חיפוש
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
חיפוש

הר ברוקבק במאה שערים

החלו ליהוקים לסרט שיתאר סיפור אהבה בין אברך צעיר לגבר חרדי נשוי. בקרוב הצילומים בהר ברוקבק, אֶה... בירושלים. על כתבה מאת ערן סוויסה.
מתוך כרזת הסרט "הר ברוקבק"
מתוך כרזת הסרט "הר ברוקבק"

אחרי שהקולנוע הישראלי זכה לרומן בין שני חיילים ב"יוסי וג´אגר" ובין ערבי ליהודי ב"הבועה", בקרוב יהיה אפשר לראות על המסך סיפור אהבה בין שני גברים חרדים.

הסרט החדש, שליהוקיו החלו בימים אלה, יתאר את תהליך התאהבותו של בעל אטליז נשוי בן 36 מירושלים באברך צעיר בן 21 מצפת, שמחפש עבודה ומקום ללון בו.

על פי הסינופסיס שהגיע לידי "מעריב" – השניים נמשכים זה לזה, אך ייסורי הפגיעה בדת מקשים עליהם לממש את אהבתם, וחורצים את גורלם לאבדון.
במקביל השניים מלקים את עצמם פיזית ונפשית על הרגשות האסורים.

את הסרט, שמזכיר במובנים רבים את הלהיט הקולנועי של 2006 "הר ברוקבק", יביים חיים טבקמן והוא יופק על ידי "פימפה הפקות".

מתוך https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART1/756/460.html

"השיח הזה חורץ דיני נפשות" קבעתי, "אתם לא חייבים לחשוב כמוני בנושא אבל גם לא חייבים להשתמש בשפה הזו כדי להתנהל מולו", סיכמתי.

ואני? אני לא מנסה "לקבור את האומללים בנטיות" אני הוא שמנסה לעזור לאותם אנשים שלא לשקוע בדיכאון וללכת לאיבוד בו, אני וחבריי הם אלו שמנסים להציל מטביעה חיי אדם בזמן שאנשים אחרים דוחפים את הראש שלהם חזרה אל מתחת למים, אני וחבריי וכל הקהילה הלהט"בית הם האנשים הטובים שנמצאים באמצע הדרך, וכמו עם היועץ מהישיבה, לא מנסים לחנך לערכים שונים – אלא להציע נווה מדבר, למי שבעזרת עשרות מאמרים ומאות קללות במסדרון, נשלח חסר כל למסע במדבר.

קרא עוד »

"חבל שלא הצלחת להתאבד."

"חבל שלא הצלחת להתאבד."
אלו המילים האחרונות שאבא שלי אמר לי מאז שיצאתי בפניו מהארון בתור טרנסית. את אותו הלילה לא העברתי בבית.

קרא עוד »

חורבן, כמו פורקן הוא תוצר של פעולה מתמשכת, הוא לא קורה מעצמו יום אחד

לכל אחד מאיתנו יש איזו ארץ מובטחת, נחלה שאליה הוא שואף להגיע בה למנוחה, לפחות בדמיון. אף אחד לא מבטיח לנו שהדרך לשם תהיה קלה. כל אחד יתמודד בדרך עם יציאה ממצרים. לשלוח מרגלים קצת יותר קשה לנו, אבל כמעט כולנו זוכים להבלחות של החיים להם אנחנו מייחלים. פעמים רבות שיתקוף אותנו הפחד בנקודות האלה וזו משימה קשה לא להוציא דיבת התמונת עתיד הזו רעה, לא להגיע לבכית חנם.

קרא עוד »

מצעד הגאווה בירושלים הוא לגיטימי כי ככה.

לפעמים ההסברה הכי טובה היא פשוט לא להסביר. אף אחד מעולם לא נדרש להסביר למה הוא הולך לקולנוע בציבור ולמה הוא אוכל פלאפל לצהריים בציבור כי אלה דברים יום יומיים שזכותו של כל אחד לעשות. גם ללכת ברחוב זה דבר יום יומי שזכותנו לעשות. ופעם בשנה אנחנו בוחרות לעשות את זה כולנו ביחד. ככה כיף לנו. ואם זה בא לך רע, אז מזל שאתה סתם בן אדם רגיל כמו כל אחד אחר ואף אחד לא מבקש את רשותך לצאת מהבית.

קרא עוד »

שתפו את המאמר