מָה מְחַכֶּה בְּסוֹף הַטִּלְטוּל
כְּבָר אָרֹךְ מְאוֹד הָעִקּוּל,
זְמַן זְמַנִּים עָבַר בְּסִיּוּט
וְאֵין עוֹד זֶמֶר וּפִיּוּט,
לְסַפֵּר אֶת מָה שֶׁעוֹבֵר
אֶת הַלֵּב פָּשׁוּט שׁוֹבֵר,
תָּמִיד חוֹלֵם שֶׁיִּגָּמֵר טוֹב
אֲבָל בֵּינְתַיִם רַק מַכְאוֹב,
אֵין אֶת הַיְּכֹלֶת לִשְׁמֹר
אֶת הַכֹּל יֵשׁ לְהוֹצִיא דְּרוֹר,
אֲבָל אֵין לִי כָּאן חָבֵר
שֶׁאֶצְלוֹ אוּכַל כֵּן לְסַפֵּר,
מָה בְּסַךְ הַכֹּל בִּקַּשְׁתִּי
דָּבָר קָטָן שֶׁלּוֹ פִּלַּלְתִּי,
וְהוּא בּוֹרֵחַ רָחוֹק מִמֶּנִּי
נֶעֱלָם חוֹמֵק וְאֵינֶנּוּ אִתִּי,
הוֹי מָה בַּסּוֹף יִשָּׁאֵר
הַאִם הַתִּקְוָה תִּגָּמֵר,
אוֹ שֶׁיֵּשׁ מָה לְצַפּוֹת
קְצָת זְמַן עֲדַיִן לְחַכּוֹת,

מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה דְּמָעוֹת
מָה בָּרֹאשׁ עוֹבֵר בַּלֵּילוֹת,
הַכֹּל כָּל כָּךְ קָרוֹב וְגַם רָחוֹק
רוֹצֶה בְּקוֹל רַק לִצְעֹק,
לָמָּה זֶה נָפַל בְּחֶלְקִי
לִהְיוֹת רוֹדֵף אַחַר דַּרְכִּי,
שֶׁאָבְדָה מִמֶּנִּי אוֹ אֲנִי
אֵינִי כָּאן לוֹמַר הִנְנִי,
דִּמְיוֹנוֹת שָׁוְא נֶחְפְּזוּ
אוֹתִי בַּסּוֹף יֵאֲשׁוּ,
רָאִיתִי אֶת הַחוֹף לְנֶגֶד עֵינַי
חָשַׁבְתִּי שָׁם לְחַשֵּׁב עִנְיָנַי,
אֲבָל רְחוֹקָה הַדֶּרֶךְ מִכָּאן
וְרַק זֶה מָה שֶׁחָשׁוּב לִהְיוֹת מוּכָן,
הַרְבֵּה זְמַן עָבַר מֵאָז
הַסּוֹף כְּבָר לֹא נוֹעָז,
אֲבָל בִּזְמַנּוֹ בּוֹא יָבוֹא
וְיִגָּמֵר הַסִּפּוּר בַּמַּחְבּוֹא,
כֻּלָּם יֵדְעוּ מִי אֲנִי אָכֵן
וְכָךְ נַמְשִׁיךְ חַיִּים שֶׁל כֵּן.

אליהו, י"ז סיוון ה'תשפ"ד
הקבוצה החרדית בחברותא, תל אביב