בשישי האחרון באנו להרים במדרחוב הגאה יחד עם האהובות שלנו מירושלים!
התאספנו בשושנה לעוד מפגש של משכילע בו ד״ר לי מרדכי דיבר איתנו על ׳הומואים ומגפות: איידס, זומבים ומה שביניהם׳, ונתן לנו פרספקטיבה מרתקת על הקשר שבין חברה לרפואה.
המפגש שוב פעם הוכיח שלהט״בים הם חלק מהנוף של ירושלים, ואנחנו פה כדי להנות, להשכיל וסתם להפגש 
מזמינים אתכם להמשיך לעקוב אחר הפעילויות של משכילע, להקשיב לפודקאסט שלנו (שכבר העלה שלושה פרקים מרתקים) ואם מתאים — לבוא לדבר בעצמכם
קשיים אישיים ודיסוננסים זהותיים נתפסו בעבורי כחובה דתית. חשבתי שעל מנת לא להפוך את הדתיות שלי לפלסטר ליברלי, אני חייב להמשיך לתפוס בדעות שצרמו והפריעו לי. לא רציתי "לפתור" את השאלה הלהט"בית או הפמיניסטית. פתרון היה בעבורי השטחה, רידוד של המורכבות הקיימת.
שבת שפשוט אי אפשר להבין כמה אהבה יש באנשים שהיו חלק ממנה, אבל כמה הם גם נשרטו בחייהם ממשפחתם וסביבתם, בגלל שנולדו שונה.
לפני שנתיים בדיוק, בתחילת חודש
עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר, ואיננו מסוגלים עוד לחשות. מחזיקנא טיבותא לרב בני לאו שנענה לדברי הרב יובל שרלו וכתב הצעה לחיי משפחה להט"ב בקהילה הדתית (קישור בתגובה הראשונה), ונגע בנקודות רבות ומגוונות. אחרי שהנושא צף מול תלמידים שלי, באתי להגיב לחלק מדבריו, ולהשלים בחלק ממה שנראה בעיני. אשמח לתגובות.
בחברה מתוקנת לא נבקש מחרדים "להצניע את חרדיותם". נצטרך להבין שגם אם יש בינינו קונפליקטים, חרדי צריך ללכת בביטחון ובקומה זקופה בכל מקום. גם טרנסג'נדר, גם הומו.
