הוא דתי, אני חילוני, ביחד מצאנו שביל משותף

יצחק ביטון (35), דני אלפיה (36), #יחידגאה

ב #יחידגאה אנו מביאים את סיפור היציאה של הומו גאה, דתי על הרצף (כן, דתל"שים, אנחנו מסתכלים גם עליכם), שיעניק לנו חיזוק והשראה לאלה שעוד בפנים ולאלה שכבר בחוץ.

כמה זמן ביחד:

יצחק: "9 שנים"

דני: "10 שנים"

יצחק: "לא ממי, באוגוסט נהיה 10 שנים… הכרנו באטרף. אז לא היו סמארטפונים ואפליקציות. הכרנו באתר שלהם".

מאיפה אנחנו:

יצחק: "במקור מבית שאן".

דני: "במקור מתל אביב".

יצחק: "אחרי שנה עברנו לגור ביחד".

דני: "גרים יחד ברמת גן".

מה עושים בחיים:

דני: "רואה חשבון, חשב בחברה בינלאומית".

יצחק: "מעצב פנים".

אנחנו ואלוהים:

יצחק: "היום הקשר הוא מדהים. החבר הכי טוב שלי. זה הפך להיות סוג אחר של קשר. מפחד לאהבה. לאהוב את אלוהים זו אחת המידות בעיניי הכי נכונות לעבוד אותו. השיח היום הוא של אהבה, חיבור, השגחה".

דני: "בעתות מצוקה אני כן מוצא נחמה וכן פונה לאלוהים, אבל אין לי דיאלוג איתו ביום יום. אני לא חושב שלדת יש מונופול לסוג השיח עם אלוהים. זה יכול לבוא מבחינתי לא רק בתפילה אלא גם במעשים. עדיף להיות חילוני ולעשות טוב לסביבה שלך מאשר להיות דתי ולהתנהג לסביבה שלך בצורה לא טובה".

הדייט הראשון:

יצחק: "באתי עם כיפה וציציות"

דני: "זה לא עצר אותי כי…"

יצחק: "כי אני חותך הורס…"

(מתפוצצים מצחוק)

דני: "אמרתי לעצמי שקודם כל אזרום ואחר כך אראה עד כמה זה אישיו. במקרה הכי גרוע, הוא ימשיך את החיים שלו ואני את אורח החיים שלי, ואנחנו נמצא ביחד איזשהו שביל משותף. זה לא סוף העולם. ובאמת, לאורך השנים אנחנו כן מצאנו סוג של פשרה שאני בא לקראתו והוא לקראתי".

החיים עצמם:

יצחק: "הבית כשר. יש סטים לחלבי בשרי וגם לפסח. דני אוכל לא כשר, אבל מחוץ לבית. אם הוא רוצה לאכול לא כשר בבית הוא עושה את זה בחד פעמי. אחד הדברים שממש עשו לי נחת זה שכשהייתי חוזר מהבית כנסת בשישי והוא היה מכין פלטה ומיחם ושולחן ערוך עם סלטים.

אני חושב שכשיהיו ילדים הם פשוט יחיו כמונו. הם ידעו ויראו שיש את שתי האופציות. דני מדליק אור בבית, מדליק מזגן, ואני לא. אני שומר שבת ואני קורא ספרים, עיתונים, הולך לבית הכנסת. הם פשוט יחוו מ-2 העולמות".

כשזה זה זה זה:

דני: "בבוקר למחרת הדייט הראשון, כשהוא שאל אותי מה שלומי. בדרך כלל צריך לשחק את המשחק, ודווקא הוא לא שיחק בכלל, כמוני, הבנתי שהוא רציני".

יצחק: "אחרי הדייט השלישי, דני הוריד אותי באיזשהו מקום לפגוש חברים שלי, ואני זוכר שאמרתי להם: 'ויי איך היה בא לי שהוא יהיה כאן עכשיו'".

החתונה:

דני: "הצעתי לפני 4 שנים בוונציה".

יצחק: "לפני פחות משנה בוונציה. בעיננו היא העיר הכי יפה בעולם. איזשהי סגירת מעגל עם מקום ההצעה. באף מקום בעולם לא היינו יכולים להגיע בגונדולה לחתונה שלנו. הגיעו מהארץ כ-100 אורחים. זה היה בארמון מהמאה ה-15. היה קוקטייל, טקס, ארוחת ערב ומסיבה. שילבנו בטקס הרבה מהמסורת היהודית. היתה לנו כתובה מיוחדת שניסחנו, היתה שבירת כוס, את טבעת הנישואים שלי קיבלתי בירושה מסבא שלי. דני קידש אותי בה".

רגע שלא נשכח:

דני: "בוקר ההתארגנות. הצילומים באווירה היסטורית של לפני 400 שנה, מצטלמים כמו שני כוכבים הוליוודים.

יצחק: "בטקס, שהגיע השלב שהייתי צריך להתעטף בטלית, אמא שלי עטפה אותי בטלית וברקע התנגן השיר 'הכניסי תחת כנפך' של אריק איינשטיין".

מתי ידענו:

דני: "בגיל 14 אני רואה שחברים שלי מתעניינים בבנות, וזה פחות עושה לך את זה. בשנים האלה אתה מבולבל, אתה אומר: 'אולי זה יגיע אליך יותר מאוחר'. בצבא, סביב גיל 19, הבנתי סופית שאני הומו ושזה לא סתם משהו שיעבור עם השנים".

יצחק: "אני חושב שהאסימונים נפלו בשלהי סיום ישיבת ההסדר, גיל 23, משהו כזה. תמיד היו לי מחשבות שלא ידעתי לתרגם אותן להגדרות. היה שלב שבו כל החברים שלי היו בדייטים והתחילו להתחתן. התחלתי לחקור עם עצמי למה אני לא נמצא בסיטואציה כמוהם. הבנתי שאני גיי.

להיות בארון:

יצחק: "פחד היסטרי. אני חושב שזה היה אחד הדברים הכי מפחידים שהיו לי. קודם כל פחד מעצמי. הייתי בטוח שאני הגיי הדתי היחידי בעולם. פחד מאלוהים. התייחסתי אל עצמי כמו אל משהו מתועב."

דני: "זה הרבה פחד של מה הורים יגידו, והחברים, ואיך יקבלו את זה. כל תהליך שאתה עובר מול חבר או קרוב משפחה אתה יוצא מהארון מההתחלה".

אמא, אבא, אני הומו:

יצחק: "לא היתה נקודה ספציפית שהושבתי את המשפחה לשיחה ואמרתי להם: 'תקשיבו אני גיי'. בגיל 25, כשכבר הייתי כבר בזוגיות עם דני, סיפרתי לאחותי, שסיפרה לאחי, שהוא סיפר למשפחה שלי גם. באיזשהו מקום רציתי שהבשורה הזו תופץ ושזה ישתחרר ממני. פשוט חייתי את החיים שלי מבלי להסתיר את זה. ואז זה פשוט קרה והשתחרר".

דני: "אחרי הצבא הייתי אמור לעבור לגור עם שותפים. אמא שלי שאלה אותי למה אני כל כך נחוש לעבור. היא לא הבינה למה כל כך רע לי בבית. היא חשבה שזה משהו שהם עשו. ברגע שראיתי את המצוקה שלה, אמרתי לה: 'אמא אני רוצה לעבור כי אני הומו ואני רוצה שיהיה לי קצת עצמאות וקצת חיים פרטיים'.

איך הגיבו:

דני: "אמא אמרה שהכל יהיה בסדר וכל השנים היא הרגישה, כי מן הסתם אמהות יודעות. היא רק רוצה שאני אהיה מאושר. אבא שלי בא ממשפחה שהיא יותר שמרנית, מזרחית אולדסקול. כעיקרון, הוא איש יותר מופנם. לקח לי שנה לספר לו שאני הומו. עם הזמן, לאט לאט ראיתי שהוא יותר נפתח: מנהל איתנו דיאלוג, שיח, וגם בשלב החתונה ורכישת הדירה הם מאוד מאוד עזרו לנו. זו הדרך שלהם להראות שהם מקבלים אותנו".

יצחק: "אבא שלי ואח שלי הבכור, שהוא מתגורר בעלי, בחרו שלא להגיע לחתונה שלנו. שאר המשפחה, אמא, אח ואחות, מקבלים אותי לגמרי. לקח להם זמן להבין ולהכיל. עצם הבחירה שלי להיות הומו דתי אפילו הכבידה על הסיטואציה הזו. אם הייתי מוריד את הכיפה והייתי אומר להם 'תקשיבו אני גיי', היה להם קל יותר לאכול את זה. אבל עצם הסיטואציה שאני בא לשבתות והולך לבית הכנסת הרגיל של המשפחה שלי, ואני מגיע עם טבעת נישואים, אז זה הופך את זה ליותר מורכב".

היציאה הכי משמעותית:

דני: "לפני 4 שנים. מול סבתא שלי, שהיא בת 90. היא מכירה את יצחק שנים ומתה עליו והכל, אבל אף פעם זה לא נאמר. יום אחד נסענו באוטו ואמרתי לה: 'סבתא אני ויצחק לא רק חברים – אנחנו ביחד'. ואז היא אמרה לי: 'ברור שאני יודעת, מה נראה לך, שאני מטומטמת?' (מתפוצץ מצחוק) 'תשמע, להגיד לך שזה מה שאני רוצה – זה לא. אבל אני רואה שטוב לכם, שאתם מאושרים וזה מה שחשוב'".

יצחק: "לפני כמה חודשים, כשהסתיימה החתונה הייתי באנרגיות מטורפות. זו היתה חוויה מאוד עוצמתית. אני זוכר שישבתי במטוס ואמרתי שאני חייב לעשות משהו עם כל התחושות האלה שיושבות אצלי בבטן. כתבתי פוסט, פרסמתי בפייסבוק, הוא הפך להיות ויראלי בטירוף, בעצם יצאתי בפני כל מי שאי פעם הכיר אותי ולא הכיר אותי בבת אחת. בעברי הייתי קומונר בבני עקיבא, דורות שלמים של חניכים עברו תחתי. קיבלתי מטח של הודעות מפרגנות, מרבנים שלי בישיבה, חברים, חברותות, אני חושב שההודעות שקיבלתי מאנשים היו היציאה הכי משמעותית שלי".

מסר לארוניסטים:

דני: "כל יום שעובר אני אומר תודה לאל שלא יצאתי בגיל יותר מאוחר. מזל שאזרתי אומץ ועשיתי את זה, אחרת הייתי מפספס כל כך הרבה דברים".

יצחק: "תהליך היציאה הוא מאוד אינדיווידואלי. יש משפחות שכדאי לעשות להם שיחת 'אני הומו'. ויש משפחות שצריך לתת לדברים לצוף לפני. כל נשמה והיכולת שלה לקבל ולהכיל את הדברים".

מסר למי שהוא בחוץ:

יצחק: "לא לוותר על זוגיות. כן להתחתן. רק בבוקר שאחרי החתונה, הרגשנו את ההבדל, גם אחרי 9 שנים ביחד. האירוע הזה כל כך מכונן, בכל ההיבטים, שהוא לגמרי משפיע על המשך הזוגיות".

דני: "קחו אוויר. אני לא רואה שבשנים הקרובות היחס של המדינה ישתנה כלפינו. זה מאוד כואב לי".

יצחק: "אני אחתום במה שאמרתי בפוסט: אל תפסיקו לחלום. תגשימו את עצמכם. תכבשו את היעדים. חלומות בסוף מתגשמים".