במאמר הקודם דיברנו על חשיבותן של "הבחירה" וקבלת האחריות, בתוך עולם קיים שמנסה להנחיל ולהכתיב לנו אמונות, כללים ומערכות ערכים, נורמות והרגלים.
זה שלב א' – בחירה וקבלת אחריות על חיי.
"בן אדם אינו יכול לשנות את מקום לידתו אבל הוא לא מוכרח למות באותו מקום" (בן גוריון).
מקום לידתו של האדם מוביל למגוון אינסופי של התמודדויות, שלו מול עצמו ומול החברה.
"חזרה בתשובה", "חזרה בשאלה", אמונה דתית ונטייה מינית, פחד וקושי חברתיים, רגישות יתר, פגיעות, כעס, פזיזיות, חוסר יכולת התמדה, ויתור על הגשמת החלומות שלנו, דיכוי נטיות ליבנו, הן רק דוגמאות חלקיות.
קבלת החלטות וביצוע שינויי עומק בחיינו הם בין האתגרים הקשים ביותר שאנחנו מתמודדים איתם.
מה הכלים שיש לנו, איך נוכל למצוא אומץ והתמדה, בקבלת אחריות על חיינו?
אחד הכלים ההכרחיים להצלחה בקבלת האחריות לחיינו הוא הפעלת הרגש. הרגש, שלעיתים קרובות נתפס כחולשה, כ"נשי", לא-רציונאלי, הוא אחד הכלים החזקים ביותר וההכרחיים ביותר לקבלת אחריות על חיינו!
זה שלב ב' – מוטיבציה רגשית.
רמז לכך נמצא במקום לא צפוי, שורה בשירו של משה פרץ – "אש! בליבי בוערת אש! בגופי המתרגש!"
להבעיר אש בלב!
אחרי שבחרנו לקחת אחריות ולבצע שינוי, היכולת לבצע שינוי אמיתי תלויה ביכולת להדליק את ניצוץ האש בלב, ברגש, להדליק אש לוהטת, ממוקדת במטרה:
אני רוצה ולוקח אחריות על חיי!
"ברוב מאמצי השינוי שהצליחו, סדר השינוי איננו "מנתח-חושב-משתנה" אלא "רואה-מרגיש-משתנה"." (צ'יפ הית ודן הית).
החלטה שכלתנית לבדה אינה חזקה מספיק לאורך זמן. כמה פעמים החלטנו על דיאטה חדשה, להפחית את השימוש בטלפון, להתאמן, ללכת לישון מוקדם יותר, לשנות הרגלים?
החלטנו שכלתנית, אבל כל עוד זה נשאר ברמת השכל וההבנה בלבד, בלי להט הרגש, זה מתפוגג.
עלינו להרגיש את הבחירה, את השינוי האפשרי, להדליק את הניצוץ שגורם לבערה גדולה והופך לכוח מניע לעשייה, אמיתית, פעילה ויוזמת.
התורה מציינת מערכת של מצוות רגשיות, למשל "ואהבת את ה' אלוקיך", "ואהבת לרעך כמוך, "ושמחת בחגך". פסוקים אלו ואחרים מצווים אותנו על רגשות, שכן בכדי לעורר אותנו למעשים בכיוון מסויים לאורך זמן, לא מספיק רק השכל (שלב א') אלא צריך גם רגש (שלב ב').
שינוי אמיתי, שמחזיק מעמד לאורך זמן, מערב שכל ורגש ביחד.
איך מעוררים את הרגש?
עוד על הרגש, במאמר הבא, בעז"ה.
