"אני 3 וחצי שנים בזוגיות עם בחור שהוא גם דתי ועדין בארון. המשפחה שלי מכירה אותו. המשפחה שלו עדין לא מכירה אותי".
#יחידגאה Aviad Kanner (24),
ב #יחידגאה אנו מביאים את סיפור היציאה של הומו גאה, דתי על הרצף (כן, דתל"שים, אנחנו מסתכלים גם עליכם), שיעניק לנו חיזוק והשראה לאלה שעוד בפנים ולאלה שכבר בחוץ.
מאיפה אני: "ירושלים. גר כל חיי בקריית משה. שכונה חרד"לית, אך מעורבת. בבחירות הקודמות היו כאן גם שלטים של נעם וגם דגל גאווה (לא שלי)".
עם מי אני: "כבר 3 וחצי שנים בזוגיות עם בחור שהוא גם דתי ועדין בארון. המשפחה שלי מכירה אותו. המשפחה שלו עדיין לא מכירה אותי"
זוגיות חצי בארון: "בהתחלה זה מוזר, כי בא לך לצעוק לכל העולם שאתה מאוד אוהב את הבנאדם הזה, אבל אתה יכול. לומדים להתנהל בזוגיות בגבולות שמתאימים לנו. מוצאים את הדרך שמתאימה לשנינו".
מה אני עושה בחיי: "סטודנט שנה שנייה להנדסת חומרים בירושלים, במקביל עובד במעבדת מחקר באוניברסיטה העברית"
מתי ידעתי: "בערך בגיל 14. מאז ועד סוף התיכון התנסיתי אבל פשוט התכחשתי לזה שאני גיי".
הפעם הראשונה בה יצאתי מהארון: "גיל 18.5. אחרי שסיימתי ישיבה תיכונית. סיפרתי לחברה טובה, והיא פשוט אמרה לי: "אני לא מתפלאת. יפה לך, כל הכבוד, אני שמחה". זה הפתיע אותי שהיא לקחה את זה נורא בצ'יל כי כשאתה מסתיר דבר כזה כל כך הרבה שנים זה סיפור גדול אצלך, ואז אתה מספר את זה לאחרים ופתאום בשבילם זה לא סיפור גדול. פתאום אין הלימה בין מה שחשבת שיקרה לבין מה שבפועל קורה".
אמא, אבא, אני הומו: "ממש כמה שבועות אחרי שסיפרתי לחברה הטובה, תוך כדי שיחה, אמרתי לאמא שאני נמשך לגברים. לא תכננתי את זה. זה פשוט התגלגל. היא לא הבינה מאיפה זה בא לה. היא חטפה קצת שוק ובעיקר אמרה לי להיזהר מאיידס. לא מעבר לזה.
"כמה ימים אחרי היא החלה לעכל את זה והיה לה מאוד קשה להשלים עם זה שהבן שלה הולך בדרך שאינה מקובלת בציבור הדתי. ניסיתי להרגיע אותה. אמרתי לה: "תראי, אני לא מצפה שתקבלי את זה תוך יום. לי לקח כמה שנים להשלים עם זה. קחי את כל הזמן שאת רוצה. יש לך שאלות, תשאלי אותי. יש לך תהיות, תתהי איתי. אל תישארי עם זה לבד".
"מאז ועד היום, במובן מסוים, היא נכנסה לארון. היא מדברת בחופשיות עם מי שיודע שאני גיי, אבל משתדלת להסתיר את העניין ממי שעדיין לא יודע".
תפסו אותי על חם: "מורה שלי תפס אותי על חם מתנשק עם מישהו בישיבה. הוא קצת נדהם. שנינו הבטחנו לו שזה לא יקרה יותר. בתכל'ס המשכנו להיפגש מדי פעם. אגב, הוא היום נשוי לאישה".
היציאה המשמעותית ביותר: "דודה שלי, שבשבילי היא כמו סבתא. כשהייתי בין 18.5 אמא שלי סיפרה לה, אבל איתי היא אף פעם לא דיברה על זה. נורא חששתי מהתגובה שלה. יום אחד, בגיל 23, היתה לנו נסיעה משותפת וארוכה מהצפון. שאלתי אותה אם יש משהו שהיא רוצה לדבר איתי. היא אמרה לי: "כן, על זה", כשלשנינו ברור במה מדובר. התחלנו לדבר. איכשהו יישרנו את ההדורים בשיחה הזו. הרגשתי שהצגתי לה פרספקטיבה אחרת. היום היחסים מעולים, היא אפילו מתעניינת בבן הזוג שלי".
מסר לארוניסטים: "לאלה שנמצאים גם בזוגיות וגם בארון: לא חובה לצאת מהארון כי לוחצים עליך, כי החברה מצפה ממך, אלא זה תהליך שאתה אמור לעבור עם עצמך. אל תצא רק כי אתה חושב שצריך לעמוד באיזשהן ציפיות של מישהו".
