Search
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
Search

הומו דתי שנשוי לאשה סיפר את סיפורו בערב מיוחד

הומו דתי שנשוי לאשה סיפר את סיפורו בערב מיוחד לקהילה הדתית בקדומים. הייתי שם ואני מברך על קיום הערב הזה.

משה ארגמן


אמ;לק

הומו דתי שנשוי לאשה סיפר את סיפורו בערב מיוחד לקהילה הדתית בקדומים. הייתי שם ואני מברך על קיום הערב הזה.

***

לשמוע מישהו אחר.

לפעמים, כדי לעבור תהליך או להכיל איזו תובנה, אנחנו זקוקים להרחקה. אם נשמע את המסר מכל הקרובים והאהובים לנו – לא נפנים אותו, אך אם נפגוש מישהו חיצוני לנו – האסימון ירד והסוויץ' יעשה בקלות ובמהירות. ככה זה לפעמים.

ככה היה אתמול עם א', הומו דתי נשוי לאשה, שבא לספר את הסיפור שלו בפני 30 איש ואשה דתיים בישוב קדומים.

הוא גדל בבית חילוני, יצא מהארון והיה עטוף חברתית ומשפחתית. לקראת גיל שלושים חזר בתשובה, ובשילוב הערכי בין חיי הלכה ובין זהות להט"בית הוא הכריע לא להתכחש למי שהוא, ואעפ"כ להקים בית עם אשה. כיום הוא נשוי לאשה לסבית, המגיעה מבית חרדי. הם נשואים חמש שנים ויש להם ילד.

הוא הומו. הוא לא מתנצל על כך וזה חשוב לו לומר זאת כי זה לא 'עוד פרט ביוגרפי' בחייו, זה מרכיב בזהות שלו. כך הוא אומר.

התפיסה הזו נשזרה לאורך כל הסיפור:

הוא מתייחס בכבוד לעבר החילוני שלו ולאורח החיים הלהט"בי שחי אז. הוא שומר על קשרים חמים וטובים עם חברים להט"ביים.

הוא לא חש צורך ללכת לטיפול שינסה לתת גמישות למשיכה. יותר מכך, כלל לא מעסיקים אותו מקורותיה של הנטייה והאם היא ניתנת לשינוי.

עד היום הוא לא מבין את המבוכה שחשו חבריו הדתיים כשביקש מהם עזרה בשידוך על אף ששיתף אותם שהוא הומו.

הוא מודה שההדרכה שקיבלו לפני החתונה מרבנים ואנשי מקצוע שידעו על הסיפור שלהם – לא היתה מספקת. שזוג עם רקע כזה חייב ליווי מקצועי אינטנסיבי גם אחרי החתונה (הם בילו מחצית מחיי הנישואין שלהם עד כה בטיפול זוגי ממושך).

הוא סבור שהשלמה אמיתית עם הזהות והנטייה המינית ויציאה מהארון הם תנאים הכרחיים בכדי להצליח ליצור קשר של קיימא עם המגדר השני.

א' מלא במאור פנים, בצניעות ובלימוד זכות מכל עבר. הסיפור שלו והמסר שהעביר היו של שיתוף ושל הצעת הגשה נטולת אידאולוגייה מכלילה. של עוד אפשרות שאני מציע. היו נסיונות מהקהל למשוך אותו לשיח אידאולוגי (מצעד הגאווה – בעד ונגד) והוא סרב להיכנס לשם.

רגע לפני שהערב התפזר הצגתי את עצמי בפניו ובפני שאר המשתתפים. שיתפתי שאני הומו דתי, שאני נשוי לערן שגם הוא הומו דתי, ששניינו בני החברה הדתית ושיש לנו ילד.

הצגתי לו את הקושי שאני חווה ביצירת מפגשים דומים, שהתחושה שלי שיש קשב בחברה הדתית רק לכיוון אחד ואין באמת עוד אפשרות להציע. שאלתי אותו אם יש לו עצה, איך אפשר לעבור את הקיר הזה. והוא ענה לי בפשטות שהוא לא יודע. לאחר מחשבה אמר שצריך "לפרק מה קשה לאנשים עם הומוסקסואליות". הכל מתחיל ונגמר בזה. וכל האוזניים שהגיעו לערב הזה שמעו. זו הייתה תשובה מופלאה בעיניי. בסיום הערב ניגשו אלינו אנשים, שאלו שאלות נימוסים ובעיקר השקיעו בניסיון להראות שהם בסדר איתנו. שהם לא האנשים הלא קשובים עליהם דיברתי.

כולם יצאו מוארים מהערב הזה.

הקהל שהגיע קיבל את מה שרצה – שמע שזה אפשרי. שיש פיתרון. שלא חייבים לקרוע את הסדר החברתי. כולם הלכו לישון בשקט והשד שאיים להתפרץ, נכנס חזרה לבקבוק.

אבל יש מסרים שנאמרו שם ומחלחלים בשקט:

להיות להט"ב זה בסדר גמור. שאלת היכולת להשתנות לא מעניינת. יציאה מהארון נכונה וחשובה בלי קשר לבחירת הכיוון הזוגי. הקמת בית ללא משיכה מינית מחייבת ליווי מקצועי ממושך ומחוייבות מוחלטת של שני בני הזוג. אין רק דרך אחת נכונה.

ואני חותם על כל אחד מהמסרים האלו.

א' נשוי לאשה. א' לא חווה מעולם קונפליקט זהותי בין האמונה והמשיכה. א' לא גדל בעולם הדתי ומגיע עם אפס תחושת בעלות ואפס שיפוטיות. ואת כל אלה אני לא יכול לתת.

ואני ניגש בענווה ומבין שיש אנשים שזקוקים להרחקה הזו. שיש אנשים שלא יכולים לשמוע את המסרים האלו ממני.

ואני כל כך שמח שהערב הזה התקיים.

ברוך ה'.

#דעה | משה ארגמן

הסיפור של עוז אפטקר

"הקורונה תוקפת בעיקר בלילות. במהלך היום אתה מרגיש טוב, אבל בלילות יש את הקטע של החום, כאבי הראש וכל הדברים האלה… לא ברור לנו עד הסוף איך נדבקנו"

קרא עוד »

לצערי נפלו בכתבה בעולם קטן מספר טעויות

בגליון הקודם (868, בראשית) פורסמה בעלון זה הכתבה "מחקר חדש: טיפולי המרה עשויים להפחית אובדנות". לצערי נפלו בכתבה מספר טעויות אשר עלולות להשאיר את הקוראים עם רושם שגוי לגבי המחקר המדובר ולגבי הקשר בין טיפולי המרה לאובדנות. קראתי את המאמר המדובר של ד"ר סולינס ואת המאמר נגדו יצא, ואבקש לתקן שגיאות אלו.

קרא עוד »

אני מניח באמת ובתמים שבסך הכל, בשקלול המעלות והחסרונות, טוב לכולנו יחד מאשר לבד

והייתה פעם מערכת בחירות אחת שבה זהבה גלאון רפררה לנאום הסוטים וקבעה נחרצות: "זה או אנחנו או הם". הדיכוטומיה הכוזבת הזו מסוכנת הרבה יותר ממה שהיא נראית במבט ראשון.

קרא עוד »

אין זה מקומם של יהודים

לפני מאתיים שנה, כאשר בקייב הלכה אדל לבית הספר וסיימה לאכול את ארוחתה, היא מלמלה בשפתיה את ברכת המזון. כאשר שמעו על כך הבנות האחרות הלשינו עליה למורה כי היא יהודיה ומשכו אותה משערה. לפני אלף שנה, כאשר יוסף הלך בשווקים שבפס, לקחו ממנו כמה בחורים את ספריו וזרקו אותם לבאר רק משום ש"אין זה מקומם של יהודים".

קרא עוד »

שתפו את המאמר