סיכום פעילות: הסרט "עיניים פקוחות" בהקרנת טרום בכורה מיוחדת

ארגנו הקרנת טרום בכורה מיוחדת לכל ההומואים והלסביות הדתיים, ולאחר הסרט נערך דיון בהשתתפות הבמאי ובהשתתפות השחקן זוהר שטראוס
"עיניים פקוחות" (מתוך כרזת הסרט")
"עיניים פקוחות" (מתוך כרזת הסרט")

ההמתנה הגיעה לקצה: הסרט המדובר "עיניים פקוחות" בכיכובו של רן דנקר מגיע לאקרנים, ושבועיים לפני ההקרנות המסחריות דאגנו לארגן הקרנת טרום בכורה מיוחדת לכל ההומואים והלסביות הדתיים.

להקרנה בסינמה סיטי הגיעו לסביות והומואים רבים (מעל 100!) והאולם היה מלא. הסרט הציג על המסך הגדול את הקונפליקט מנקודת המבט החרדית שמוכרת אולי לחלק מבאי הפורום.

לאחר הסרט נערך דיון בהשתתפות הבמאי ובהשתתפות זוהר שטראוס. הבמאי סיפר על הניואנסים בסרט ועל כוונתו ליצור סרט שעוסק ברגשות, וגם ביאר סמלים שונים שהוא טווה בסרט (כמו חנות האיטליז, למשל).
"איך ההרגשה להתנשק עם רן דנקר?" הייתה השאלה הראשונה שנשאל זוהר שטראוס (השחקן הראשי בסרט לצד רן דנקר) בתום ההקרנה, וזוהר לא נשאר חייב. "אמנם אני סטרייט, אבל אם כבר להתנשק עם גבר, אז רן דנקר זו בחירה מוצלחת, כי הוא אסתטי".

גם הבמאי וגם זוהר לא חוששים מהתייחסות התקשורת. אדרבה, הם מקווים שהיא תניע את הדיון.

כנראה שנצטרך להמתין ולשפוט בעצמינו.

עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר

עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר, ואיננו מסוגלים עוד לחשות. מחזיקנא טיבותא לרב בני לאו שנענה לדברי הרב יובל שרלו וכתב הצעה לחיי משפחה להט"ב בקהילה הדתית (קישור בתגובה הראשונה), ונגע בנקודות רבות ומגוונות. אחרי שהנושא צף מול תלמידים שלי, באתי להגיב לחלק מדבריו, ולהשלים בחלק ממה שנראה בעיני. אשמח לתגובות.

קרא עוד »

שתפו את המאמר

5 תגובות

  1. למרות שלא ראיתי את הסרט, אני רוצה לציין שבשנות ה -60 וה -70 כל סיפור על הומו הסתיים ברע. הדמות ההומואית בסרט או בספר היתה כמעט תמיד של צעיר מבוהל ודחוי שבדרך כלל התאבד או נרצח (ראה "הסרג'נט", או"גברי הדימדומים) . המחבר היה מודע לך שרוב החברה מצפה לכך שאין מקום בעולם להומו בעל חיים מוצלחים.
    בשנות השמונים-תשעים, התחילו להופיע יצירות אופטימיות יותר ויותר על דמויות הומואיות, ואילו עכשיו בשנות האלפיים ההומואים בסיפורים וסרטים הם משעשעים וגם מצליחים. את האבולוציה הזאת ניתן לראות אפילו אם רק בוחנים את התמונה על כריכות של ספרים (באנגלית בעיקר) שנכתבו במשך העשורים. לדעתי ההומואים הדתיים עוברים אותה אבולוציה אבל בפיגור של כעשרים שנה.

  2. שלום לכולם,
    בפעם הראשונה בחיי הייתי במפגש של חברי חברותא, הו"ד והפורום בהקרנת הסרט, היה ממש מדהים לראות כל ךכ הרבה חברים טובים חובשי כיפות סרוגות. הסרט היה מדהים וממש הביא דברים כהווייתם במגזר הדתי/חרדי. כך הקב"ה ברא אותנו וכך הוא אוהב אותנו.
    תפילת ערבית בציבור בלב הסינימה סיטי היתה חווייה בפני עצמה.
    יישר כח לאלה שחברו יחדיו והביאו אותנו לסרט. לעוד פעילויות ופעולות משותפות ומהנות לחברים.

  3. המממ …….. הסרט לא היה רע, והקיבוץ שנתאסף שם בהחלט חימם את הלב (איפה כל הבנות?). מאידך, התוכן שהסרט מעביר נוגד לחלוטין את השקפת עולמנו. אפשר להיות גיי דתי. הסיום האכזרי במוות היה מדכדך ומיותר. האם זה המסר שאנו רוצים לשדר לאנשים? אין הצלה ואין תשועה אלא בהתאבדות? הלוא אלו שבכאן בחרו ובוחרים יום יום להמשיך ולשמר את זהותם הדתית בד בבד עם זו המינית. = צריך לחזור ולהדגיש כי אפשר גם וגם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *