וואו איזה סיפתח! בשבוע שעבר פתחנו את שנת הפעילות של הקשת הסרוגה בתל־אביב, עם משתתפים חדשים, פינוקים טעימים, דברי תורה ושיח, וכמובן לא ויתרנו על היציאה המסורתית של אחרי
בדיוק כמוך לפני 20 שנה בדיוק, בשנת 2003, מצאתי את מה שהייתי חייב לחשוב שהוא ה"גאולה" של חיי. מצאתי את טיפולי ההמרה ורציתי להשתנות ולהתחתן עם אישה ולהיות כמו כולם
עכשיו כשפסח נגמר אני יכול להגיד שעשיתי יציאת מצרים פרטית משלי. ניקיתי כל פיסת חמץ מהלב, ואני מוכן לשלב הבא. לכל חג ביהדות יש סימן משלו, משהו ללמוד ממנו. הפסח הזה, בערב חג שני של פסח, רגע לפני קריעת ים סוף, ישבנו- עידן, הבנזוג שלי, רועי- חבר שהוא יאחתי על מלא ואני- ויצאנו ביחד ממצרים, כל אחד משלו וכולנו יחדיו.
גל אלפר, מנחה קבוצת הקשת הסרוגה של חברותא בחיפה, משתף בסיפורו האישי, שהתחיל בקונפליקט והסתיים בחיבור, בין שתי הזהויות – הלהט"בית והדתית.
הרכבת גולשת לתחנה ואני עולה, ושוב תפילה קטנה שאלוהים יעזור לי עם הנוער הירושלמי הקט הזה שלא חטא כי לא ראה קוויריות או שלא חטא שהסתובב ביום חמישי אחד במרכז העיר ונתקל בי. שאלוהים יעזור.
לא תכננתי לכתוב, הספיק לי בנתיים להתווכח עם השלטים שלך בכל רחבי הישוב תוך כדי ריצות הבוקר שלי , אבל הבוקר השלטים נעלמו והמילים מתפרצות לי החוצה, מבקשות להשמיע קול , קול של רבות ורבים שפגשתי בשנים האחרונות במסגרת תפקידיי ועיסוקיי.
