השבוע המשכנו בקשת הסרוגה ברמת גן את מערך דת ולהט״ב שלנו, והפעם בחרנו להתמקד בהתמודדות היום יומית.
במסגרת המפגש זכינו לביקור של נדב שוורץ, שהגיע לספר לנו את הסיפור האישי שלו, ואת החוויה היום יומית שלו בתור להט״ב דתי בוגר, מאז ועד היום.
חברי הקבוצה שמעו ושאלו שאלות על ההתמודדות, ודנו על הגישות השונות לחיים בצל הקונפליקט.
היה מעניין, מחכים ומלמד 
יצאנו מהמפגש עם מלא חומר למחשבה והרבה ציפיה למפגש הבא:)
הייתי צריך לבחור בין לקבל את הבן שלי ולאהוב אותו, לבין להתנכר לו. לזרוק אותו בגלל מי? בגלל אלוהים? אלוהים לא נמצא במקום שיש בו שנאה״.
והואיל וכבר פשט המנהג ואין בו איסור רק שטות, ויש בו רמז, לפיכך אני אומר שאם התפלל עם הציבור בתענית והרבו בזכרון הצרות – אל יפרוש מהן. אבל לכתחילה לא יתפלל עם מי שזוכרין הצרות ולא עושין תשובה.
א"מ;ל"ק: תלמידי ישיבות נדרשו לחלוק מגורים עם חייל בעל הרכב כרומוזומלי שונה משלהם, באופן שאין בו שום בעיה הלכתית. וייאנחו החיילים מן הטרלול הפרוגרסיבי, ותעל שוועתם אליי, והנה באתי בדברים האלה.
"ארון הקודש”
היא סדרת רשת דוקומנטרית שיצרה הבמאית וחברת הקהילה מורן נקר, על להט”בים דתיים שתעלה בתאגיד השידור הציבורי “כאן”. כל פרק מתמקד בדמות, זוג או משפחה בשלב אחר בחיים. הקרנת הסדרה מביאה תיעוד אינטימי של אנשים המתמודדים עם המפגש בין נטיה מינית וזהות מגדרית ובין אמונה ואורח חיים דתי, דרך רגעים משמעותיים וטקסים דתיים, משפחתיים וזוגיים.
המטרות שתיארתי לעיל – הדגשת הקיום והנוכחות של א.נשים להטב"קים וזכותם לזכויות בסיסיות – הן יישומים מובנים מאליהם של מצוות 'ואהבת לרעך כמוך', שאמורים לחייב כל אחת ואחד מאיתנו לפעולה; אך בנוסף למטרות האלו, יש עוד ערכים רבים ושונים שבאי המצעד באים לקדם, ולא עם כולם אני מזדהה. לרבים מהם אני מתנגד נחרצות.
יש משהו ברגש הזה שלא ניתן להגדרה. משהו מסתורי, ממגנט, לא חד משמעי. הוא תופס צורה, משתנה, מתעצב לאורך הזמן והחיים, לובש מראות וצבעים שונים.
אבל יותר מהכל, הוא תמיד שם.
