ערב טוב אנשים, ערב טוב גם נשים
נודה, לא נבוש, אנחנו מתרגשים!
חוגגים יומולדת, כבר אמרנו, זה ברור
וזו אחלה הזדמנות לספר ת´סיפור.
סיפור על קבוצה שהתחילה לפני שנה
סיפור על קהילה שמשהו בה השתנה:
כשבני קיבל את הטלפון באותו סתיו
הקשיב לבקשה, ישב וחשב
התקשר אליי, וסיפר בראשי פרקים:
את הקבוצה הדתית, רוצים מחדש להקים
מה אתה אומר? זה יצליח? זה יעבוד?
ואולי גם אתר אינטרנט שיביא לנו כבוד?
אז פרסמנו הודעות בכל רחוב ופינה,
וחוץ ממאה שערים – לא פסחנו על שכונה
פתחנו באטרף כרטיס עם לב למעלה
ורק קיווינו שיצליח, בעזרתו, אינשאללה.
גייסנו את חיים היוצר הקסום
ואף על פי שהסרט טרם הותר לפרסום
אמרנו: נו, באמת, הרי לא תאכזב,
וחיים הגיע ופתח את הלב.
היה קר, קר מאוד באותו ערב בבירה
אבל ארבעים איש הגיעו לעיר הקרירה.
קצת נבוכים, קצת לא יודעים איך פה להיות
רק בני דוחף לכולם עוגיות…
אז בקול קצת רועד, אפילו קצת נרגש,
הצגנו את עצמנו וסיפרנו על המפגש
אמרנו שאנחנו כאן כדי לאפשר חבורה
שבה נהיה אנחנו, ללא כל מורא
עם אנשים כמונו, מאותו רקע ומסלול
וביחד נשוחח, נבלה וגם נצא לטיול.
היינו שם בחדר מכל גוֹנֵי הכיפה:
סרוגה, שחורה, אמריקאית או קטיפה,
ודאגנו להזכיר, שיש מקום בקהל
גם לדתלש"ים בלי כיפה בכלל
אז ראינו את הסרט, והיה כמובן מדהים,
האווירה השתחררה, התפרקו המתחים,
ועוד נשארנו שם שעות לשיחות אל תוך הלילה
עם מינגלינג מוצלח, החלפות טלפון, וכך הלאה…
מכאן הדרך כבר נפתחה בעזרת הא-ל
לאתר גייז דתיים ראשון בישראל
שעד היום מתקתק – כמו שעון
בזכותו של עמית העורך הגאון.
למפגש הבא כבר הגיעו קצת יותר
ואנשי שֹב"ל הגיעו לשתף ולספר,
סיפרו על עבודה בחינוך הדתי,
הראו שאפשר להיות הומו וגם דתי.
המפגש שאחריו כבר גדל ופרה
כשראובן הגיע עם הטיפה המרה
לימד על יין, לקראת חג הפורים,
חילק בקבוקים וגם סינרים.
בניסן הגיע דוקטור בן-נאה
וסיפר לנו על מושקו השובב הגאה
ובכלל שבקהילות היהודיות בעבר
התרוצצו גייזונים כאילו אין מחר.
בהגיע חול המועד בחג האביב
טיגנו מצהברייט, שמנו בתיק מגניב
וכך יצאנו לטייל, וחשבנו "כמה כיף",
עד שכמה חבר´ה התחילו להתעלף,
מול הסרטבא הצחיח, שיודע רק עליות
ללא צל של פרח בחסותו להיות
צעדנו ובליבנו תקווה אפופת זיעה:
שהמכוניות יבצבצו מעבר לגבעה…
או-אז למעיין הקריר נסענו לסעוד
ובצל סוכת קש חילצנו עצמות,
ובעיקר, אחרי המסע, היה ברור עד מאד
שאת המצברייט הזה הרווחנו בכבוד!
בחודש אייר, חג של פטיש ודגל
גילינו את הנס שקרה לנו בגוגל
וממקום של דף שמונה, בהקלדת "חברותא" באתר
כבר הגענו לדף הראשון במספר!
אמנם שם בדף היינו במקום אחרון
אבל היי! תפרגנו! גם זה יתרון!
וזה הזמן להזכיר את איתן יקירנו המובחר
שבכל חמישי יושב ומעדכן את האתר!
אז יצאנו בעצמאות למנגל בשדרות
נפנפנו, מינגלנו, בצל קסאם ומדורות
ורק אישה שעברה, שאלה בפנים בורקות:
"כל כך הרבה בנים – אבל איפה הבחורות?"
למפגש הבא הגיע הרב ורדי המחייך
שעודד אותנו להמשיך לקהילה להשתייך
סיפר על עבודתו כרב בבית ספר מעלה
ועל הליווי של הסרט "ואהבת". (המעולה!)
אז היה המפגש עם מוטי מבית דרור
שסיפר על צד פחות נעים, והציע שנעזור.
ואחר כך גם מפגש הגות, לשם גיוון
ובו העלינו נושאים שונים לדיון
היה יפה לראות כיצד דרים כאן בסמיכות
תומכי המצעד לצד מסתייגים בחריפות,
פוקדי מופעי דראג מושבעים
לצד כאלה שיוצאים משם מזועזעים.
שם גם גילינו שגם אנחנו, כמו יהודים מוסמכים
נישאר חלוקים, ובצדקתנו בטוחים…
בחודש אב, התכנסנו ביום קיץ מעונן
ושמענו הרצאה על הומופוביה, ועל חורבן,
ולכבוד ט"ו באב נפגשנו שוב, לצחצח גרון,
ובערב קריוקי ניפצנו כמה כוסות בציון.
באלול כבר טיפס לו אתר חברותא העמוס
וכבש את המקום הראשון בחיפוש!
ויחד איתו מגיעים טלפונים והודעות מייל
שמביאים למפגשים אנשים מרחבי ישראל!
מקרית שמונה בצפון ועד עיירות הדרום
מתנחלים, מסורתיים, כן או לא בארון,
שמחנו לראות, לגלות שאפשר
להיות כאן הומו דתי ומאושר!
כך המשיכו הפגישות, ובפגישה הבאה
דיברנו קצת על טיפולי המרה
ובחג הסוכות כשיצאנו שוב לטייל
דאגנו שיהיו שם מים, וגם צל.
אחר כך ראינו את הסרט "הסודות",
ועשינו סעודת שבת עם הבנות,
ולפני חנוכה הראו לנו בבת קול
שגם לסביות יודעות לעשות מסושי איזה רול…
ובמפגש העוקב, עברי לידר הופיע
אבל לא כדי לשיר, אלא לשתף ולהביע.
וכך חלפה לה שנה עגולה
שנה שגדלנו להיות בה קהילה,
שנה שהראינו שאנחנו על המפה,
שנה שהצבנו כאן דגל עם כיפה.
לצד הו"ד שעוסקים בפעילות פוליטית-רבנית מבורכת
לצִדם אנחנו כאן הוכחה חיונית ומוסמכת
לעובדה שיש כאן ציבור רחב ואיכותי
ציבור שלא מפחד לומר "אני דתי"
שמודע לעצמו, ושכל אחד מפרטיו
עבר תלאות מורכבות בחייו.
זה ציבור שמחובר לאלוקיו בכל נים
שמקיים עם עצמו שיח נוקב ומדהים
שמעיד כאן היום ברגליו, בגופו ובנפשו
שלא ניתן להתעלם עוד מעצם ממשותו
שאיננו עוד אבק קבור מתחת לשטיח
אלא אתגר אמתי של דור חפץ בשיח,
שלא ניתן עוד לפוטרנו ב"לכו להמרה"
אלא גם לנו, רבותינו, יש חלק בתורה!
ובזה הקול, נאמר לכולכם תודה
כי בזכותכם חברותא היום היא עובדה,
בזכותכם נער הומו-דתי שחושש
מוצא נחמה, לא נופל ומתייאש,
בזכותכם יש היום שיח אמתי ונוקב
בזכותכם יודעים היום להבין את הכאב.
ומי ייתן, ובעזרת היושב במרומים
נמשיך כאן ביחד דרך של חברים,
וגם עלינו נפרוש כאן סוכת שלום כחופה,
נהיה כאן חברותא, מתחת לאותה כיפה.
