הייתי בן 15. מדריך בשבט ניצנים (השולטט1!!!!).
היה לי דייט קבוע עם אחת המדריכות המקבילות אלי בצוות, בבית קפה מקומי, מתכננים (עוד) פעולה בסטייל דמיקולו.
מפה לשם השיחה התגלגלה ל"עם מי אני יוצא עכשיו". עד היום אין לי מושג איך זה קרה, אבל פתאום הרגשתי את המילים האלה, שכבר שנים בבטן, מתגלגלות כלפי מעלה, הן כבר עברו את הסרעפת, חולפות על בית החזה, נוהרות במעלה הגרון, מגיעות אל קצה הלשון. אין סיכוי לעצור, הן כבר בדרך החוצה: "אני הומו".
היא הראשונה שסיפרתי לה. כמה שניות ארוכות (כמו הנצח) חולפות. היא חייכה, צחקה, ואמרה שהיתה לה הרגשה. קצת "גיא פינס" ברוח טובה (איך אני יודע, מי יודע, יש לי בן זוג…), וכמו מדריכה טובה היא סיכמה את המסר: "אנחנו אוהבים אותך, כך היה וכך יהיה". פסקה – וצדקה. עד היום.
אני יודע שהייתי בר מזל. אם התגובה שלה היתה אחרת: חרדה, נניח, או בעתה, סלידה, חשש – לכו תדעו איפה הייתי היום. אולי בטיפולי המרה. אולי עדיין בארון. היום אני מבין שהתגובה שלה בעצם אפשרה לי להמשיך ולספר, להמשיך ולצאת, עד היום. להיות מי שאני. באמת.
שני עשורים קדימה, בעיר אחרת. כמיטב המסורת, שוב מצאתי את עצמי בשישי האחרון על הבוקר ב"חביב" גבעת שמואל, עיר מגוריי, תר אחרי מצרכים אחרונים לסעודת ער"ש של החברים מהקהילה הדתית – וחלקם מהקהילה הדתית והגאה – המתגוררת כאן.
כן, אנחנו גם כאן, בגבעת שמואל. איזה קטע. ולא אחד ולא שניים: יש יותר מ-100 חברות וחברים בקבוצות הווטסאפ והפיסבוק של הקהילה הגאה המקומית. גם המשפחות הגאות מגדלות את ילדיהן כאן, כולל משפחה דתית גאה שילדיה לומדים בבית ספר ממלכתי-דתי (דתי, קראתם נכון) בעיר. המחנכת מבני ברק, ומה אתם יודעים – השמיים לא נפלו.
לפני חודש פגשתי את אחד משכניי שסיפר לי שרק בבית הכנסת שלו 5 נערות ונערים יצאו בשנה האחרונה מהארון בפני הוריהם, וההורים אובדי עצות. וזה רק בית כנסת אחד. יש יותר מ-40 בתי כנסת בגבעה, עוד לפני מנייני קורונה (עדיין להיט כאן בשבתות).
איכשהו, כמו שקורה לא פעם בקהילות דתיות, גם בגבעת שמואל חלק מעדיפים שלא לדבר על הפיל בחדר. הצורך קיים בשטח. מה זה קיים – בוער, זועק. הגיע הזמן לתת מענה לאלה שרוצים להבין. לאלה שרוצות להכיר. לאלה שמרגישות ומרגישים צורך לסייע.
ביום שלישי הקרוב, לא רחוק מ"חביב", הולך להתקיים אירוע מיוחד במעוז הכיפות הסרוגות – גבעת שמואל. שברנו את הראש על אירוע שמותאם במיוחד לקהל דתי סטרייטי. אירוע שיש לו משמעות. גם עתידית, וגם עבור כל אלה שגדלו כאן או עדיין חיים כאן בגבעה, מחוץ ובתוך הארון.
חלק ניכר מהקהילה המקומית חיה במחשכים, בארון. היא זקוקה לעזרה שלנו, לתמיכה מבחוץ. ואם Eran Swissa יכול לתת כתף ולהגיע, גם אתם יכולים.
ממש עוד רגע "שלושת השבועות". דווקא עכשיו, אנו רוצים להזמין את כולכם, בין אם אתם סטרייטים או לא, בין אם אתם דתיים או לא, לאירוע מיוחד שכל מטרתו הוא בסך הכל… לדבר. להקשיב. לעורר שיח וסובלנות בין הקהילה הדתית בגבעת שמואל לקהילה הגאה.
בואו נמלא את האולם הזה באור. שתפו את האירוע, הזמינו חברים – ובעיקר בואו. גם אם כבר ראיתם את הסדרה או שמעתם את ערן בהרצאה, יש חשיבות ומשמעות לכל כיסא שישבו עליו. נתראה מחר!
