אוריה בן ברית, חבר ועד לשעבר ומייסד שותף של הקשת הסרוגה משתף על פרויקט 'נקודת מפגש', פרויקט שיח והסברה בכיכר ציון בירושלים שנוסד בעקבות רצח שירה בנקי ז"ל

כמו שחלק כבר יודעים, אני מבקר מדי פעם בכיכר ציון בירושלים בימי חמישי כדי להיות חלק מיוזמת נקודת מפגש – Meeting Place – نقطة الالتقاء שנוסדה בעקבות רצח שירה בנקי ז"ל במטרה לגשר על פערים ולאפשר שיחה של מגוון חלקי החברה הירושלמית והישראלית (כל יום חמישי מ-20:30). מאז שביקרתי שם לראשונה וזכיתי להחזיק את דגל הגאווה הישראלי של Sarah Weil, לא יכולתי שלא לחזור שוב ושוב. ככה קורה שכל פעם שאני מגיע, אני מייצג את הקהילה הלהט"בית בכלל והקהילה הלהט"בית הדתית בפרט בעצם הנוכחות שלי שם עם כיפה ודגל. הנראות הזו לפעמים מושכת אליה אש, אך בעיקר הרבה עניין, סקרנות ולא מעט חיוכים ותגובות חיוביות. מכל ערב כזה אני חוזר עמוס בחוויות ותובנות שלא תמיד משותפות עם אחרים. חשבתי לייסד פינה כזו אצלי שנקראת 'תובנות מכיכר ציון' שתכיל דברים שהבנתי למחרת המפגשים ותשתף גם כמה חוויות על הדרך. במיוחד אחרי אתמול, אני חושב שהתובנות האלה רלוונטיות לתחומים רבים והן אוניברסליות לעתים קרובות. יאללה, נתחיל.

• יש לא מעט גברים דתיים וחרדים במיוחד שמתייחסים למיניות בצורה גסה, שטחית ואלימה. די ברור לי שזה מגיע מחינוך מיני שמבוסס כמעט במאה אחוז על פורנוגרפיה ועוד קצת התלחששויות וצחקוקים של בני נוער במרוחק מאוזני המבוגרים המביכים והמובכים. אתמול נתקלתי בהטיות שונות של השורש ז.י.ן לתיאור יחסי מין מבני נוער מסורתיים, דתיים וגם אדם מבוגר עם כיפה שחורה שהגדיר עצמו כחרדי ודיבר בפאניקה. אני לא מדבר כרגע על שפה יפה יותר או פחות אלא על המשמעות שמאחורי המילים האלה, שהיא כאמור בעיקר אלימה ואגרסיבית ולא מבטאת בשום צורה אהבה או אקט שוויוני בין בני זוג. קרתה סיטואציה מעניינת בה נערות בני עקיבא שהתנגדו לנוכחות שלי שם, התווכחו עם הבחור החרדי על השפה בה הוא משתמש. אני מניח וככה הבנתי שזה מגיע אצלן ממקום של שמירה על שפה יפה, אבל עדיין הייתה כאן התנגשות מעניינת בין שני סוגים של מתנגדים לנראות להט"בית דתית.

• יש אנשים מלאי טוב בעולם. בין כל הנערים והנערות "מסמני הלייקים" מולי, האנשים שניגשו להגיד כל הכבוד, התיירים שתמיד מתעניינים והמחייכים הנבוכים ניגש גם בחור שנראה בגילי בערך ופשוט נתן לי חיבוק חזק. זה היה אחד הדברים המדהימים שחוויתי. החיבוק הזה אמר לי כל כך הרבה וקשה לתאר לכם כאן אותו. זכיתי ברגע נדיר.

• קללות פייסבוק שמטיחים בשמאלנים נניח קיימות גם במציאות. איזשהו פרחח זב חוטם עמד לידי בזמן הדיונים שקיימתי עם אנשים אחרים וסינן לעברי סדרת קללות עסיסית בסגנון סודני+שרמוטה+אמא וכל מיני כאלה. התעלמתי ממנו כליל, אפילו לא הסתכלתי עליו, והוא פשוט הפסיק. מה שמוביל אותי ל:

• בני נוער צמאים לידע ולא בטוחים במיניות שלהם. במיוחד בני נוער דתיים שניגשים אליי מטולטלים מעצם האפשרות שיש דבר כזה הומו דתי והרבה פעמים הם אומרים לי להוריד את הכיפה או אומרים לי "אסור אסור אסור" בפנים מבועתות מהנוכחות שלי מולם. מצד שני, הם שואלים שאלות רבות ולפעמים גם מעזים לרמוז לי שהם בעצמם להט"בים, בחצי חיוך או קריצה. אני אגיד מעבר – בני נוער יותר מבנות נוער מרגישים לחץ עצום להוכיח את הגבריות שלהם לכל העולם ומאוימים על ידי גברים שנמשכים לגברים, שמציעים אפשרות שונה במשהו מהגבריות המאצ'ואיסטית שלימדו אותם להאמין שהיא היחידה והיא הנכונה.

• אנשים מכל העולם משתאים מהמרקם החברתי של ירושלים. אתמול פגשתי מישהי צרפתייה מסלובקיה (כן כן) שהתרשמה מאוד מהצורה בה אנשים התאספו והקשיבו אחד לשני במעגל השיח שהיה במרכז הערב, אליו הצטרף בחור חרדי שעבר, התיישב ואיכשהו בהמשך השיחה הגיעה לשוויון בנטל, מקום השבת בחברה הישראלית ואופי היהדות במרחב הציבורי. סביב המעגל הצטופף מעגל נוסף של מאזינים מכל הסוגים והרקעים והיו כמה רגעים שהרגישו כמו נס ישראלי של הידברות.

• הצדדים מיטשטשים בכיכר ציון וזה מדהים לראות את זה קורה מול העיניים. המפגשים האלה חשובים כדי לעמת מתנגדים ללהט"ב\להט"ב דתיים ברמה כזו או אחרת עם מתנגדים קיצוניים יותר. ראיתי במו עיניי איך אנשים שדיברו אתי נגד הנוכחות שלי שם פתאום שינו סגנון כשהם שמעו איך אחרים מדברים או מקללים אותי. לפעמים הם הגנו עליי ולפעמים פשוט שינו נושא לסגנון דיבור של הצד השני. ראיתי חברים חרדים של מתנגד מתווכחים אתו על מה שאמר לי. אין חוקים במשחק הזה, מגלים שיש הכל מהכל וקשה להכליל על מגזר כזה או אחר.

זהו לפעם הזו שתהיה שבת שלום!

#תובנות_מכיכר_ציון