייתי פותח את הארון, שולף ז׳קט אפילו בקיץ, מתגנב לדלת, חומק בזהירות, ונפלט לחסדי הרחוב.עפולה ב-1 בלילה זה בית קברות.אין כלב


מלכת היופי של ירושלים
אם הייתם אומרים ליוחאי הצעיר, ירושלמי, דתי ועמוק בארון, שכעבור כמה שנים יגדל להיות מלכת דראג שמלמדת הלכות ומושגים על חגי ישראל – סביר להניח


אנחנו יודעים ורוצים לתמוך
"זה התחיל אתמול עם כרזה אחת, ברחבה ליד כיתה ו'. היום זה כבר הפך למיצג צבעוני מהמם. כששאלתי תלמיד ותלמידה מאותה כיתה אם דיברו איתם


לפני שנתיים בדיוק, בתחילת חודש הגאווה החגיגי (יובל לסטונוול!)
לפני שנתיים בדיוק, בתחילת חודש הגאווה החגיגי (יובל לסטונוול!), מינה רה"מ נתניהו את השר ההומו המוצהר הראשון בתולדות המדינה. באותה ממשלת ימין ישבו המפלגות הדתיות


אתמול צעדתי בפעם הראשונה.
"למה דווקא ירושלים? סתם להכעיס?", "גייז כבר בכל מקום, בשביל מה מצעד?", ו"למה להוציא את חדר המיטות החוצה?" היו האמירות ששמעתי שגרמו לי להתניע את


מצעד הגאווה הירושלמי הוא מופת של סובלנות והכלה
ביום חמישי (כ"ג סיוון, 3.6) יתקיים מצעד הגאווה והסובלנות 2021 בירושלים וגם השנה אני מתכנן לבוא. מצעד הגאווה הירושלמי הוא מופת של סובלנות והכלה. בשונה


יש לנו את הבחירה בחיים בלראות את הטוב ולבחור בו.
יש לנו את הבחירה בחיים בלראות את הטוב ולבחור בו. אתה יכול לראות את הרע – "התועבה" / "משכב זכר" ולשפוט לפי כמה פסוקים ורש"י



רציתי לכתוב על איך הדרך שבה אנחנו מספרים את עצמנו לאוכלוסייה הסטרייטית יכולה לפגוע בנו
רציתי לכתוב על איך הדרך שבה אנחנו מספרים את עצמנו לאוכלוסייה הסטרייטית יכולה לפגוע בנו, על זה שאנחנו נכנעים לסט סיפורים מוסכם – לא רדיקלי


הקללה הכי נפיצה בבית הספר
בימים אלו אני עובד בבית ספר ממלכתי דתי במרכז הארץ כתומך הוראה של כיתה ד', כשהכיתות מחולקות לקפסולות. מורה מן המניין באחת, ואני מעביר את אותו השיעור באחרת. מעמד-ביניים שהומצא לימי המגפה, הדועכת ב"ה.


ומותר לאהוב
אסופת טקסי נישואין חד מיניים אור אליאסיאן והדס בניהו אור אליסיאן והדס בניהו מספרות בדף ההקדמה בחוברת שיצרו: "כאשר בנינו את טקס הנישואין שלנו, פנינו


אני רוצה לפנות מכאן לנוער שגר במועצה מקומית קרני שומרון והיישובים באזור
גם אני גדלתי במקום שבזכותו הפך התנ״ך להיות הדרך שלי לדבר על עצמי, ולהגיד משהו על העולם שלנו. הפרספקטיבה שסיפורי התנ״ך מעניקים לנו על אנושיות, אהבה וחמלה (וכן, גם רשעות ואטימות) בעולם של היום, היא מתנה גדולה ויש שיאמרו – דרך חיים.


יציאת מצרים הפרטית שלי
עכשיו כשפסח נגמר אני יכול להגיד שעשיתי יציאת מצרים פרטית משלי. ניקיתי כל פיסת חמץ מהלב, ואני מוכן לשלב הבא. לכל חג ביהדות יש סימן משלו, משהו ללמוד ממנו. הפסח הזה, בערב חג שני של פסח, רגע לפני קריעת ים סוף, ישבנו- עידן, הבנזוג שלי, רועי- חבר שהוא יאחתי על מלא ואני- ויצאנו ביחד ממצרים, כל אחד משלו וכולנו יחדיו.


"כא-בינארית אני מרגישה שהעולם הוא מגרש המשחקים שלי, ואני יכול להיות חד הקרן בו. אני מחליטה, אני בוחרת במי שאני. אני מרגישה בבחירה הזאת חופש ואמת ואותנטיות."
היום, ה-31 למרץ, מצוין יום הנראות הטרנסי. לרגל היום, פעיל חברותא, אמתי מינצר, ניהל שיחה עם אורלי בינה מלכה קורן, נערה טרנס א-בינארי, תלמיד כיתה


ח"כ סמוטריץ,
לא תכננתי לכתוב, הספיק לי בנתיים להתווכח עם השלטים שלך בכל רחבי הישוב תוך כדי ריצות הבוקר שלי , אבל הבוקר השלטים נעלמו והמילים מתפרצות לי החוצה, מבקשות להשמיע קול , קול של רבות ורבים שפגשתי בשנים האחרונות במסגרת תפקידיי ועיסוקיי.


בואו נדבר על פירוק משפחות.
בסוף השבוע האחרון פורסם ראיון חג עם הרב יגאל לוינשטיין, במסגרת העלון "עולם קטן" שמחולק חינם בבתי הכנסת. לוינשטיין מבהיר שם שמעולם *לא התנצל* על כך שכינה את ההומואים "סוטים", הרי הם "אנומליה מוחלטת", טרור תרבותי, יאדה יאדה יאדה. עכשיו, אלוהים עדי שאני מעדיף לאכול גפילטע פיש עד יום מותי מאשר להגיב שוב ללוינשטיין ודומיו, אבל בפראפראזה על דבריו נגד להט"בים: אם הוא היה עושה בביתו את מה שהוא עושה, לא הייתי אומר מילה. הבעיה היא שנותנים לו במה, ולכן צריך לצאת למאבק נגדו.


כשרציתי לגייר את הילדים
כשרציתי לגייר את הילדים, לא יכולנו לעשות את זה בארץ. אף בית דין אורתודוכסי פה לא סמך עליי שאגדל ילדים יהודים. מצאנו בית דין אורתודוכסי בניו-יורק, ותוך כדי שאנחנו מתכננים טיסה עם שני תינוקות ושמונה מאות מזוודות על פני חצי יבשת, אדם שאל אותי: בשביל מי אתה עושה את זה? מי הקהילה שלך? שלושה רבנים שמעולם לא פגשת באפר-ווסט-סייד?


יום הבחירות
מה יעשה אדם הרוצה לרסן את מערכת המשפט, להעלות את המיסוי על עשירים, להנהיג את שיטת השוברים במערכת החינוך, לתת לכל אדם תחת שלטון ישראל זכות הצבעה לפרלמנט, אך למסד בחוק את זהותה התרבותית היהודית העברית של המדינה, כך שהיא תתמוך כלכלית במוסדות תרבותיים תורניים בלי קשר לחלקם באוכלוסייה של יהודים שומרי מצוות? היש לאדם כזה מפלגה להצביע לה? בעייתו שלו ובעייתו של הלהט"ב הדתי אינן שונות מבחינה פוליטית כלל וכלל


בואו נדבר רגע על חתונה דתית גאה
המילה הגדולה הזו, האירוע הגדול והיקר הזה. עזבו רגע מאבקים, הכרה מהמדינה, הפלות של הצעות חוק לברית זוגיות וחתימה ברבנות. לא מה זה אומר לאנשים אחרים, אלא מה זה אומר בשבילנו-הומואים בחיים קהילתיים דתיים ומוקפים סטרייטים, לא עלינו.


איזה עולם קטן…
קראתם את "עולם קטן" של שבת תצווה? לא?? לא הפסדתם. באובססיה החולנית של מערכת העלון לקהילה הגאה ולכל דבר להט"בי, החליטו לפרסם שם כתבת שער
עוד שקרים מאותו הדבר- אותה ההמרה בשינוי אווירה. בקיצור, לא השתכנעתי.
סרטון Free to Love הוא גולת הכותרת של מאמץ סוכנויות ההמרה בארה"ב כנגד גל החקיקה לאיסור על "טיפולי" המרה. יו"ר חברותא שי ברמסון משתף במחשבות.



"דברו איתנו – לא עלינו"
איך להט"בים דתיים מעיזים לדרוש להיות חלק אינטגרלי מכל קהילה דתית שקיימת, ואיך הם מעיזים להשלים עם העובדה שרבש"ע ברא אותם כמו שצריך, יצירה נאה ושלמה? אולי כי זה לא טעות ולא ניסיון? | דעה


האור דולק במרפסת
על החיים כנער דתי בארון, על ההורים שעד היום לא מקבלים, למה אולי לא ימשיך להנחות מפגשים בירושלים ואיך כל זה קשור לברוקולי? אופיר ארבל,


"אצלי הכל קמפיין אינסופי של הצלחה… עד שהגיע קמפיין של כישלון"
רגע לפני יום כיפור, אימרי קלמן, האיש שהוביל את חיי הלילה הגאים של ישראל, נטש הכל והחל לחבוש כיפה, לשמור שבת וכשרות. מי שהקים וניהל את ה"כולי עלמא" וה"שפגאט", הרים אינספור מסיבות בדרעק, מי ששימש כיו"ר האגודה למען הלהטב בישראל וחלם להיות יו"ר מרצ, עושה חשבון נפש מעמיק, בלי הנחות. על האבא והסבא שיצאו מהארון עוד לפני שהבין שהוא גיי, האחות שנפטרה בפתאומיות, הפניית הגב וההתעלמות של הקהילה הגאה וחייו החדשים כאדם מאמין, בגאווה, בלי להתנצל.


יום הנראות הביסקסואלית
היום, ה-23 לספטמבר, הוא יום הנראות הביסקסואלית. לרגל היום, אמתי מינצר, הכותב לחברותא, ניהל שיחה עם שני פעילים ביסים מהקהילה הדתית הגאה. הנפשות הפועלות הן ג'ייסון גרינספן, מנחה הקבוצה של חברותא בגוש עציון, מדריך בבית המדרש של איגי וסטודנט למדעי המחשב באוניברסיטה העברית, ומיכל שינברג (הידועה בתור "מיכל האדמינית"), ירושלמית, ביסית, ומאמינה שכל השוקולדים טובים.


ובחרת בחיים
על הקשר שלו היום עם הדת: ״אני עדיין מאוד מחובר לעולם הדתי והרוחני״ • על טיפולי המרה שחווה: ״יש שם אנשים שבורחים מעצמם. ממש שונאים


כשהייתי בשיעור א', ישיבת מעלה גלבוע, חשבתי שמורכבות היא הדבר החשוב ביותר בעולם.
קשיים אישיים ודיסוננסים זהותיים נתפסו בעבורי כחובה דתית. חשבתי שעל מנת לא להפוך את הדתיות שלי לפלסטר ליברלי, אני חייב להמשיך לתפוס בדעות שצרמו והפריעו לי. לא רציתי "לפתור" את השאלה הלהט"בית או הפמיניסטית. פתרון היה בעבורי השטחה, רידוד של המורכבות הקיימת.


הלכות אישים
בתקופה הקרובה נפרסם, בלי נדר, פרקים פרקים, את הניסיון שלי משיעורי א-ב להתמודד עם שאלת ההיתר לקיום מערכת יחסים רומנטית בעלת ביטויים פיסיים כלשהם בין


"רק שבועיים לפני שהתחתנתי סיפרתי לסבתא שאני הומו"
אני ואלוהים: "אני דתי. אף פעם לא היתה לי בעיה. אני באמת ובתמים מאמין שהבעיה היא לא בדת, אלא עם הדתיים. אני לא רואה שיש קונפליקט בין גאווה לבין התורה. לא כל המצוות וכל האיסורים קשורים אל כל אדם, כמו שהלכות שחיטה לא רלוונטיות לצמחוני.


ג'ייסון גרינספן
כאן ולא שם: "עליתי לבד. בין התיכון לקולג' באתי לשנה אחת ללמוד בישיבה. זה משהו שהרבה אמריקאים עושים אחרי תיכון. כשהסתיימה השנה, החלטתי להישאר. אני מרגיש ממש מחובר לכאן, שאני רוצה להיות פה. קשה לי להסביר את ההרגשה. אני אוהב את הישראליות: מצד אחד היא לחוצה, אנשים ממהרים מאוד ברחוב, דוחפים כשעולים לרכבת, מצד שני יש גם רוגע, של 'תזרום אחי, הכל יהיה בסדר'".


הסיפור של נריה שמעון
"יצאתי מהארון עוד לפני שנפגשתי עם גבר, עוד לפני שהיה לי משהו עם מישהו… לא הרגשתי שום צורך לחכות לזוגיות או להתנסות. זאת פשוט הייתה ההרגשה שלי"


הסיפור של שמעון אזולאי
"יצאתי מהארון בגיל 10. בגיל 22 התחתנתי עם סטרייטית שידעה שאני הומו. סיפרתי לה כבר בדייט הראשון"


הסיפור של עוז אפטקר
"הקורונה תוקפת בעיקר בלילות. במהלך היום אתה מרגיש טוב, אבל בלילות יש את הקטע של החום, כאבי הראש וכל הדברים האלה… לא ברור לנו עד הסוף איך נדבקנו"


הסיפור של אביעד קנר
"אני 3 וחצי שנים בזוגיות עם בחור שהוא גם דתי ועדין בארון. המשפחה שלי מכירה אותו. המשפחה שלו עדין לא מכירה אותי".


הסיפור של קובי הנדלסון
מתי ידעתי: "ידעתי שאני נמשך לגברים, לשים לב לזה, באיזור גיל 14. בעצם, היום בהסתכלות אחורה, אני זוכר שכבר בגיל 7 צפיתי בשיר ששלחנו לאירוויזיון 92', של דפנה דקל, "זה רק ספורט". אני ממש זוכר שהסתכלתי על ההעמדה של השיר, מהופנט, על הבחור שהיה לשמאלה, בחולצה ירוקה. אני לא יודע אם זה היה הרגע הראשון אבל זה רגע שאני זוכר בוודאות.


הסיפור של ארז ברוכי
מתי ידעתי: "יש לי זיכרונות מגילאים מאוד מוקדמים, גיל שלוש, אבל באיזור כיתה ט' הבנתי שאני הומו, בכיתה י"ב זה חלחל סופית. לא היו לי התלבטויות או ספקות שזה מי שאני. ברגע שהבנתי שאני הומו, חיבקתי את עצמי. לא היה אז אינטרנט. אפילו הספרים שעסקו בנושא והגיעו לאלון שבות – צונזרו. בסדרה פלורנטין זו היתה הפעם הראשונה שראיתי הומו".