נתנאל אזולאי
היום ישבתי במונית של אבא שלי ובכיתי.
1. אבא שלי נהג מונית כבר למעלה מ40 שנה. המונית שלו טובה יותר מכל קלפי מדגמית, כי דרכו בה מכל קצוות הארץ, מכל המגזרים והעדות והצבעים, והוא ראה כבר הכל וספג הכל, ולפעמים היה אוזן קשבת לנוסעים שעבר עליהם יום קשה, ולפעמים גם זרקו עליו קללות, העליבו. היום למשל מישהו ירק על המונית שלו, אבל לא רק ירק, אלא גם קילל. ״יא הומו״, הוא קרא לאבא שלי. אדם בן 65 אבא שלי, דוהר על הכביש אחרי שהחלים מסרטן.
2. בדיוק פתחתי את ערוץ החדשות כאן. אנחנו בביקור בארץ. פתחתי וראיתי ידיעה על ההסכמים הקואליציוניים המסתמנים. מסתבר שהם לא רוצים קודם לטפל ביוקר המחייה נניח, הם רוצים קודם, שם במפלגת נועם, לטפל בהומואים. בגייז. נאסור עליהם לתרום דם, נחזיר טיפולי המרה.
3. אחר כך שוב פתחתי את הפייסבוק ואז ראיתי עוד ידיעה, ראיון של מישהו ממפלגת הציונות הדתית. אנחנו נבטל את מצעד הגאווה, הוא אומר. מצעד של סוטים, הוא הוסיף לציין. סגרתי. בסדר. שיגיד.
4. ואז שוב משהו על גייז. הפעם קשה. ראיתי אותה, את הגברת אורית סטרוק בראיון בלייב לחדשות. אין יוקר מחייה, אין רעב, אין מצב ביטחוני קשה, אין מערכת בריאות קורסת – רק גייז. ואנחנו נאפשר טיפולי המרה, היא אומרת, כי זה מה שבוער כרגע, טיפולים שירפאו את הסוטים האלה ויחזירו אותם למוטב.
5. אבא שלי הביט בי דרך המראה הקטנה שתלויה במונית שלו, וראיתי לו את זה בעיינים. ראיתי שכאב לו לספר לי על ההוא שקרא לו הומו וירק. חשבתי על זה, מה זה בשביל אבא לילד הומו לשמוע אדם מבוגר אחר מקלל אותו, תוך כדי יריקה, וקורא לו ״יא הומו״ כאילו הומו זה משהו לקלל איתו. ואז ירדו לי הדמעות. הן ירדו כי חשבתי על הבן שלי, אוליבר, ילד להורים הומואים, ואיזה עתיד צפוי לו, אבל גם חשבתי על בני הנוער שרואים בטלוויזיה חברת כנסת שרוצה לטפל בהם. וחשבתי על ההורים שלהם. הם הרגישו כמו שאבא שלי הרגיש.
6. בשביל רבים מכם, ההתעמרות של הממשלה המסתמנת בקהילה הלהטבית היא סתם איומים. אבל זה לא. אלה דברים שמתורגמים לשטח. זה הרי לא הפחד שיאסרו על גייז לתרום דם. זה הפחד שהדם שלנו, בעייני רבים, יהיה פחות שווה. וזה לא הפחד שיחזירו טיפולי המרה שיגרמו לבני נוער לשים קץ לחייהם, אלא הפחד הנורא שמאותתים בשידור חי לכולם שהומואיות זו מחלה שיש לרפא אותה.
7. ואלה, ממש אלה, הם התנופה, הם הכוח המניע של האנשים ברחוב לקרוא הומו, לקלל, אולי גם להכות את הנער או הנערה בבית הספר שמפלגת נועם שכעת קוראת להם סוטים. זה מתחיל משם, ואז זולג למטה ופוגע בנו.
8. אולי חלקכם יודעים, אבל רצינו לחזור לארץ אבל בינתיים נתקלים מול חומות של משרד הפנים שלא מעניק אזרחות לילד שלנו. ההורים שלו גייז פשוט. אבל היום קיבלנו תשובה מהלשכה של היועצת המשפטית לממשלה. זה בטיפול. אנחנו הבטחנו להילחם. בשיניים. דווקא עכשיו. אבא שלי שאל אותי ״למה? בשביל מה להילחם?״, ואמרתי לו שככה אבא. כי אלה אנשים שיש להילחם מולם, כי אנחנו נרצה לסלול את הדרך לעוד אנשים כמונו, וכי אסור להרים ידיים. ואם לא יעזור – נפנה לבג״ץ. נילחם בהם. הם אמנם ניצחו בקלפי, אבל את הרוח שלנו, שלכם, הם לעולם לא ישברו.
9. אז רגע, שאלתי את אבא. ״איך הגבת לאיש הזה שקרא לך הומו?״, שאלתי לפני שירדתי מהמונית. והוא הסתכל עליי שוב דרך המראה ואמר: ״בראש מורם אמרתי לו – הומו קראת לי? אתה חושב שזה מעליב אותי? זה מעליב אולי אנשים בורים כמוך. הבן שלי הומו, אני גאה בו והלוואי והיית רבע מהאיש שהוא״. הוא אמר. והלב שלי פעם, והתרגשתי, וראיתי את האש בעיינים שלו, את האש שהחליפה דאגה, ועם האש הזאת אפשר לגרש לא רק את החושך, אלא גם את האיש החשוך ביותר
Netanel Azulay נתנאל אזולאי
