חיפוש
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
חיפוש

הקשת הסרוגה של באר שבע הצפינה לטיול סוכות

ביום ראשון, א' דחוה"מ הקשת הסרוגה של באר שבע הצפינה לטיול סוכות. אספנו בדרך חברים מרחבי הנגב ועצרנו לארוחת בוקר קלילה אך טעימה ביקום. משם המשכנו לגן לאומי נחל תנינים שליד ג'סר-א-זרקא. במקום סכר שבנו הרומאים על נחל תנינים כדי להעביר מים באמות (אקוודוקט) לעיר המקומית קְרוֹקוֹדִילוֹפּוֹלִיס וחשוב מזה, לבירת פרובינקיה יוּדַיְאָה – קיסריה.

ביום ראשון, א' דחוה"מ הקשת הסרוגה של באר שבע הצפינה לטיול סוכות. אספנו בדרך חברים מרחבי הנגב ועצרנו לארוחת בוקר קלילה אך טעימה ביקום. משם המשכנו לגן לאומי נחל תנינים שליד ג'סר-א-זרקא. במקום סכר שבנו הרומאים על נחל תנינים כדי להעביר מים באמות (אקוודוקט) לעיר המקומית קְרוֹקוֹדִילוֹפּוֹלִיס וחשוב מזה, לבירת פרובינקיה יוּדַיְאָה – קיסריה.

טילנו בשבילי השמורה, לאורך נחל עדה ונחל תנינים, שם ליוו אותנו חצבים אינספור, 'קנה מצוי', 'שיח אברהם' בפריחה ורודה ושיחי 'פטל קדוש' מהם זללנו בהנאה פטל שחור ובשל (עכשיו העונה). במי הנחל שפכפכו בעליזות קפצו שפמנונים ודגים אחרים ומעליהם ריחפו שפיריות. למדנו על העתיקות המרתקות: הסכר הרומי ותחנות הקמח שהוא שרת ובריכת האיגום של האקוודוקט. שכשכנו את רגלנו בהליכה בתוואי אמת המים העתיקה וסיימנו בצילום על הגשר הצף.
משם המשכנו ברכב לגני הנדיב שבין בנימינה לזכרון יעקב, המקיפים את אחוזת הקבר של הנדיב הידוע אֶדְמוֹנְד (בִּנְיָמִין) דֶה רוֹטְשִׁילְד ואשתו עדה. החלפנו את הטבע המחוספס של נחל תנינים לטבע המבוקר של הגנים ונהנינו מהצמחיה המוקפדת, הפרחים המרהיבים והבושם שבאוויר.
סיימנו את היום ב'מדרחוב דרך היין' שבזכרון יעקב שם ראינו את בתי מיסדי המושבה שרבים מהן משמשים היום כגלריות לאמנות או מסעדות. אכלנו באחת מהן ארוחת הצהריים מאוחרת (מאד) וסיימנו אותה בדיוק בזמן של תפילת מנחה בבית הכנסת הראשון של המושבה, 'אוהל יעקב'. בית הכנסת, שתקרתו מעוצבת כשמים זרועי כוכבים, נבנה בשנת תרמ"ו (1886) על ידי הברון דה רוטשילד לזכר אביו ג'יימס יעקב (על שמו נקרא גם היישוב) והוא המפואר ביותר מכל בתי הכנסת שהקים, והיה החביב עליו.
לאחר שירד הערב יצאנו דרומה תוך שירה בקולי קולות של פלייליסט אקלקטי שנבחר לסירוגין על ידי כל יושבי הרכב. חזרנו עייפים אך לגמרי מרוצים!

באנו חושך לגרש

במשך תקופה ארוכה חשבתי שהקולות בראש שלי, אותם קולות שאמרו לי שאני טעות, שאני מקולקל, שאני לא ראוי לאהבה – הם האור, ואני החושך.

קרא עוד »

הדמעות שירדו לי כשהייתי אז בן 13 בחדר של הרב בישראל, שאמר לי שהומואים הם שטן מלוכלך וחטא חמור בתגובה לוידוי שלי, התחלפו בדמעות של אושר

אני זוכר שכשאוליבר נולד, חיפשנו מקום להתארח בו בבית הכנסת וגם ללכת למקווה, ואז פגשנו ברב ברוס הנדיר והמדהים שארגן לנו חגיגה מאירת עיניים בבית הכנסת בפורטלנד בארה״ב. כשהגענו, לא האמנו – המונים מהקהילה היהודית הגיעו כדי לחגוג איתנו. הרגשנו כמו משפחה אמיתית.

קרא עוד »

אנשים שנולדו עם נקודות חן צריכים להתפלל בחלק האחורי של החדר

אני חושב על זה שעם הזמן, נהיינו יותר מרק אדם וחווה. ככל שיש יותר בני אדם, ככה יש גם יותר גיוון חיצוני ופנימי, דעות וצורת מחשבה שונות. אך לפני זה, הנה כמה מילים על שנאת חינם

קרא עוד »

חברותא לעולם תהיה עבורכם.ן בית

מאמר זה הוא צפירת הרגעה בכל חלקי הדיגיטל שלנו. במידה ובמהלך קריאת שורות אלה יתרחש אירוע איומי ממשי תשמע צפירה כפולה מיד לאחר מכן.

קרא עוד »

הסיפור של עוז אפטקר

"הקורונה תוקפת בעיקר בלילות. במהלך היום אתה מרגיש טוב, אבל בלילות יש את הקטע של החום, כאבי הראש וכל הדברים האלה… לא ברור לנו עד הסוף איך נדבקנו"

קרא עוד »

היום יום אחד לעמי.

הוא כתב פוסטים בספירת העומר, על ההיסטוריה היהודית, הגאה והאישית שלו. היום מתחילה ספירה חדשה, למסע הבא של עמי. יהי זכרו ברוך.

קרא עוד »

שתפו את המאמר