הומו, דתל"ש ופריווילג

בניסיון להכיר אותו יותר ולהוציא אותו מגבולות הגריינדר, כידיד, פתחתי את עצמי לשיחות נפש איתו ולאט לאט קניתי את אמונו. לפני כחודש נפגשנו לראשונה, ומאז לא עבר יום שלא דיברנו, היו ימים טובים יותר וטובים פחות, היו ימים שבהם דיברנו על הכל והיו ימים שדיברנו על כלום. ליובל יש בעיה קטנה בחיים-הוא אוהב בנים וההורים שלו ידעו. למה בלשון עבר? כי כשהוא סיפר להורים שלו - הם עשו הכל כדי שיחזור לארון.

חנניה בן שמעון


קוראים לי חנניה בן שמעון, בן 22, ממעלה אדומים, הומו, דתל"ש ופריווילג.

כן, פריווילג.

למה פריווילג?

תנו לי לספר לכם סיפור על בחור בשם יובל – ומייד תבינו.

את יובל הכרתי בגריינדר לפני כמה חודשים.

בניסיון להכיר אותו יותר ולהוציא אותו מגבולות הגריינדר, כידיד, פתחתי את עצמי לשיחות נפש איתו ולאט לאט קניתי את אמונו.

לפני כחודש נפגשנו לראשונה, ומאז לא עבר יום שלא דיברנו, היו ימים טובים יותר וטובים פחות, היו ימים שבהם דיברנו על הכל והיו ימים שדיברנו על כלום.

ליובל יש בעיה קטנה בחיים-הוא אוהב בנים וההורים שלו ידעו. למה בלשון עבר? כי כשהוא סיפר להורים שלו – הם עשו הכל כדי שיחזור לארון.

הם נתנו לו עשרות מאמרים, סרטונים ונאומים – הסבירו לו כמה רע יהיה לו, כמה הוא צעיר ולא מבין כלום, שאפשר להשתנות, שזה תקופה ויעבור לו.

ויובל? יובל עשה את הדבר היחידי שנותר לו לעשות במצבו-לחזור לארון ולהמשיך ולהתחבט לבדו עם החששות, עם השאלות, עם הפתרונות ובעיקר עם הרגשות.

יובל לוקח אותי כל יום למסע בחיים שאני מעולם לא חוויתי או אחווה.

אני פריווילג, כי מעולם לא העיפו אותי מהבית, מעולם לא נדרשתי לחשוב אם ללכת לטיפולי המרה ומעולם לא חשבתי שההורים שלי לא יתמכו בי, גם אם אני מוציא להם שיערות לבנות בהחלטות שלי, והוצאתי.

אני פריווילג ויובל לא, כי ההורים שלי שאלו את עצמם שתי שאלות שההורים שלו מעולם לא טרחו לבדוק-

מה הבן שלנו רוצה? ומה יעשה אותו שמח?

לכל להט"ב דתי יש את הצורך לחקור בעולם ולברר את רצונו, להבין מה יעשה אותו שמח – ולמצוא את האיזון שלו בין השניים.

פריווילגים כמוני, שלא נתקלים בבעיות קשות ביציאה מהארון- יש מעטים.

הרוב הם כמו יובל, וכמו עוד עשרות אנשים שנתקלתי בהם במהלך השנים האחרונות, ביניהם אנשי ציבור, אנשי משפחה מבוגרים, בני נוער, בייני"שים ועוד.

אותם אנשים צריכים להילחם בכל הכוח כדי לזכות בחופש לברר ולבחור בדרך חייהם, ובשביל לא מעט מהם זכות הבחירה נלקחה מהם לעד והם חיים בחיים שתפרו בשביל מידות של מישהו אחר.

יכול להיות מאוד שאחרי שזכות הבחירה והבירור תינתן להם, הם ימצאו את עצמם מתחתנים עם אישה ובונים בית כדת משה וישראל, ויכול להיות מאוד שגם לא.

אבל לא משנה מה הם יחליטו – החיים שלהם יהיו בוודאות שלמים יותר, מלאים יותר ואוהבים יותר – כי הם תפרו אותו בעצמם ולעצמם.

הזכות לבחור, הזכות לחופש אמיתי של אדם לברר ולחקור את המסלולים ביער החיים שעומדים לפניו – כמה שקל לתאר, ככה קשה לבקש ולבצע בחברה ישראלית משוסעת ומשסעת.

#דעה | חנניה בן שמעון

אין פה מקום לבלבול מדובר בביריונות

בתור טרנסית בעצמי, שלמדה במוסדות דתיים, אין פה מקום לבלבול מדובר בביריונות. מדובר פה בקריאה לחרם. חרם וכעס שמופנה כלפי ילד שהדבר היחיד שהוא עשה לא נכון הוא להיות שונה. מדובר בתנועת נפש אלימה ואינפנטילית של כעס על האחר והשונה רק משום היותו שונה שכאשר היא נעישת בידי מבוגרים קל וחומר בעלי כוח פובלציסטי היא רצחנית. מדובר בהמון זועם שמשתלח בילד כי מה? כי הוא נולד אחרת?

קרא עוד »

קוויריות במחשכים

הרכבת גולשת לתחנה ואני עולה, ושוב תפילה קטנה שאלוהים יעזור לי עם הנוער הירושלמי הקט הזה שלא חטא כי לא ראה קוויריות או שלא חטא שהסתובב ביום חמישי אחד במרכז העיר ונתקל בי. שאלוהים יעזור.

קרא עוד »

באנו חושך לגרש

במשך תקופה ארוכה חשבתי שהקולות בראש שלי, אותם קולות שאמרו לי שאני טעות, שאני מקולקל, שאני לא ראוי לאהבה – הם האור, ואני החושך.

קרא עוד »

אם מצעד הגאווה בתל אביב הוא חגיגה המונית של חופש, אצלנו זה מאבק קיומי ויומיומי.

בשנה שעברה, לקראת המצעד השני, העימות בין חושך לאור הגיע לסף פיצוץ. המשטרה, בעקבות איומים לפגוע במצעד, דרשה לשנות את התוואי ולהרחיק אותנו ככל שניתן מהגרעין התורני המאיים, כלומר מהרחוב שבו גדלתי ומלב היישוב שלי. בהתערבות בג"ץ, שלמרבה המזל עדיין קיים במדינה הזאת, חלחלה ההבנה שלא יעלה על הדעת שבזמן שמצעדי דגלים ואירועי דת מתקיימים במועצה בשפע, תיאסר צעדה למען הסובלנות. בסופו של דבר, למרות נהירה המונית ומרגשת של תומכים מכל קצוות הארץ, היו שם יותר שוטרים מצועדים.

קרא עוד »

שתפו את המאמר